הכרעת דין בתיק פ 2937/07

אני מזכה את הנאשם מכל האישומים המיוחסים לו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין איומים, עבירה לפי סעיף 192, בגין פציעה, עבירה לפי סעיף 334 ובגין חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335 שלושתן לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום כדלקמן: הנאשם הודה בדקירה אך טען כי פעל תחת הגנה עצמית.

בראש הדברים יש לציין כי האישום הנוגע לעבירת האיומים - עובדות 1 ו-2 לכתב האישום- לא הוכח ולו לכאורה, המתלונן בעניין זה לא העיד ועל דעת הצדדים אני מזכה את הנאשם מאישום זה.

נותר אם כן לדון, בעבירות הנוספות של פציעה ופציעה בנסיבות מחמירות.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תוגשנה ראיות התביעה ללא חקירה נגדית של עושי המסמכים, למעט עדותו של עד התביעה, לי פרץ (להלן: המתלונן).

1.         עובדות שאינן שנויות במחלוקת

הנאשם מודה כי דקר את המתלונן. המחלוקת היא האם עומדת לו טענת הגנה עצמית.

כן מוסכם כי הנאשם שהה במקום- "בית השאנטי"- ברשות ולעובדה זו יש משמעויות כפי שיפורט כדלקמן.

2.         ראיות התביעה

הרקע לאירוע נשוא כתב האישום הינו חשדם של המתלונן וחבריו כי הנאשם אשר נמצא בבית השאנטי, הגיע לשם במטרה לגנוב וכי הינו משיג גבול, עובדה אשר הובררה בדיעבד כלא נכונה.

בהודעתו של עובדיה "דינו" גרשון מיום 27.3.07 (ת/11) הוא מספר כי הנאשם ביקש ממנו יום קודם לכן רשות לישון ב"בית השאנטי" והוא נעתר לו.

בהודעתה של נטלי אפשרי, עדת תביעה מס' 12 (ת/12), מיום 27.3.07, חברתו של המתלונן, המתגוררת איתו ב"בית השאנטי", היא מספרת כי באותו בוקר, בסביבות השעה 7:30, שמעו היא והמתלונן  צעקות מלמטה. המתלונן  ירד למטה בעקבות הצעקות. כמה שניות אחריו ירדו גם מוריס ומורדי והיא הצטרפה לאחר מכן. כשהגיעה לחצר ראתה את המתלונן כשהוא שכוב על הרצפה ולאחר מכן התרומם כשהוא אוחז בצד ביטנו. היא לא ראתה את הדקירה עצמה אלא הגיעה לאחר האירוע. 

בהודעתו של משה דיין, עד תביעה מס' 13 (ת/13), מיום 27.3.07, המתגורר ב"בית השאנטי", סיפר כי באותו בוקר שמע צעקות שיש מכות בחצר וירד למטה לראות מה קורה. בחצר ראה את חברו, לי פרץ, המתלונן, כשהוא שוכב על הרצפה ומתקוטט עם הנאשם. הם נראו חונקים אחד את השני ומתגלגלים על הרצפה. כשהוא רץ להפריד ביניהם  הוא ראה שהנאשם חונק את המתלונן  באמצעות ידו השמאלית ועושה תנועה של דקירה באמצעות ידו הימנית. לאחר מכן ראה כי למתלונן יש חור בבטן בצד שמאל.

בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן כי ירד למטה לאחר שחברו, יונס השנטי, בא לחדרו וסיפר לו כי מישהו ניסה לפרוץ אליו לחדר. הוא ירד כשהוא אוחז במקל של מטאטא על מנת שלא יפתיעו אותו בחדר המדרגות. כשהגיע לחצר התעמת עם הנאשם ושאל אותו מדוע הוא פרץ למקום. הנאשם הכחיש שפרץ ואמר שהוא נמצא שם ברשותו של דינו, בעל המקום. כשהסתובב המתלונן על מנת לעלות לדינו לבדוק האם באמת הרשה לנאשם לישון במקום, דקר אותו הנאשם, כך המתלונן, באמצעות המברג שאחז בידו. המתלונן מציין כי לא תקף את הנאשם קודם לכן. 

לאחר הדקירה שלף המתלונן את המברג מגופו ואז החל להכות את הנאשם. הם התגלגלו על הרצפה עד שבאו אנשים והפרידו. המתלונן חש חלש ונסע במונית מלווה בחברתו לבית החולים.

בחקירתו הנגדית הדגיש המתלונן כי הנאשם לא היה מאוים לפני הדקירה. סיפר כי חבריו, יונס, מוריס ומורדי, שירדו למטה במהלך הקטטה בינו לבין הנאשם, לאחר הדקירה, לא לקחו חלק בקטטה. הם לא הכו את הנאשם . (הדגשה שלי- צ.ק). על משמעות ההדגשה יפורט להלן.

כשנשאל לגבי עדת הראיה- עדת ההגנה שולה יפת- שראתה אותו ואת חבריו מכים את הנאשם ענה שזה לא נכון. אמר שהשכנה לא רוצה שהם יהיו שם וכל הזמן "מלכלכת" עליהם.

בחקירתו הנגדית עומת עם הודעותיו שמסר במשטרה. נוכח הבדלים בין שתי ההודעות שמסר במשטרה הוגשו ההודעות במסגרת חקירתו הנגדית. את ההבדלים בין שתי ההודעות הסביר בכך ששעה שמסר את הודעתו הראשונה עדיין היה בבית החולים והיה מטושטש מהשפעת הכדורים שניתנו לו.

בהודעתו הראשונה של המתלונן, מיום 27.3.07 (ת/1) סיפר כי בבוקר אותו יום, בסביבות השעה 7:30 עת קם משנתו, שמע רעש מלמטה. בתגובה ירד המתלונן למטה, בגפו. תוך כדי ירידתו במדרגות שמע את הנאשם קורא בשמו של מישהו אז גם המתלונן קרא לחבריו מוריס ומורדי אך הוא לא יודע מה הם ראו. המתלונן מספר כי כאשר הגיע למטה ראה את הנאשם אוחז בבלוק בידו השמאלית ובמברג בידו הימנית. המתלונן שאל את הנאשם למעשיו במקום. הנאשם אמר לו לא להתקרב ואז הושיט את ידו השמאלית ודקר אותו בבטנו. בתגובה ניסה המתלונן להכות את הנאשם אך לא היה לו כוח עקב הדקירה והוא נפל על הרצפה. הנאשם הלך מהמקום.

הודעתו השנייה במשטרה מיום 29.3.07 זהה לעדותו בבית המשפט. המתלונן סיפר כי ירד למטה לאחר שחברו, יונס השנטי, בא לחדרו ואמר לו כי מישהו ניסה לפרוץ אליו לחדר.