הכרעת דין בתיק פ 2996/05

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, היה אחד מהנאשמים בפרשה זו, הוא נאשם 3, דימיטרי פלורנץ (להלן: " דימיטרי") חברו של אחיו של הנאשם ואותו אח סיפר לדימיטרי כי הנאשם, דראק אלכסנדר, מכה אותו.

בתאריך 19.2.05 הגיע דימיטרי, ביחד עם חברתו, למועדון "ברבו", ברח' דיזנגוף 252, בת"א (להלן: " המועדון") באותה עת שהו במועדון, נאשם 1 בפרשה זו - דניס קרפוצקי (להלן: " דניס") וכן הנאשם ואחרים.

דימיטרי ניגש לנאשם ושאלו מדוע הינו מכה את אחיו והחל, על פי העדויות שנשמעו, לתת "כאפות" לנאשם, ואז גם הציע דימיטרי כי יצאו מחוץ למועדון ויפתרו את העניין. השניים יצאו מהמועדון והיכו זה בזה וכתוצאה מכך נחבלו.

עוד נטען, כי הנאשם 3 חזר למועדון ואילו דימיטרי נתקל בסירוב מאבטח המועדון, בבקשו לחזור לשם. בנוסף נטען כי בשלב זה יצאו מהמועדון, הנאשם ודניס והחלו לתקוף בצוותא את דימיטרי, במהלומות ובבעיטות, תוך כדי נפילתו ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לדימיטרי חבלות של ממש והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים "וולפסון", עקב רגישות בצלעות, שבר בלסת, שבר באף ושברים דנטליים בשיניו (ת/8). בגין ארועים אלו יוחסה מלכתחילה לדימיטרי עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין ולנאשם יוחסה, בצוותא עם דניס, עבירה לפי סעיף 380+380(ב) לחוק העונשין.

הנאשם טוען כי אך נגרר לקטטה ע"י דימיטרי וכי הוא עצמו נחבל בצורה קשה באותה קטטה, עובדה המוסכמת גם על המאשימה.

עוד נטען, כי עומדת לנאשם טענה של הגנה עצמית נשוא סעיף 34י. לחוק העונשין, מאחר ולא נותרה בידו כל בררה, בנסיבות דלעיל, אלא לגונן על עצמו בפני תוקפנותו היתרה של

דימיטרי, שהחל, עוד בתוככי המועדון, להתנכל לנאשם, כשהרבה באותן "כאפות", קרי, הטחת מכות כף, שהיו למורת רוחו של הנאשם.

יש להוסיף כי כתב האישום נגד דימיטרי (הוא נאשם 3 בפרשה זו, כאמור) נמחק, עקב זאת שעזב את הארץ ועדותו לא נשמעה במשפט.

גם לעניינו של דניס (נאשם 1 בפרשה זו)- הודיעה המאשימה בפתח הדיון כי היא מבקשת להורות על ביטול כתב האישום כנגדו ונותר אפוא כתב אישום, כנגד הנאשם בלבד.

עד תביעה 2, ויטלי סיזוב, מסר בעדותו כי נוכחותו של דימיטרי בארוע שנחגג במועדון, לא היתה רצויה מלכתחילה, ומשהגיע דימיטרי למועדון: "החל לתת כאפות כאילו בפנים", לנאשם (עמ' 7).

בהמשך הבחין, בהיותו מחוץ למועדון: "כי הנאשם ודימיטרי הולכים מכות" (עמ' 7) ודניס מנסה להפריד בין הניצים. כן טען כי דימיטרי והנאשם היו שיכורים בעת המקרה (עמ' 9).

עד תביעה 4, דימיטרי דוקוב, שהינו בן דודו של דימיטרי, אישר כי דימיטרי הגיע שיכור למועדון, אך לא ראה את התקרית האלימה שהתרחשה מחוץ למועדון.

