הכרעת דין בתיק פ 3073/07

1.         נגד הנאשם, ששירת כקצין בילוש בדרגת מפקח  במשטרת ישראל בתחנת עיירות, הוגש כתב אישום, המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען בו, כי בעת  שהנאשם ערך חיפוש אחר סמים מסוכנים בביתו של סולטאן אבו רקייק בתל שבע (להלן: "סולטאן"), שהינו אביו של יוסף אבו רקייק (להלן: "המתלונן"), התפתח בינהם עימות מילולי, שבמהלכו דחף הנאשם את המתלונן ועצר אותו. עוד נטען בכתב האישום, כי בנסיעה בניידת לתחנת המשטרה, כבל הנאשם את ידי המתלונן מאחורי גבו והיכה אותו באמצעות ידיו ובאמצעות מכשיר קשר בפניו, בגבו ובראשו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פצעים מדממים בשפתו התחתונה והמטומה בגב עליון מצד שמאל.                         

כן נטען בכתב האישום, כי במהלך חקירת המתלונן בתחנת עיירות, נכנס הנאשם לחדר החקירות והורה למתלונן לחתום על דו"ח מעצר. פעמיים סירב המתלונן לחתום על הדו"ח ובכל אחת מהן סטר לו הנאשם על לחיו.

הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום וניהל הוכחות. המאשימה העידה את המתלונן, את סולטאן ועצור נוסף שנסע עמם בניידת  ששמו יונס אבו עיסא (להלן: "אבו עיסא"). ההגנה העידה, בנוסף לנאשם, את השוטרים רוני מלשב (להלן: "מלשב") ואופיר ברביבאי (להלן: "ברביבאי") המשרתים כבלשים בתחנת עיירות ואת אמיר לוי ראש צוות בילוש (להלן: "לוי").  כל השלושה יקראו להלן: "השוטרים" או "עדי ההגנה".

רקע עובדתי :

2.         אלה הם עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

הנאשם והשוטרים פעלו ביישוב תל שבע ועצרו את אבו עיסא. הם עברו ליד ביתו של סולטאן, המוכר להם כעוסק בסמים, ועצרו את הניידת בסמוך למכולת השייכת לו. הנאשם ומלשב יצאו לבצע בדיקה במכולת, שלא העלתה דבר. לאחר מכן פנו  לעבר ביתו של סולטאן, שמעו צעקות, שעוררו את חשדם, ולכן רצו לעבר חצר הבית.  בהיכנסם לבית נתקלו בסולטאן ובמקום התפתחו חילופי דברים, צעקות, קללות ואיומים. הרוחות התלהטו לאחר שבניו של סולטאן והמתלונן בינהם הגיעו למקום. עם הגעת כוחות משטרה נוספים, הורה הנאשם לעצור את המתלונן ואת סולטאן, שהועלו לניידות נפרדות. המתלונן הועלה לניידת בה נהג השוטר לוי, לידו במושב הקדמי ישב השוטר ברביבאי ובמושב האחורי ישבו הנאשם, המתלונן ואבו עיסא. לגבי האירועים שהתפתחו הן בניידת בדרכה לתחנת המשטרה והן בתחנה עצמה חלוקות הגרסאות.

להלן אחלק את הכרעת הדין לשלושה פרקים. הפרק הראשון יפרט את האירוע בבית. הפרקים  השני והשלישי יעסקו באירועים בניידת ובתחנת המשטרה.

האירוע בבית (ה"שיג") -תמצית ראיות התביעה וההגנה

3.         המתלונן מסר במח"ש, כי הנאשם דחף אותו בבית לקיר בחזקה (נ/3 עמ' 1 ש' 16-17). בבית המשפט המתלונן העיד, שבבית היו  אמנם איומים ,קללות ודחיפות אך לא מכות. גם סולטאן העיד, כי  לא היכו את המתלונן וכי רק דחפו אותו כשהועלה לניידת (עמ' 13 ש' 11-12). כשסולטאן עומת עם דבריו במח"ש, שם אמר, כי לפני שהוכנס לניידת היכו את המתלונן בבית וגם מחוצה לו, הסביר: " זה היה סתם חפיף, אולי דחיפות" (עמ' 15 ש' 1-6).

 גרסאות אלה עולות, באופן כללי, בקנה אחד עם עדויות עדי ההגנה. הנאשם מסר במח"ש, כי עקב ההמולה בבית לא היה שימוש בכוח, למעט דחיפות (ת/9 עמ2 ש' 30). גם מעדות השוטר לוי עולה, כי לא היה שימוש בכוח ולא נגרם נזק לרכוש (עמ' 32 ש' 11-12 וגם ת/11 ש' 18). השוטר ברביבאי העיד, כי היו בבית צעקות, קללות ודחיפות וכי השוטרים חשו מאויימים (עמ' 33 ש' 20-21), אך הוא לא ראה שמישהו תוקף שוטרים. הוא ציין  גם, כי בדרכם מהבית החוצה היו דחיפות לא רציניות (עמ' 34 ש' 12-13).

