הכרעת דין בתיק פ 2953/05

בתאריך 6/12/02, בשעת צהריים, הגיע אלעד בירנצוייג (להלן: "המתלונן") לסניף "פיצה האט", ברח' ארלוזורוב, בתל אביב (להלן: "הסניף").

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, דחף הנאשם את המתלונן, מחוץ לסניף, השליך ארצה קסדה שהחזיק המתלונן בידיו וגרם לה נזק, ובהמשך תקף את המתלונן בעזרת שרשרת ברזל עבה, שבה הצליף במתלונן ומשנזעק חברו של המתלונן, יניב אונברג (להלן: "יניב"), וביקש לחלץ את המתלונן מידי הנאשם, הותקף אף יניב באמצעות השרשרת, כשהנאשם גם דלק אחריו, בעוד יניב נמלט ממנו.

כתוצאה ממעשה התקיפה הנטען, נגרמו למתלונן חתך מדמם של כ - 5 ס"מ, בקרקפת ראשו, שהצריך תפרים, לרבות סימני חבלה בכתפיו ובמרפקו (ת/5 - ת/9).

בגין אלו מיוחסות לנאשם עבירות של תקיפה חבלנית, ניסיון להיזק בזדון וניסיון תקיפה, על פי סעיפים 380, 379, 452 ו - 379 + 25 לחוק העונשין.

הנאשם אינו מתכחש לכך, כי הזיז או דחף את המתלונן מחוץ לסניף, כשזה סרב לצאת ממנו, לאחר שלכלך את הרצפה, שאך עתה נשטפה, ובהמשך הפיל מידיו את קסדת האופנוע, אלא שלטענתו אחז לאחר מכן בשרשרת, כדי להתגונן מפני המתלונן ומפני יניב, שהצטרף לאירוע, בהחזיקו מקל בידיו, כשהן יניב והן המתלונן ביקשו לתוקפו, והוא אך התגונן מפניהם.

בעדותו מסר המתלונן, שגם הוא עבד ברשת הסניפים של "פיצה האט", כי במועד שלעיל הגיע לסניף, בו עבד הנאשם, על מנת ליטול משם אופנוע, שנדרש לסניף אחר, בקניון איילון.

לדבריו, נכנס לסניף, בעוד יניב ממתין  לו במכוניתו, מחוץ לסניף.

משביקש את המפתח לאופנוע, ביקשו הנאשם להמתין מעט, ולאחר מכן שוחח בטלפון שהחזיק המתלונן בידו, וקישר בין כל הסניפים, ובסיום השיחה החל לדחוף את המתלונן, מחוץ לסניף, ככל הנראה עקב זאת שהמתלונן הותיר עקבות ברצפת הסניף, שנשטפה לפני כן.

לשאלתו מדוע הנאשם דוחפו, הגיב הנאשם בהפלת קסדת האופנוע שהחזיק המתלונן בידיו, וכשפנה המתלונן להרימה, פנה הנאשם ושלף במפתיע שרשרת, המשמשת לקשירת אופנועים והחל להצליף בו לכיוון גבו וראשו, וכך נפגע. לטענת המתלונן, נותר המום ממעשה התקיפה הפתאומי ולא הגיב להכאתו, שאז נזעק יניב לחלצו, ובעוד יניב מנסה, להפריד בינו לבין הנאשם, ביקש הנאשם לפגוע גם ביניב, באמצעות השרשרת ואז נמלט מפניו יניב והנאשם דלק אחריו ובידו השרשרת וניסה לפגוע גם בו.

בחקירתו הנגדית, עמד המתלונן על גירסתו והכחיש, כי סרב לצאת מהסניף לבקשת הנאשם. כן הכחיש כי הזעיק את יניב, בעקבות זאת שהנאשם דחפו החוצה מהסניף.

כמו כן, הכחיש המתלונן כי האירוע החל בגלל ויכוח שפרץ לעניין הכללתו במשמרת שהמתלונן, סרב להכלל בה, עוד בהיותו עובד בסניף בו ארעה התקרית, כחודשיים קודם לכן (עמ' 12, שורות 22-24).

ע.ת. 4, יניב, חברו של המתלונן, תמך בעדותו בגירסת המתלונן, לעניין תקיפתו הפתאומית של המתלונן, על ידי הנאשם, באמצעות שרשרת, ומסר בעדותו כי ביקש לחלץ את המתלונן מפני מעשה התקיפה בשרשרת, ללא הצלחה, שאז החל הנאשם גם לרדוף אחריו, עם השרשרת בידיו והעד הצליח להימלט ממנו.

יניב הכחיש מכל וכל כי בעת שרץ ממכוניתו לעבר הנאשם והמתלונן תפס ואחז במקל, שבאמצעותו, לפי טענת הנאשם, ניסה לתקוף את הנאשם, ושלל את טענת הנאשם, כי רק משהגיע העד עם המקל בידיו אחז בשרשרת וניסה להדוף מעליו את המתלונן ואת העד.

יניב הדגיש כי לא היה יוצא ממכוניתו לולא הבחין במעשה התקיפה הפתאומי של הנאשם, שאז אץ להיחלץ לעזרת המתלונן, מבלי שהחזיק דבר בידיו.

בעדותו לא התכחש הנאשם לכך, כי סימני הבוץ שהותיר המתלונן בסניף, הביאוהו להוביל את המתלונן מחוץ לסניף, וכשסרב המתלונן לצאת: "דחפתי אותו עם הידיים לדלת החוצה, דחיפה עדינה" (עמ' 26, שורה 2).

לדבריו, בעקבות סרובו של המתלונן לצאת מהסניף, אכן הפיל את הקסדה מידיו. בשלב זה התפתחו דחיפות הדדיות ביניהם, שאז נזעק למקום ע.ה. מס' 2, עידו שרעבי, שהפריד ביניהם.

בהמשך, לטענתו, הזעיק המתלונן את יניב, שהגיע אליו בריצה, שאז פעל כך: "אני נגש לארגז של האופנוע ולוקח שרשרת שהיתה שם בארגז, הבחור הזה שאני לא מכיר את השם שלו ולא אותו, מגיע ממש קרוב אלי, אני היה נדמה לי שראיתי אותו תופס משהו, ובשלב זה הוצאתי  את  השרשרת"  (עמ' 26).

לטענתו, משאחז יניב, בשלב זה, במקל והניפו במטרה לפגוע בו, הניף את השרשרת במטרה להודפו, וגם המתלונן החל להכותו ומפני מעשה התקיפה של המתלונן ויניב התגונן באמצעות השרשרת וכך נפגע המתלונן.

בהמשך חקירתו הראשית טען הנאשם, כי תחילה, בעת שיניב אחז במקל של מטאטא, הניף הנאשם לעברו את השרשרת, במטרה להרחיק את המתלונן, ואז פגע בגבו של המתלונן, ובהמשך, משספג מכות ובעיטה מיניב, ביקש להרחיק את יניב  מעליו,  ואז פגע בשרשרת, שלא במכוון, בראשו של המתלונן (עמ' 27, שורות 4 - 1).