הכרעת דין בתיק פ 3175/04

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום  המייחס לשניהם עבירה בניגוד ל סעיפים 329(א)(1)+29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, חבלה בכוונה מחמירה וכנגד הנאשם 1 בלבד עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, החזקת סכין.

א.         עובדות כתב האישום:

על פי האמור בכתב האישום, ביום 06.11.04 סמוך לשעה 16.00 שהו הנאשמים במסעדת אבו מאלק (להלן: "המסעדה") השייכת לאביהם ועסקו בשיפוצים.

באותה עת, שהה סוהיל הנדי (להלן: "המתלונן") במסעדת סוהילה השייכת לאחות המתלונן, בה עבד אותה עת, והסמוכה למסעדת הנאשמים.

בשל השיפוצים, ניגש המתלונן למסעדה, ביקש מהנאשמים לסגור את דלת השירותים בשל ריח המפריע ללקוחותיו, וכן, ביקש להפסיק את עבודת השיפוצים לשעה, עד לסיום העבודה במסעדת סוהילה, מאחר ולטענתו, הרעש, הריחות  והלכלוך מפריעים ללקוחות המסעדה.

עוד נטען בכתב האישום, "בתגובה לבקשת המתלונן, החלו הנאשמים לתקוף אותו בידיהם, כהנאשם 1 מחזיק בידו סכין באורך כ- 30 ס"מ ודוקר את המתלונן בבטנו, כשנאשם 2 באותו מעמד מחזק את ידיו, וזאת בכוונה להטיל מול או נכות או לגרום לו לחבלה חמורה".

כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלונן "פצע חודר באורך 4 ס"מ בבטן האמצעית", ופציעה בפתולי המעיים, נותח, בוצעה לפטרומיה עם כריתה חלקית של המעי הדק בשל הפצעים הרבים, כריתת תוספתן ותפירת פצעים במעי הגס.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, ועל כן, נדרשתי לשמיעת ראיות בתיק זה.

ב.         ראיות התביעה:

עדי התביעה כללו את המתלונן, אחותו - בעלת "מסעדת סוהילה", עובדי המסעדה ששהו בעת האירוע במקום, וכן, אנשי המשטרה אשר טיפלו בחקירת האירוע.

המתלונן, מר סוהיל הינדי, בעדותו, סיפר על מחלוקות בינו לבין הנאשמים, עובר לקרות האירוע נשוא כתב האישום, על רק מה שטען כ "הפרעות" ללקוחותיהם באמצעות שפיכת מים במקום בו הציבו את השולחנות, מחוץ למסעדה.

המחלוקת הנ"ל התרחשה כשבועיים לפני האירוע נשוא כתב האישום, ובעקבות דין ודברים עם הנאשמים, אף, הוזמנה משטרת ישראל.

באשר להתרחשויות ביום האירוע, סיפר המתלונן את שנאמר לו על ידי מלצרים העובדים עימו, כי במהלך שיפוץ מסעדתם, פותחים הנאשמים, במתכוון את דלתותיה, והדבר "מבריח" את הלקוחות היושבים בשולחנות מסעדת סוהילה.

לדברי המתלונן, נכנס לשוחח עם הנאשמים, ואזי אז, "התחילו צעקות אחר כך מכות בידיים, שלושתנו הלכנו מכות הם התחילו לתקוף אותי והתחיל בידיים" (עמ' 5 לפרו').

עוד נטען, כי על מנת להגן על עצמו, דחף את הנאשמים, התרחק מעט, כאשר הבחין בסכין ביד הנאשם 1, ובעודו יוצא את המסעדה, "תפס אותי מחמוד בעלה של אחותי הסתכלתי על החולצה וראיתי שהיא אדומה. הרמתי את החולצה וראיתי את כל המעיים שלי בחוץ, שמתי את היד וחסמתי את המקום והלכתי להתקשר למונית" (עמ' 5, פיסקה אחרונה לפרו').

לכשנשאל המתלונן: "מה אמרת למחמוד" (מחמוד שימאן י.א) השיב "הנה גאלב (הנאשם 1 י.א.) דקר אותי" (עמ' 6 לפרו').

המתלונן שלל את הטענה, כי, נכנס למסעדה יחד עם עשרה אחרים מצויידים בסכינים והשליכו חפצים (ברזלים ופרוז'קטורים), טען כי היה "לבד" במסעדה, ואחרי שיצא את המקום, לא ראה את שהתרחש במסעדה.

לבקשת הסניגור, הוגשו הודעותיו של המתלונן במשטרה, האחת מיום 08.11.04 שנגבתה בבית החולים ב"נהריה", לאחר הינתחו בבטנו, בה ציין: 

"גאלב חוסיין (הנאשם 1 י.א.) הוא דקר אותי עם סכין מטבח גדולה בצבע שחור חום אני לא זוכר בדיוק והלהב שלה, גדול. אני נכנסתי למסעדה של גאלב חוסיין ואחיו כי רציתי לבקש מהם לסגור את הדלת של השירותים כי זה מפריע ללקוחות שיושבים במסעדה שלנו, ואני לא עשיתי כלום ולא אמרתי להם כלום" (נ/1 עמ' 1 שור' 5-10).