הכרעת דין בתיק פ 3027/06

כתב האישום

א.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירה שעניינה תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, ואלה עובדותיו:

ביום 8.6.2004 נהג הנאשם בקטנוע הרשום ע"ש אחיו, מאחוריו ישב חברו (להלן: "החבר") ובסמוך לו, על קטנוע אחר, רכב אדם נוסף, המוכר לנאשם. בה בעת ובאותו אזור נהג ברכבו המתלונן כשלידו יושבת חברתו.

בשל הפרעה בדרך דלק הנאשם אחר רכבו של המתלונן כשהוא והחבר מאיימים עליו בתנועות ידיים. כשעצר המתלונן ברמזור אדום הכה החבר בחוזקה על שמשת רכבו, צעק וגידף את המתלונן. המתלונן יצא מרכבו, החבר ירד מן האופנוע ונגח בפניו של המתלונן באמצעות הקסדה שעל ראשו, המתלונן נפל ארצה והחבר המשיך להכותו.

בשלב זה הצטרפו אל החבר הנאשם ורוכב הקטנוע הנוסף וכולם היכו בצוותא חדא את המתלונן השוכב על הכביש. כתוצאה מהתקיפה איבד המתלונן הכרתו ונגרמו לו חבלות בראש ובידיים.

ב.         הנאשם כפר באשמה. לדבריו, הקטנוע רשום על שם אחיו והוא עצמו לא היה במקום.

ראיות התביעה

המתלונן הוא עד התביעה העיקרי בתיק והוא חוזר על הפירוט הנמסר בכתב האישום.

הוא נהג ברכבו ובצומת תיאטרון הבימה נעמד לידו אופנוע נהוג בידי הנאשם ועליו רוכב נוסף. הרוכב התחיל לדפוק על חלון מכוניתו, לצעוק ולקלל עד אשר "הרוכב מאחורה פתח את הדלת של הרכב שלי ויצאתי החוצה... איך שיצאתי עוד לא הבנתי מה קורה וקיבלתי את הנגיחה בפנים עם הקסדה ע"י הרוכב שישב מאחור" אל הרוכב המכה הצטרף נהג האופנוע. "שניהם הורידו את הקסדות... ובעזרת הקסדות והידיים החלו להכות אותי... הגיע אופנוע שני עם אדם אחד עליו והצטרף למכות... שלושתם היכו אותי" (פרוטוקול עמ' 5 שורות 11-17).

בשלב זה היה על הרצפה, איבד הכרתו ובדיעבד התברר כי נגרמו לו שברים באף, בלסת ובשיניים, וכן סדקים בגולגולת ( ת/2).

חקירתו הראשונה של המתלונן נערכה זמן קצר לאחר הארוע ובעדותו הוא מאשר כי אמר בה שאינו זוכר כיצד נראו התוקפים. הוא היה באמצע טיפולים רפואיים, סבל מכאבים ויכול גם להיות שהיה בהלם. היום, במרחק של זמן, הוא יכול לומר כי הזיכרון חזר אליו. ( נ/2).

המתלונן מסר הודעה נוספת ובהודעתו השניה הוא מוסר תיאור כללי של כל שלושת התוקפים וטוען "אני יכול לזהות 30% את הנהג ואת התוקף שישב מאחור 90%". (נ/3 ש' 10).

ביום 4/6/05, שנה לאחר הארוע, הוזמן המתלונן למסדר זיהוי תצלומים ובו הוצגו לו תמונות. הוא התלבט בין תמונות מס' 3 ו- 7, הצביע תחילה על תמונה מס' 3, אך לאחר שעיין פעם נוספת  בתמונות חזר לו "הזיכרון הויזואלי", הוא הצביע על תמונה מס' 7, תמונתו של הנאשם, ואמר: "אני מזהה אותו בסבירות גבוהה". (ת/4). בעדותו הוא מוסיף: "..הוא היה הנהג של האופנוע הראשון, הוא לא היה זה שהתחיל במכות" (שם, עמ' 6 שורות 7-8).

בבית משפט מצביע המתלונן על הנאשם בוודאות כמי שנהג באופנוע והוא מוסיף ומסביר כי במהלך התקיפה הורידו כל שלושת התוקפים את הקסדות, השתמשו בהן כדי להכות בו ולכן ראה את פניהם.

עת/2 היתה בת זוגו של המתלונן באותה עת, היא מאשרת את דברי המתלונן ותומכת בפירוט שהוא מוסר לגבי השלבים באירוע התקיפה. היא יצאה מן הרכב כשהתחילו המכות ורשמה את מספר האופנוע בטלפון הנייד שלה. אחד התוקפים שראה אותה מתעדת מספר, רדף אחריה עם הקסדה על מנת למנוע ממנה את הרישום.

את מספר האופנוע שרשמה היא מסרה לשוטר שהגיע למקום.

ביום 30/7/05 נערך לה מסדר זיהוי תצלומים, אך היא לא הצליחה לזהות מי מהתוקפים ( נ/5).

היא עצמה הצליחה לראות רק את פניו של הרוכב אשר ניסה לפגוע בה ולהכותה בקסדה שבידו בעת שרשמה את מספר האופנוע. "את היתר לא ראיתי בפנים כי הם היו עם הגב אלי..." (שם, עמ' 11 ש' 10-11) .

עד לאירוע, אדם בשם ברוך (עת/3), הציע לה להעיד על הארוע אם יהא צורך בכך, נתן לה את מספר הטלפון הנייד שלו ואף את מספרו של האופנוע השני.

דבריה של העדה נתמכים בעדותו של עת/3. הוא עצמו עבד באותו יום באזור, שמע צרחות מפי הבחורה. "היו שם שני בחורים עם קסדות שהחטיפו לבחור...הם היכו אותו בלי רחמנות...וכתוצאה מכך הוא התמוטט, הוא היה מלא דם בראש".  (שם, עמ' 13 ש' 4-7). הוא ראה כיצד אחד התוקפים מנסה לפגוע בבחורה, הוא צעק ורץ לעברו והצליח להניס את התוקף.