הכרעת דין בתיק פ 3227/06

כתב אישום ורקע כללי

הנאשם מואשם בפציעה של המתלונן, סיימון פרננדז (להלן סיימון או מתלונן), בכך שדקר אותו בסכין בבטנו. כתוצאה מהתקיפה, נגרם למתלונן פצע דקירה באורך של כ- 3 ס"מ והוא נזקק לטיפול רפואי.

הוראות החיקוק לפיהן הואשם הנאשם: פציעה בנסיבות מחמירות כשהעבריין נושא נשק קר, לפי הסעיפים 335(א)(1) + 334 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

האירוע המדובר התרחש ביום 9.4.06 בבית פרטי ברח' שירת גאולים בהרצליה, שם התגורר הנאשם ובני משפחה נוספים, יחד עם אבי המשפחה-סבו של הנאשם, שהינו איש מבוגר ומוגבל שהמתלונן נשכר ע"י המשפחה לטפל בו ועבד שם מעל לשנה. המתלונן הוא אזרח הודי ששהה בישראל שלא כדין. בתו של הסב, פנינה, סיפרה שאביה עבר מספר אירועים מוחיים, מתקשה לדבר, מצליח להשמיע צלילים אך לא מסוגל לצעוק. (עמ' 41 לפרוטוקול).

הנאשם והמתלונן נפגשו באותו יום בצהריים במטבח הבית שם הכין המתלונן אוכל לעצמו ולסב והמריבה ביניהם פרצה בעקבות הערות הנאשם על הריח הבלתי נעים לטעמו, שעלה מתבשיליו של סיימון. לדברי המתלונן הוא אינו מבין עברית והנאשם אינו דובר אנגלית, אך הוא עשה תנועה בידו של סתימת האף וכך הבהיר כוונתו.

לגרסת התביעה, הנאשם נטל סכין מאחת המגירות במטבח ודקר את סיימון ואילו לגרסת הנאשם הוא זה שהותקף ע"י המתלונן עד כדי חשש לחייו ונאלץ להתגונן מפניו.

העדויות העיקריות בתיק הן של המתלונן והנאשם. כמו כן העידו שוטרים שטיפלו בתיק, שכנים של המשפחה שהיו עדים לחלקים של האירוע לאחר שהמעורבים יצאו אל מחוץ לבית, וכן בני משפחה.

ובטרם אגש לפירוט הראיות, מן הראוי לציין את הקשיים שהציבה ההגנה בניהול התיק- דחייה חוזרת ונישנית של  דיונים, וזאת עד שעו"ד קפלנסקי קיבל על עצמו את ההגנה.

לאור התנהלות זו של הסנגור והנאשם, ישיבת ההוכחות ביום 6.7.06 התקיימה ללא נוכחות סנגור. בישיבה זו לאחר שהסנגור לא הופיע לדיון, ראה פרוטוקול, ראיתי לנכון לשמוע עדויות של שוטרים ללא נוכחותו. עדה נוספת שעדותה היתה מהותית יותר, לא נשמעה באותה ישיבה. בסיום הישיבה הנ"ל, מונה לנאשם סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית ועו"ד קפלנסקי ייצגו נאמנה משלב זה ואילך.

פרשת התביעה

1.  עדותו של המתלונן:

א.     הנאשם העיר לו הערות על ריח האוכל, דקר אותו בחלק העליון של בטנו   ויצא מן הבית. הסבא ישב באותו זמן במרפסת ואחרי הדקירה, כשראה את סיימון מדמם, צעק על הנאשם.

ב.      מיד אחרי הדקירה, סיימון רץ החוצה בעקבות הנאשם ודרש ממנו לתת לו את הסכין שעדיין החזיק. הנאשם סרב אך מסר את הסכין לאחת השכנות. המתלונן מסביר כי בעדותו הראשונה למשטרה לא סיפר שרץ אחרי הנאשם משום שבני המשפחה, כפי שיפורט בהמשך, ביקשו ממנו לא לספר למשטרה כדי שלא יהיה "בלגן".

ג.       אחרי הדקירה הוא טלפן לפנינה, בתו של הסב ששכרה אותו לעבודה, סיפר לה מה קרה וביקש ממנה להגיע. לדבריו פנינה ביקשה ממנו לא לפנות למשטרה, הבטיחה לו שיקבל טיפול רפואי ומשכורת של חודשיים. המתלונן אמר בעדותו כי בכוונתו לעזוב את הארץ ולחזור למשפחתו. אחד מחבריו שהעיד במשפט סיפר כי אכן מימש כוונתו וחזר להודו.

ד.      לאחר השיחה עם פנינה הלך לבית חבריו לשם הגיעה פנינה ואחיה אילן. משם הלך לבי"ח איכילוב והיה מאושפז במשך יומיים. פנינה חזרה וביקשה ממנו לא לספר את מה שארע למשטרה.

אין חולק כי המתלונן הובא לבי"ח ע"י פנינה ואחיה אילן אליהם הצטרפו גם שני חבריו של המתלונן - ראה עדותו של השוטר סלבה אירה שפגש את סיימון ופנינה בביה"ח.

ה.     בגלל הבקשה של פנינה  והחשש מה יקרה לו בגלל שהייתו הבלתי חוקית בישראל, הוא שיקר תחילה במשטרה וסיפר שנפגע בבטנו מנפילה. המשטרה הרגיעה אותו, אמרו לו שאם יספר את האמת לא יקרה לו דבר והוא מסר הודעה נוספת וסיפר את האמת על האירוע.

ו.       בחקירתו הנגדית הוסיף כי אין זו הפעם הראשונה שהיו לו מריבות עם הנאשם. הסנגור הפנה אותו לדבריו בהודעתו במשטרה, שם שלל עובדה זו.

ז.       כמו כן אישר המתלונן בחקירה הנגדית את דבריו בהודעתו השנייה במשטרה כי החזיק במטבח מקל להגנה עצמית. כשיצא מהבית בעקבות הנאשם, היה לו מקל ביד. המתלונן מכחיש כי באותה הזדמנות החזיק סכין, סכינים או מכשירי ברזל.

ח.     המתלונן מכחיש למעשה פרטי גרסת הנאשם, כפי שהוצגו לו בשאלות הסנגור, באשר להתנהגותו האלימה כלפי הנאשם במהלך האירוע המתואר.

ט.     המתלונן צולם במשטרה - ת/16, וכן הוגשה תעודה רפואית ת/19 המאשרת שהמתלונן נדקר בבטנו.