הכרעת דין בתיק פ 3252/04

א. רקע

עניינו של כתב האישום נשוא תיק זה הוא תאונת דרכים טראגית שאירעה ביום 18.8.01,  ובו קיפח את חייו אביה של הנאשמת, עבד אל רחמן אבו האני ז"ל.

עפ"י כתב האישום, נהגה הנאשמת במועד הנ"ל, בסמוך לשעה 19:25 ברכב המשפחה, בכביש 240 מכיוון מחסום סופה, כשברכב נסעו עימה, אביה ז"ל וכן שתי אחיותיה. נהיגתה היתה בלא שהיה לה רשיון נהיגה וללא ביטוח. כ - 500 מ' אחרי המחסום, סטתה הנאשמת שמאלה והתנגשה חזיתית במשאית שחנתה בצידי הדרך.

כתוצאה מהאמור נהרג כאמור המנוח,  היא עצמה נפצעה באורח קשה ושתי אחיותיה שישבו, כך על פי הנטען, במושב האחורי, נפצעו באופן קל.

אישום נוסף המיוחס לנאשמת הוא, כי בחקירתה במשטרה מסרה הודעה כוזבת, לפיה נהג אביה המנוח ברכב.

על רקע כל האמור מואשמת הנאשמת בגרם מוות ברשלנות (סעיף 64 לפקודת תעבורה [נח] תשכ"א - 1961,  נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח (סעיף 10 לפקודה הנ"ל וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל - 1970), והודעה כוזבת (סעיף 243 לחוק העונשין תשל"ז - 1977).

הנאשמת כפרה באשמה וטענה בישיבת המענה מיום 10.5.05, כי אביה המנוח נהג ברכב. לפיכך, נשמעו הראיות בתיק ובסיומן ושמיעת סיכומי הצדדים, ניתנת הכרעת דין זו.

ב.  המחלוקת

המחלוקת היחידה בתיק מצומצמת ונוגעת לשאלה מי נהג ברכב, הא ותו לא. יתר השאלות לרבות לאופן קרות התאונה ונסיבותיה, אינן במחלוקת בין הצדדים.

ג. ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו ששה עדים וכן הוגשו 18 מוצגים.

1.       עת/1 - בוחן התנועה שרון סלומון .

עד זה הינו בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל והוא אשר חקר את התאונה נשוא הנדון. במסגרת עדותו הגיש מסמכים שערך בסמוך להתרחשות האירוע כדלקמן:  סקיצת מקום התאונה (ת/1), דוח נזקים (ת/2), תרשים ת.ד. (ת/3), תמונות שצילם (ת/4 (1-24) ו-ת/5    (1-11), שתי אמרות של הנאשמת אותן גבה (ת/6 ו-ת/7), מזכר מיום 20.1.02 (בנוגע לאי קיום בדיקת פוליגרף - ת/8)ודו"ח בוחן (ת/9). כן הוגש מטעם ההגנה מזכר בוחן נוסף, ערן ברכה, המציין כי אחיותיה של הנאשמת טענו בתיחקור בפניו, כי המנוח הוא זה שנהג ברכב (נ/1). 

בהתאם למוצגים הנ"ל עולה, כי כתוצאה מההתנגשות, נמחץ הרכב תחת המשאית (ת/4 תמ' 11-13), קרס גלגל ההגה וכרית האויר פתוחה בו (ת/4 תמ' 13-15), שמשת חזית הרכב בצד הימני, (היינו מול המושב שליד הנהג) מנופצת ובה חור וכתמי דם עליה (ת/4 תמ' 18 ו-22). בתחתית מושב הנהג ניתן לראות נעלי אשה (ת/4 תמ' 16-17).

את המוצגים הנ"ל ומשמעותם תיאר הבוחן בעדותו (עמ' 5 ש' 12-19), תוך שהדגיש את העובדה, כי השמשה מנופצת ועם סימני דם בצידו הימני של הרכב ולא מול כסא הנהג, שם לא קיימים כתמי דם (עמ' 5 ש' 16 וש' 19). 

בחקירתו הנגדית הסביר העד,  כי מאיסוף הממצאים האובייקטיבים מזירת התאונה, היה ברור שהמנוח לא נהג ברכב (עמ' 6 ש' 3-7). עוד הסביר כי פגיעת חזה אשר לפי הממצאים קיימת לנאשמת אינה אופיינית למי שאינו נהג ברכב ואינה יכולה לקרות, בהיקף הנדון למי שנזרק מאחור (עמ' 9 ש' 2-6).  לא נשאר לדבריו סימן הגה על גוף האדם (עמ' 9 ש' 20). לשאלת הסניגור הדגיש העד ושלל אפשרות תחלופת מקומות של אנשים בגירים, אך כתוצאה מעצמת ההתנגשות בין היושבים בכסאות האחוריים לבין אלה היושבים בכסאות הקדמיים (עמ' 10 ש' 1-3)ואף לא בין מקומות בקדמת הרכב, בינם לבין עצמם (עמ' 10 ש' 14-15).

2. עת/2 - ד"ר אלכסנדר וקסלר .

עד זה שימש כרופא צבאי במילואים אשר שירת בסביבת זירת התאונה והוזעק בעקבותיה למקום. הוא הגיע לזירה כ - 15 -10 דקות לאחר הקריאה. בהגעתו הבחין בגבר השוכב על הכביש שנראה לו כפצוע הקשה ביותר ואשר היתה לו פגיעה בולטת במצח ובפנים ואשר הסתבר שהינו ללא רוח חיים. שתי נשים נוספות ישבו בצד הכביש ועוד אשה במושב הנהג (עמ' 11 ש' 2-6).תעודת הפטירה שערך הוגשה גם כן על ידו (ת/10)

וממנה עולה כי פגיעת הראש (Head Trauma) היא הסיבה המיידית - במישרין, למוות. לדבריו, האשה שישבה במושב הנהג היתה לכודה עם כרית האויר מאחורי ההגה ולא יכולה היתה לצאת ללא עזרה. לאחר שנבדקה על ידו, אישר הוצאתה בזהירות תוך שחשש משברים בבית החזה בצלעות (עמ' 11 ש' 20-25). לשתי הנשים האחרות לא היו פגיעות קשות, תוך שההתרשמות היתה של שריטות בלבד (עמ' 12 ש' 1-3), כשזו שישבה ליד ההגה נראתה בגילה כאמצעית בין שתי הנשים האחרות (עמ' 12 ש' 4-6).  גם עד זה מאשר את העובדה כי ראה חור בשמשת הרכב הקדמית בצד מושב הנוסע, היינו זה שליד מושב הנהג (עמ' 12 ש' 7).

3. עת/3 אמיר דגן