הכרעת דין בתיק פ 2867/05

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נטען כי ביום 25.1.98, נהג רביע באסילה (להלן: "רביע") ברכב מסוג פורד פיאסטה שבבעלותו ברח' אלנבי בחיפה ולפני רכבו נהג אחר ברכב מסוג סובארו.

כאשר נהג רכב הסובארו בלם לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש, בלם רביע את רכבו והחליק לעבר רכב הסובארו. (להלן: "התאונה").

ביום 25.1.98 או בסמוך, קשרו הנאשם ורביע קשר שמטרתו להונות את חברת הביטוח "מנורה" וזאת על ידי צירופו של הנאשם לתביעתו של רביע בגין פיצוי נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, בהצגת מצג שקרי לפיו נכח הנאשם ברכב בזמן התאונה.

במסגרת קשר זה, הגיעו הנאשם ורביע לבית חולים רמב"ם והנאשם טופל ע"י סגל בית החולים וקיבל תעודה רפואית לאחר שדיווח, בכוונה לרמות, על פגיעות אשר כביכול נגרמו לו בתאונה.

ביום 26.1.98 הגיעו הנאשם ורביע ללשכת התנועה במשטרת חיפה ומסרו הודעה כוזבת לפיה הנאשם נכח ברכב בזמן ההתרחשות התאונה.

בהמשך לכך, פנה הנאשם לעורך דין והגיש באמצעותו תביעה לחברת הביטוח בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כביכול, בתאונה וחברת הביטוח העבירה לו סך של 4,400 ש"ח לסילוק תביעתו.

העבירות אשר יוחסו לנאשם בגין מסכת עובדתית זו הינן קשירת קשר להונות, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), מסירת הודעה כוזבת, עבירה לפי סעיף 243 רישא לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין.

בישיבת ההקראה מיום 1.11.05 כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

בישיבת בית המשפט מיום 13.12.05 ובמסגרת הסדר טיעון, חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעבירות המיוחסות לו, כאשר במסגרת ההסדר הוסכם בין הצדדים כי יוגש תסקיר לפני הרשעה באשר לנאשם, אך לא יהא במסקנותיו כדי לחייב את התביעה וזו תעתור להרשעתו ולהטלת עונש של מאסר על תנאי וקנס.

תסקיר זה הוגש לבית המשפט ביום 15.3.05.

בתסקיר פורטו נסיבותיו האישיות של הנאשם.

כן נטען כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו ובטא חרטה כנה כאשר לדבריו העבירה נעברה על רקע מצוקה כלכלית בה היה נתון והוא לא היה ער לחומרת מעשיו בזמנו.

קצינת המבחן המליצה כי הנאשם לא יורשע בדין וכי יושתו עליו 200 שעות שירות לתועלת הציבור.

ב"כ המאשימה התנגדה לאי הרשעתו של הנאשם בדין, תוך שהינה מציינת את חומרתן ושכיחותן של עבירות שעניינן הונאות חברות ביטוח, כאשר לטענתה אי הרשעה במקרה דנן לא תשיג את האלמנט ההרתעתי לכלל ציבור העבריינים הפוטנציאליים.

ב"כ המאשימה טענה כי אין בעברו הנקי של הנאשם או בהיותו בן 21 בעת ביצוע העבירה כדי להקל, שכן מרביתם של מגישי תביעות המרמה הינם צעירים בני גילו של הנאשם ובדרך כלל אינם בעלי עבר פלילי וציינה כי הנאשם היה בגיר באותה בעת ותכנן מעשיו בקפידה, כל זאת עבור בצע כסף.

עוד טענה כי לא מתקיימים בענייננו היסודות הדרושים לאי הרשעה; לא קיים נזק קונקרטי שעלול לפגוע בסיכוי השיקום של הנאשם או  חשש לפיטוריו, כאשר בכך אינו נבדל מכל נאשם אחר בפלילים.

ב"כ המאשימה טענה עוד כי יש לאבחן את עניינו שם הנאשם מעניינו של שותפו של הנאשם לקשר, אשר נדון לשל"צ ללא הרשעה בבית משפט השלום. שיקולי בית המשפט לאי הרשעתו של רביע היו כי היה עובד עיריה בעת מתן פסק הדין וכי לא עבר את העבירה עבור בצע כסף אלא רק סייע בידו של הנאשם.

ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה לתימוכין בעמדתה.

מאידך, טען ב"כ הנאשם כי טענת המאשימה להבחנה בין הנאשם לרביע אינה יכולה לעמוד, שכן המאשימה התנגדה אף לאי הרשעתו של רביע ואילו בית המשפט סבר אחרת.