הכרעת דין בתיק פ 3029/04

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(1), (2) לחוק העונשין התשל"ז  1977.

א.         כתב האישום :

כרקע לאמור בכתב האישום, מובא דבר קיומו של סכסוך הנוגע ליחסי מורד חסארמה (להלן: "המתלונן") עם אחות הנאשם ושמה יפה.

ביום 27.01.04, כך נטען בכתב האישום, בשעות לפני הצהריים הגיע הנאשם מצוייד בסכין ארוכת להב, יחד עם וויסאם בכרי (להלן: "וויסאם") למקום שהייתו של המתלונן בכפר ג'דיידה, ברכב מסוג סובארו  מ.ר. 20-798-88 (להלן: "הרכב").

הנאשם ירד מהרכב, נכנס לחצר הבית בו שהה המתלונן, דקר אותו באיזור אוזן ימין באמצעות הסכין, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, וגרם לו חתך רוחבי עמוק ומדמם באיזור אפרכסת ימין, באיזור פריאוריקואלי הממשיך לאיזור פוסטאוריקולרי. כתוצאה מכך המתלונן, נותח ואושפז בבית החולים בנהריה, הנאשם נמלט לרכב, ו "מולט" ממקום האירוע, על ידי וויסאם.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ועל כן נשמעו ראיות בעניינו.

בישיבת ההקראה הודיע עו"ד ז. פלאח בשם שני הנאשמים כאחד כי  "לשני הנאשמים טענת אליבי, כל אחד טוען שהיה בביתו, הכל מפורט בהודעותיהם במשטרה" (עמ' 5 שו' 5-6 לפרו').

ב.         כתב אישום מתוקן בענינו של וויסאם בכרי:

בטרם שמיעת ראיות בתיק, הוגש במסגרת הסדר טיעון, כתב אישום מתוקן ונפרד בעניינו של וויסאם בכרי ואשר בעובדותיו הודה, בו צויין כדלקמן:

"2. ביום  27.01.04, ועקב האמור, בשעות שלפני הצהריים הגיעו הנאשם והאחר  למקום שהייתו של  מוראד חסארמה (להלן: "המתלונן") בכפר ג'דיידה ברכב מסוג סובארו מ.ר.   88-798-20 (להלן: "הרכב") בו נהג  הנאשם ובשעה שהאחר מזויין בסכין ארוכת להב (להלן: "הסכין").

3. בהמשך לאמור ירד האחר מהרכב, והגיע לחצר הבית בו שהה   המתלונן. האחר דקר את המתלונן באיזור אוזן ימין....

4. בהמשך לאמור לעיל, נמלט האחר לרכב ומולט ממקום האירוע על ידי הנאשם".

העבירה בה הורשע  וויסאם על פי הודאתו, היתה, עבירה של סיוע לחבלה חמורה.

לצורך קיומו של הסדר הטיעון, נתבקשתי להפריד את הדיון בענינם של  2 הנאשמים, לגזור על וויסאם לאחר הודאתו והרשעתו בעובדות כתב האישום המתוקן כמצויין לעיל, 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי במסגרת עבודות שירות.

הסדר זה אומץ על ידי, ועל וויסאם נגזרו 16 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי. 

ג.          גירסת הנאשם:

על גירסת הנאשם, אנו למדים מהודעתו במשטרה (ת/2) ומעדותו בבית המשפט.

כפי שכבר צויין לעיל, לנאשם טענת אליבי, לפיה, ביום 27.01.04 לא יצא את פתח ביתו (ראה דו"ח העיכוב מיום 27.01.04 שעה 15.35, בו נרשמה תגובתו של הנאשם כדלקמן: "אני לא חשוד, אני מהבוקר בבית" (נ/4)).

בהודעתו במשטרה מיום 27.01.04 בשעה 16.55 (ת/2) סיפר הנאשם, כי, בבוקר יום הדקירה "רק התעוררתי" כאשר התקשר דודו סאלח בכרי ומסר לאחיו זיאד כי "הרביצו" למתלונן "מכות חמורות"  וכי למשמע ידיעה זו "אנחנו שמחנו כי אנחנו לא אוהבים אותו" (ת/1 עמ' 1 שו' 11), זאת מאחר והמתלונן הרביץ לאחותם בת ה- 15, לכשנשאל על קשריו של המתלונן עם אחותו הוא משיב כי "הוא עשה ממנה זונה" (ת/2 עמ' 2 שו' 35).