עד תביעה 5, איוון סדוב, טען אף הוא כי דימיטרי - שכינויו גם דימה- הגיע שיכור למועדון, אלא שהעד מאשר כי הוא עצמו שתה "ארבעה קוקטיילים", טרם התקרית וכך גם נהג הנאשם (עמ' 15). אף עד זה לא ראה את התקרית מחוץ למועדון.

עדת תביעה 6, ילנה גרגורייב, שחגגה את יום הולדתה במועדון, מסרה בעדותה כי דימיטרי הגיע שיכור למועדון והדבר ניכר בהתנהגותו, וגם החל "לתת כאפות" לנאשם. כשלאחר מכן הבחינה, בהיותה מחוץ למועדון, כי הנאשם ודימיטרי מכים זה את זה (עמ' 17) ודניס (נאשם 1), מנסה להפריד בין הניצים.

הנאשם נחקר במשטרה, לאחר התקרית (ת/1) ומסר גרסה שלדידה אישר בעדותו בבית המשפט כי הינה גרסה שקרית, לפיה ביקש לחלץ את דימיטרי מפני אלימותם של אלמונים אחרים, ובמהלך התערבותו זו, הוכו ונחבלו הוא ודימיטרי. במהלך העימות שנערך ביינו לבין דימיטרי חזר הנאשם תחילה על גרסה זו שנמסרה בחקירתו במשטרה (ת/2 עמ' 1). עם זאת, בהמשך העימות אישר כי אכן לאחר אותן "כאפות" שספג מדימיטרי, נענה להצעתו של דימיטרי לצאת החוצה ואז החליפו מהלומות ביניהם (ת/2, עמ' 2, שורה 17 ואילך).

בעדותו בבית המשפט העלה לראשונה הנאשם את גרסתו כי פעל מתוך הגנה עצמית (עמ' 21, שורה 15 וכן עמ' 20) ואישר כי היה שתוי (עמ' 21, שורה 21) וכך גם היה דימיטרי.

התחמקותו של הנאשם, בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/1) ודבריו בתחילת העימות (ת/2, עמ' 1), מתוכם עולה כי מסר מלכתחילה גרסה שקרית, מעמידים מלכתחילה את טענתו כי ביקש אך לגונן על עצמו מפני תוקפנותו של דימיטרי, כגרסה שאין עימה ממש, כאשר הדעת נותנת כי גרסה זו בדבר רצונו להגן על עצמו ותו לא, תובא ותוצג בהזדמנות הראשונה הניתנת לו לשטוח את גרסתו לתקרית.

יתרה מזו, במהלך העימות (ת/2) וגם בעדותו בבית המשפט, אישר הנאשם כי נאות למעשה להצעתו של דימיטרי לצאת עימו מחוץ למועדון, על מנת שיתקוטטו ביניהם, הדדית, כשמתברר כי רק התערבותו של דניס קטעה את התמשכות התקרית האלימה.

בנסיבות אלו, כשעולה כאמור כי הנאשם עצמו היה אחד מיוזמי התקרית, מחוץ למועדון, אין מקום ולא ניתן להעלות טענה זו של הגנה עצמית בהתאם לסעיף 34י. לחוק העונשין ואין להחילה על הנאשם ולו לנוכח התנהגותו הפסולה שלו עצמו שיש בה כדי להצביע בעליל על כך כי צפה את התפתחות הדברים ולא זו בלבד שלא נסוג מן התגרה אלא, נרתם לתגרה, שהיתה מקובלת עליו, על פי הצעתו של דימיטרי שתחילה אמנם התגרה בנאשם, הגם שמעורר התקרית, מלכתחילה היה דימיטרי, שרב חלקו בהתרחשותה והוא לקה בגינה לא מעט, כמסתבר (ראה סעיף 34י. סיפא לחוק העונשין וכן ספרו של המלומד י.קדמי, על הדין בפלילים, חלק I, עמ' 522-521).