הכרעת דין בתיק פ 2961/07

הנאשם הואשם בעבירות אלימות כלפי גרושתו, דקלה אלמקייס (להלן דקלה או המתלוננת), עמה נפגש בליל ה- 31.3.07, בנסיבות שיפורטו להלן, במועדון בהרצליה. נטען, כי בהיותם מחוץ למועדון, כרך ידו פעמיים סביב צווארה והרפה רק כשהתלוננה שהוא חונק אותה. כמו כן תפס בפרק ידה, דחפה והפילה ארצה תוך שהוא מטיח בה דברי גנאי.

בנוסף, מיוחס לנאשם שאיים על דקלה באומרו: "אני ארצח אותך".

כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש- סימנים אדומים ביד.

העבירות המיוחסות לנאשם הן תקיפה ואיומים לפי הסעיפים 380+382(ג) ו- 192 לחוק העונשין. בתחילת המשפט, הודיעו באי כוח הצדדים על הסדר טיעון אליו הגיעו; הודאה בכתב אישום מתוקן ומסגרת מוסכמת לטיעונים לעונש. הנאשם הודה בגדרו של ההסדר והורשע, ראה עמ' 4- 5 לפרוטוקול. בישיבה שלאחר מכן ביקשה ההגנה, בהסכמת התביעה, לחזור בה מן ההסדר- ראה עמ' 7. הכרעת הדין בוטלה, כתב האישום הוחזר לנוסחו המקורי, הנאשם כפר ונשמעו הראיות.

הראיות מטעם התביעה: עדות המתלוננת, הודעת העדה ג'ניפר ביסמוט (להלן ג'ניפר) שהוגשה בהסכמה - ת/1 והודעת הנאשם- ת/2. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו והוגשו בהסכמה שני מזכרים- נ/1 ו-2.

תמצית דברי המתלוננת:

-          בזמן הרלוונטי, היא והנאשם חיו בנפרד. ביום האירוע, לפנות בוקר, הגיעה למועדון עם שתי חברות. פגשה שם מכר שלה, שוחחה עמו ורשמה את מספר הטלפון שלו. הנאשם התקרב אליהם והכה את המכר באגרופים (לא הואשם בכך), היא ביקשה שיחדל וברחה מהמקום.

-          בעת שברחה, הנאשם השליך לעברה כוסות שעמדו על הבר. גם חברותיה יצאו מהמועדון והלכו, לדבריה, להזעיק את המאבטחים. המתלוננת, פנתה לחברו של הנאשם, שחר צברי (להלן שחר), שהיה בחברתו ואמרה לו שיברח גם הוא כי הנאשם "הרים ידיים" ויש "בלגן" (עמ' 9 ש' 13- 14), אולם מיד הוסיפה, כי ביקשה משחר לתפוס את הנאשם ולהרחיקו כדי שלא ימשיך להרביץ.

-          היא עצמה רצה לכיוון הרכב בו חיכו לה חברותיה. הנאשם רדף אחריה ולפני שהספיקה להגיע למכונית, תפס אותה מאחור, חנק אותה, קילל והטיח בה דברים. שחר התערב והדף ממנה את הנאשם.

-          המתלוננת המשיכה לרוץ והנאשם בעקבותיה. חברותיה לא היו ברכב והיא התחבאה מאחורי האוטו. הנאשם הבחין בה, הם צעקו אחד על השני והמתלוננת שוב ברחה מפניו.

-          לדבריה, תוך כדי כך פגשה בבחורה שלא הכירה - ג'ניפר, וביקשה להשתמש בטלפון הסלולרי שלה. היא  טלפנה לחברותיה ובקשן להגיע לרכב. החברות באו ונכנסו לאוטו. המתלוננת היתה בקרבת מקום וכך גם הנאשם ושחר. היא עצמה לא נכנסה לרכב משום שלדבריה: "היתה בינינו תיגרה, הוא צעק עלי וצעק למורן (אחת החברות- ר.ג), שתביא את הטלפון שלי ואת הציוד שלי" (עמ' 10 ש' 13- 14). המתלוננת הורתה לחברותיה להיכנס לרכב ולנעול את הדלתות.

-          בהמשך לאותה סיטואציה כדברי המתלוננת: "הנאשם עמד בצד של הנהג ואני בצד השני, אמרתי לחברות שלי שגם אם אני מתה שלא יפתחו את הדלת. הנאשם צעק לעברי פעמיים שהוא יהרוג אותי, התחלתי לרוץ וקראתי לשחר. הנאשם הגיע אלי, שוב תפס אותי מאחור, נפלתי על הרצפה והוא נפל עלי. שחר הגיע לאחר ששמע את הצעקות שלי, השאיר את הנאשם בשטח ולקח אותי לתחנת המשטרה." (עמ' 10 ש' 15- 19). לדבריה, ביקשה שלא יפתחו את דלתות הרכב מחשש שהנאשם ייכנס ויתפוס אותה.

-          היא הציגה בפני החוקר שחקר אותה סימני חבלה על גופה, אך לא נזקקה לטיפול רפואי. מאוחר יותר נודע לה, כי אחת מחברותיה טלפנה לאחיה של המתלוננת והוא בא ולקח משם את הנאשם.

-          העדה הוסיפה כי חברותיה סרבו למסור עדות במשטרה ולפי עצת המשטרה הקליטה אותן.

ההגנה התנגדה להגשת ההקלטה והתנגדותה התקבלה.

הודעתה של ג'ניפר:

המתלוננת ניגשה אליה בחניה מחוץ למועדון וביקשה להשתמש בטלפון של ג'ניפר כדי לטלפן לחברה שלה והיא נעתרה לה. בשיחת הטלפון שמעה את המתלוננת אומרת כי הגרוש שלה רוצה להכותה. ג'ניפר שאלה אותה אם היא זקוקה לעזרה והמתלוננת השיבה בשלילה והוסיפה כי חבר של בעלה יעזור לה. המתלוננת היתה נסערת ובכתה, ג'ניפר לא הבחינה בסימנים על גופה. היא ראתה גם את הבעל שלדבריה היה "מסטול". לא ראתה אותו מכה את המתלוננת.

מטעם ההגנה העיד הנאשם וזו תמצית עדותו:

-          בתקופה הרלוונטית היה פרוד מהמתלוננת- אשתו, חזר להתגורר עמה לזמן מה, הדברים ביניהם לא הסתדרו ויומיים לפני האירוע נשוא כתב האישום, שב ועזב את הבית.