הכרעת דין בתיק פ 3017/06

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בשנים 2002 - 2003, עבדו הנאשם, אלכסנדר דבורניקוב וכן אלכס שחטמן (להלן: "שחטמן"), כמתדלקים בתחנת הדלק "סונול", משגב, שברח'  דרך בן צבי 94, תל אביב (להלן: "התחנה" וכן "המתלוננת").

עוד נטען, כי שחטמן והנאשם קשרו ביניהם, טרם חודש אוקטובר 2002, לגנוב מכספי המתלוננת, על פי שיטה שפורטה להלן בכתב האישום:

"3. במסגרת תפקידו בצע הנאשם עסקאות תדלוק באמצעות שני סוגי כרטיסי תדלוק הקרויים "סונוקאר":

א. כרטיס מונית (להלן: כרטיס א') המקנה הנחה בלבד לבעלי מוניות בעת תשלום במזומן. כרטיס זה פותח משאבות דיזל TX בלבד.

ב. כרטיס בעל תחנה (להלן: כרטיס ב') המשמש ככרטיס אשראי.

4. במסגרת הקשר ולשם קידומו נטל הנאשם שלא כדין וגנב מכספי המתלוננת במועדים ובסכומים המפורטים בנספח א' לכתב אישום זה, בשיטה כדלקמן:

א. עבור עסקת תדלוק בדלק רגיל (בנזין) ששולמה במזומן, גבה הנאשם את התמורה ושלשל את הכסף לכיסוי הפרטי.

ב. בשלב הבא, העביר הנאשם את כרטיס א' שברשות התחנה בעמדת התשלום בדומה לתדלוק מונית בסכום הנ"ל.

ג. המכשיר בעמדה קרא בטעות את כרטיס א' ככרטיס ב' וכך נקלטה העסקה כעסקת אשראי לכל דבר.

ד. במספר הזדמנויות נהג הנאשם להקליד על גבי עמדת התשלום מספרי רכבים פיקטיביים."

יצויין, כי נספח א' שבכתב האישום, עיסקאות רבות שעשה הנאשם, בדרך רמייה נטענת זו, החל מיום 1/1/02, וכלה בתאריך 4/3/03.

נטען, כי במעשיו המפורטים לעיל, גנב הנאשם ממעבידו, קרי, המתלוננת, סכום של 28,156 ש"ח.

בגין כך, יוחסו לנאשם עבירות של קשירת קשר לגניבה בידי עובד וגניבה בידי עובד, על פי סעיפים 499 (א) ו - 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

הנאשם מכחיש את המיוחס לו ועיקר טענתו, כפי שזו עלתה בעדותו בביהמ"ש, הינה כי היתה "טעות במערכת" וכי ככל הנראה, טעה בזיהוי בין כרטיס א' לכרטיס ב', הדומים מאוד, וכך קרה לעיתים שלקוח הציג בפניו, במהלך התדלוק, אמנם את כרטיס א', שהינו כרטיס הנחה והוא טעה לחשוב כי מדובר בכרטיס ב', שדינו כדין כרטיס אשראי, וכך "סגר" את העיסקה, והלקוח שהיה אמור לשלם עבור התדלוק במזומן, "שילם" בכרטיס הנחה גרידא, שאינו מחייב את הלקוח בתשלום כלשהו וכך נגרם נזק כספי מצטבר למתלוננת מדי פעם. כן שלל הנאשם, כי קשר עם שחטמן להונות את המתלוננת.

יש לומר עוד, כי בחקירתו במשטרה, אישר הנאשם, כי מספר השלט הקבוע עימו עבד היה 1 ועימו עבד במשך כל המשמרת בתחנה (ת/4, עמ' 2, שורות 40-44), ובשם העובד ששוייך לטופס הריכוז לשלט האישי האמור, ציין הנאשם את שמו כאלכס 2 (ראה ת/8 - א' - י"ג, ת/9 א' - י"ח, ות/10 א' - ב', לרבות אישורו של הנאשם בחקירתו במשטרה, לעניין שייכותם של טפסי הריכוז, הללו אליו כשמתוכם עולה, כי נעשה שימוש על ידי הנאשם בכרטיס א' שייעודו לנהגי מוניות, המתדלקים בדיזל - סולר, עבור תדלוקים של דלק מסוג בנזין (ת/4, עמ' 2, שורות 58-64).

משנשאל הנאשם בחקירתו במשטרה לפשרה של תופעה נרחבת זו, המשתרעת על פני עשרות הזדמנויות, השיב: "אני לא יודע איך להסביר את זה באופן מפורט, כי אני לא העברתי את הכרטיסי מוניות בכוונה כדי לגנוב כסף מחברת סונול" (ת/4, עמ' 2, שורות 66-67).

עוד נשאל הנאשם לגבי קיומם של מספרי רכב פיקטיביים בדו"ח הריכוז האמור, שנכתב על ידיו, ולכך טען, כי נהג לרשום תמיד את מס' הרכב הקיים בתחנה. ועוד הוסיף הנאשם בחקירתו, כי לקוחות הציגו בפניו כרטיס הנחה (כרטיס א'), שהתיימר להיות כרטיס אשראי (כרטיס ב') והוא בצע אוטומטית את פעולת התשלום.

נמצא כי טענתו המרכזית של הנאשם, הינה כי למעשה רומה על ידי לקוחות שונים, שהגיעו לתחנה והציגו בפניו כרטיס הנחה (כרטיס א'), שהתיימר ונחזה להיות כרטיס אשראי (כרטיס ב'), והוא בתמימותו, העביר את הכרטיס בעמדת התשלום, וכך כביכול בוצע תשלום מבחינתו, מבלי שחשד, כי הינו מולך שולל. כן טען הנאשם, כי המתלוננת רודפת אותו בלבד, בעוד שגם אחרים ביצעו טעויות דומות, ולא הועמדו לדין.

העדויות והראיות שהובאו שוללות מכל וכל מטענת תום הלב שהעלה הנאשם, כמפורט לעיל, שנמצא מאשר למעשה בחקירתו במשטרה, את ביצוען של כל אותן פעולות תדלוק המשוייכות לו, באמצעות כרטיס א', במקום כרטיס ב'.