הכרעת דין בתיק פ 2923/06

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המייחס לו עבירות איומים והסגת גבול פלילית לפי הסעיפים 192 ו- 447 לחוק העונשין, וביקש שלא להרשיעו. התביעה מתנגדת לבקשה.

הרקע לכתב האישום, היא חברות שנקשרה בין הנאשם לבין צעירה שהכיר ב"בית השאנטי". השניים הפכו לבני זוג והתגוררו יחד, עד שהבחורה החליטה לסיים את יחסיהם. הוא לא השלים עם החלטתה והגיע לחפשה בבית השאנטי.

כעולה מהתסקירים, הנאשם עצמו שהה בבית השאנטי כ- 3 שנים עד היותו כבן 17, וזאת לאחר שהוצא מבית הוריו ע"י רשויות הרווחה על רקע מצוקתו שם ובעיקר בגלל האלימות של אביו כלפיו. גם לאחר שעזב את המקום, המשיך בקשריו עם הצוות ושם כאמור הכיר את בת זוגו.

לפי עובדות כתב האישום, ביום האירוע, בהגיעו לבית השאנטי, דרש לפגוש את המתלוננת וסירב לעזוב את המקום עד שיתאפשר לו לראותה. הוא איים באוזני המנכ"ל שיפגע בעצמו וישבור חפצים אם המתלוננת תעזוב אותו. באותן נסיבות, עלה על גג הבית ואיים להרוג את המתלוננת ולהתאבד.

התסקירים:

מוצאו ממשפחה בעייתית, הוא עצמו ומרבית אחיו, הוצאו למסגרות חוץ ביתיות. לדעת שרות המבחן, המתבססת גם על חוו"ד המרפאה לבריאות הנפש, הנאשם סובל ממועקה רגשית הנובעת מנסיבות גדילתו בתנאי אלימות וללא מערכת תמיכה נפשית וכספית. בעיותיו, מתבטאות בדחפים תוקפניים ואלימים וחוסר יכולת להתמודד עם תסכול.

כמו כן, על אף הבעת נכונות מצדו להמשך טיפול, נצפה קושי להתמדה בקשר הטיפולי.

שרות המבחן המליץ על המשך טיפול במרפאה לבריאות הנפש ועל צו מבחן שיהווה מסגרת מעקב.

לאחר קבלת התסקיר הראשון בספטמבר 2006, התביעה סברה כי בטרם ייגזר דינו מן הראוי לקבל תמונה ברורה יותר על אופי הטיפול ומידת הצלחתו. כמו כן התבקש  שרות המבחן התייחס לבקשת ההגנה שלא להרשיע את הנאשם.

התסקיר השני שהוגש מדווח, כי לאחר שהנאשם נפגש עם המתלוננת, תוך הפרת צו ההרחקה ממנה שהוטל עליו במסגרת תנאי שחרורו, הותקף על ידי בני משפחתה ועל מנת לשמור על שלומו, נמנע מקשר עימה.

שרות המבחן לא הצליח לקבל תגובה מהמתלוננת עצמה. מבית השאנטי דווח שהיא הורחקה משם.

על פי הנתונים שמסר הנאשם לקצינת המבחן, מסקנתה היא שהקשר בין בני הזוג היה בעייתי מצד שניהם. ההתרשמות היא שהנאשם מוכן היום לוותר על הקשר עם המתלוננת.

באשר לטיפול, בחודשים האחרונים נפגש רק פעם אחת עם המטפלת שלו במרפאה לבריאות הנפש, אך זאת שלא באשמתו. במקביל לטיפול הנפשי אותו אמור לקבל, הומלץ על שילובו, במסגרת שרות המבחן, בקבוצה טיפולית לגברים אלימים.

התסקיר המשלים אינו מתייחס לשאלת ההרשעה. קצינת המבחן אשר הופיעה בדיון, ציינה כי למעט גילו הצעיר של הנאשם, יליד 1985, והפגיעה האפשרית בעתידו עקב הרשעה בפלילים, אין נימוקים ספציפיים לאי הרשעה.

לאחר ששקלתי את בקשה ההגנה, איני סבורה כי מדובר במקרה המצדיק אי הרשעה, לא מצד נסיבות העבירה ולא בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

ניתנה היום י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.