רואים אנו שאיש מהמעורבים באירוע לא נחבל בבית ולא נזקק לטיפול רפואי. המסקנה המתבקשת הינה, שהחבלות, שבגינן המתלונן נזקק לטיפול רפואי, נגרמו בשלב מאוחר יותר, שיפורט להלן.

האירוע בניידת - תמצית ראיות התביעה

גרסת המתלונן

3.         המתלונן העיד, כי בעת שישב במושב האחורי בניידת, הנאשם ביקש ממנו לשים את ידיו מאחורי גבו, על מנת שיוכל לכבול אותו. בתגובה שאל מדוע אינו כובל אותו מלפנים ואז, בעודו אזוק כשידיו מאחורי גבו, הנאשם החל לקלל אותו ולהכותו באמצעות ידיו ובאמצעות מכשיר על הכתף, על הראש וגם על האף (עמ' 6 ש' 16-18). המתלונן הוסיף, כי הנאשם הכה אותו עד שעברו את תחנת הדלק של תל שבע. כתוצאה מהמכות פניו התמלאו בדם, שלכלך את מכנסיו של אבו עיסא. כאמור לעיל, אבו עיסא ישב אתו במושב האחורי. המתלונן העיד גם, כי אבו עיסא ביקש מהנאשם להפסיק להכותו, שכן יורד לו דם, והנאשם הורה לו לא להתערב ולהסתכל לצד השני (עמ' 6 ש' 19-21, נ/2 עמ' 2 ש' 18-20, נ/3 עמ' 1 ש' 24-25).עוד אמר, כי הניידת עצרה בחנייה של אולם השמחות "אוהלי קידר" ושם הנאשם הכה אותו בראשו במכשיר קשר. גם ביציאה מ"אוהלי קידר" המשיך הנאשם להכותו עד שהגיעו לתחנת המשטרה (עמ' 7 ש' 1-2 , נ/2 עמ' 2 ש' 20-21). "טל התחיל להרביץ לי בטויוטה במכשיר קשר ובידיים, דפק לי על הפה שלי ביד שלו ובמכשיר התחיל לרדת הרבה דם עד לתחנת הדלק בכניסה לתל שבע...נכנס לחנייה של אולמי אוהלי קידר ושם טל הרביץ לי עם מכשיר הקשר על הגב שלי ועל הכתף ועל הראש ועל הפנים, נסענו לעיירות ובדרך הרביץ לי גם" (נ/3 עמ' 1 ש' 22-27 וגם נ/3 עמ' 2 ש' 43-44).

עדות סולטאן

4.         סולטאן העיד, כי בתוך הבית לא היכו את המתלונן, וראה שדחפו אותו שיכנס לניידת (עמ' 13 ש' 11-12): "בבית לא הרביצו לו, לקחו אותו בחוץ והרביצו לו סתם מכות ובאוהלי קידר הרביצו לו מכות רציניות... בחוץ זה היה סתם חפיף, אולי דחיפות (עמ' 15 ש' 4-6) . סולטאן העיד גם, כי הוא והמתלונן נסעו בניידות נפרדות: "נסענו אחרי הניידת של הנאשם. חנינו באוהלי קידר בחנייה. יצאתי (הכוונה לראיתי- ד.מ.) את כל הבן שלי דם והנאשם מרביץ לו, בעיניים שלי ראיתי, שהנאשם מרביץ לו, נשבע באלוהים, בילדים שלי שהוא התעלל בבן שלי, ביקשתי מהשוטרים שיפרידו את הנאשם והשוטר. הילד שלי היה כבול בידיים ורגליים והנאשם הרביץ לו במכשיר קשר על הפנים ובגב. הרוב היה בפנים, כי הפנים של הבן שלי היו מלאות דם" (עמ' 13 ש' 12-  16 , ראה גם: נ/4 עמ' 2 ש' 18-22 ו-נ/5 עמ' 1 ש' 13-15 ). סולטאן הוסיף, כי ב"אוהלי קידר"  הניידות עצרו במרחק לא גדול זו מזו, "אולי 20 מ' אולי 10 מ', 5מ' לא בדקתי, רק אני ראיתי בעין שלי. זה היה פלסטיק כזה שחור- מכשיר קשר" (עמ' 17 ש' 1-2). כשנשאל מדוע לא סיפר במשטרה, שהנאשם היכה את המתלונן במכשיר קשר, השיב שלא חשוב עם מה היכו אותו, הוא ראה שמרביצים לו: "אני ראיתי את הבן שלי עם דם. אני ראיתי מכשיר קשר. בהתחלה חשבתי שהרביצו לו עם אקדח" (עמ' 17 ש' 3-7).

עדות אבו עיסא

5.         אבו עיסא העיד,כי נעצר, הועלה לניידת ולא ראה את הארוע בבית. לפי סדר הישיבה בניידת אבו עיסא ישב מימין, המתלונן באמצע והנאשם משמאל (עמ' 19 ש' 7-8). לדבריו, אחרי חצי קילומטר אזקו את ידי המתלונן מאחור, הנאשם תפס בראשו של המתלונן דחף אותו כלפי מטה והכה בו כ-20 מכות בגבו עם המכשיר שלו (עמ' 19 ש' 6-7). עוד העיד: "אנחנו נכנסנו ל"אוהלי קידר" ולא עצרנו שם והנהג עשה פרסה ויצאנו כל הניידות. לא זוכר כמה ניידות היו, יותר מאחת". הנאשם קילל את המתלונן, שם את הרגליים שלו על הכסא והחל לחנוק אותו (עמ' 19 ש' 10-11). לדברי אבו עיסא הוא אמר לנאשם: "אתה הרגת את הבנאדם" והנאשם השיב לו: "תסתום את הפה ותסתכל לצד השני". הוא חדל רק כאשר השוטר, שישב ליד הנהג, סימן לנאשם להפסיק (עמ' 19 ש' 11-13).

אבו עיסא הוסיף והעיד, כי כשנחקר במשטרה בקשר לאירוע, סרב לשתף פעולה, משום שראה שיש לו עסק עם אדם שלוקח את החוק לידיים וחשש שיכו אותו (עמ' 19 ש' 18-19, עמ' 20 ש' 6-8). לאחר שנאמר לו שהמתלונן הגיש תלונה, פנה  אבו עיסא למח"ש מיוזמתו (עמ' 19 ש' 18-21).

תיעוד רפואי, תצלומים והערות חוקרים בנוגע לחבלות

6.         לבית המשפט הוגשו בהסכמה תעודות רפואיות. במכתב שחרור שניתן למתלונן מבית החולים "סורוקה" - ת/1 נכתב: "ראש- חתכים מרובים בחלל הפה עם דם קרוש על שפתיים. נפיחות ברקה משמאל... גפיים- רגישות בהנעת כתף שמאל". בנספח למכתב שחרור- ת/2 נכתב: "מתהלך בכוח עצמו, ללא פצע עור, המטומה באיזור סקפולי שמאלי..." וכן, "נפיחות קלה בשפתיים שפשופים ללא פצע פתוח..."

המתלונן הסב את תשומת לב החוקר גבי אוקנין (להלן: "אוקנין") לפציעה בפניו ואוקנין כתב: "אני רואה את שפתיו של החשוד נפוחות פצועות עם דם בשפתיים ונפיחות ליד עין שמאל" (נ/2 עמ' 2 ש' 17-18). אוקנין מסר הודעה במח"ש (ת/4) ואמר: "אני ציינתי בעדות של יוסף שהייתה לו נפיחות בעין משמאל וכן שפתיים נפוחות, חבולות ודם בשפתיים טרי". גם בחקירתו במח"ש, שהתקיימה יום למחרת האירוע, הפנה המתלונן את החוקר איברהים אזברגה לחבלות. החוקר כתב: "הנ"ל מצביע לי על סימנים המטומה בגב בכתף בצד שמאל סימן ישן קטן ליד העין בצד שמאל , שפה תחתונה נפוחה וסימן של קרישת דם בצד שמאל" (נ/3 עמ' 3 ש' 84-86).

כן הוגשו בהסכמה תצלומים של המתלונן, שצולמו למחרת האירוע ע"י חוקר מח"ש. בהערת בית משפט נכתב, כי ניתן להבחין בנ/1 בסימן כחול מצד שמאל בשפה התחתונה (עמ' 11 ש' 7-8). בנוסף הוגשו  התצלומים ת/6 ו-ת/7 המתייחסים לסימני חבלה על גבו של המתלונן.

תמצית ראיות ההגנה

גרסת הנאשם

7.         הנאשם העיד, כי סולטאן והמתלונן הועלו לניידות נפרדות ואישר את גרסת המתלונן ואבו עיסא לגבי סדר הישיבה בניידת. כשנשאל במח"ש, האם הייתה עצירה בדרך, השיב שאיננו זוכר (ת/10 עמ' 3 ש' 57-58). מאידך, בבית המשפט העיד, כי לא הייתה שום עצירה בדרך (עמ' 28 ש' 8). עוד מסר במח"ש, כי לא שם לב מי כבל את המתלונן וכיצד, אינו זוכר שכבל את המתלונן וכי לא היו לו אזיקים (ת/10 עמ' 3 ש' 61-64).