הכרעת דין בתיק פ 2821/05

בפתח הכרעת הדין הנני מודיעה כי התוצאה אליה הגעתי היא לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק. אלה נימוקיי.

פרטי האשמה

בתחילה הועמד הנאשם לדין בכתב אישום המחזיק שישה אישומים. הנאשם כפר, אך בטרם החל שלב ההוכחות התרתי לתביעה להגיש כתב אישום מתוקן ( בימ"ש 1), בו האישום השישי נמחק, ונוספו עוד שני אישומים.

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שורה של עבירות אלימות פיזית ומילולית שבצע כלפי אשתו אלינור (להלן:"המתלוננת") במספר הזדמנויות, במהלך השנים 2003-2004. דפוסי התוקפנות המתוארים בכתב האישום ומאפייניה דומים ובעלי נופך זהה ונשנה: איומים לפגוע בחיי המתלוננת ועורך דינה, איתן קוהלי (להלן:"המתלונן" או "איתן"), למרר את חייה, איום באמצעות סכין, דחיפות, סטירות, מכות אגרוף, חניקות, ופגיעה באמצעות כסא. חלק מהתקיפות הסתיימו בחבלות. במרבית המקרים הייתה דירת בני הזוג זירת העבירה. שני מקרים אירעו במקומות אחרים. לחלק מהמקרים היו עדי ראיה.

כעולה מעובדות האישום הראשון, בשעות הצהרים של יום 30.9.04 ברחוב קהילת ריגה 3, תל אביב, איים הנאשם על אשתו בפגיעה שלא כדין במתלונן, באומרו: "תגידי לו שעוד מעט זה הסוף שלו". באותן נסיבות, על פי הנטען, הוסיף הנאשם ותקף אותה בכך, שאחז בידה והזיזה בכוח מרכבו עליו נשענה. בהמשך לאותן הנסיבות, לגרסת התביעה, הפנה הנאשם אלימותו לעבר המתלונן שהגיע למקום בכך, שמשך בידו והדף אותו לאחור. בהמשך, איים גם עליו בפגיעה בו, בזו הלשון: "החגיגה  בקרוב נגמרת, ימיך ספורים, תחכה חכה זה הסוף שלך" .

מעובדות האישום השני עולה, כי בתאריך 1.10.03 בסמוך לשעה 23:30, בדירה ברחוב מבצע קדש 43 תל אביב, תקף הנאשם, לגרסת התביעה, את המתלוננת על רקע סכסוך בין בני זוג בכך, שסטר לה בפניה, הכה באגרופו בבטנה וחנק אותה בשתי ידיו, יד אחת בצווארה וביד השנייה אחז בפיה.

עובדות האישום השלישי מתארות אירוע אלים שארע ביום העצמאות תשס"ד, בדירתם של בני הזוג: על פי הנטען, בשעה לא ידועה במדויק, הגיעה המתלוננת למקום מלווה בחברתה מיטל גילבר. לגרסת התביעה, דרש הנאשם ממיטל לעזוב את המקום, ומשסירבה תקף אותה בכך, שאחז בחוזקה בידה ובדרך זו הוציאה בכוח מהדירה. לאחר מכן, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה בפניה, הכה בראשה ובידיה וחנק אותה. בנוסף,  נעל אותה בדירה ולא איפשר לה לצאת, תוך שהוא מקשה עליה בשאלות עם מי הייתה, וזאת עד הגיעה המשטרה למקום.

כעולה מעובדות האישום הרביעי, בתאריך לא ידוע במדויק למאשימה, בדירתם, בין החודשים פברואר מרץ 2003, תקף הנאשם את המתלוננת במכת אגרוף בפניה וגרם לה לחבלות חמורות בעין ימין.

מעובדות האישום החמישי עולה, כי בחג הפסח תשס"ד, בדירתם, על רקע ויכוח, איים הנאשם על המתלוננת, כך נטען, בעודו אוחז בסכין לכיוונה ודור ממנה לומר את האמת.

מעובדות האישום השביעי עולה, כי בתאריך 27.3.03 בדירתה בת"א תקף הנאשם, לגרסת התביעה, את המתלוננת בכך שהכה בחזקה עם כפכף בכף יד ימין של המתלוננת. כתוצאה מכך, נטען, נגרמו למתלוננת חבלה של ממש, שטף דם תת עורי נרחב באמה ובכף יד ימין, הפרעת תחושה באצבעות כף ימין. ידה של המתלוננת נחבשה למשך 10 ימים. הנאשם לקח את המתלוננת לטיפול רפואי במוקד ברמת השרון, ובמשך כל זמן הנסיעה אמר לה כי תגיד במוקד שהחבלה נגרמה לה עקב נפילה. כאשר הגיעו המתלוננת והנאשם למוקד, סיפרה המתלוננת כי החבלות נגרמו לה עקב נפילה במדרגות.

מעובדות האישום השמיני עולה, כי בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך בראש השנה שחל בשנת 2003, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, בדירתם, תקף הנאשם, לגרסת התביעה, את המתלוננת בכך שדחף אותה, וכדי להגן על עצמה, דחפה המתלוננת את הנאשם. בנסיבות אלה, כך נטען, זרק לעברה הנאשם כסא והיא נפגעה בידה ונגרמו לה חבלות ביד שמאל.

בתגובה לכתב האישום כפר הנאשם כפירה מוחלטת. בנוגע לאישום הראשון, הודה הנאשם רק בהימצאו במקום האירוע. באישום השני, כפר הנאשם באירוע התקיפה וטען כי אינו זוכר אם בכלל שהה בדירה באותה עת. טענה זהה העלה גם בנוגע לאישום השלישי. כפירת הנאשם הייתה גם באישומים הרביעי והחמישי.

עובדות הרקע וזיקתן לפרשה

בטרם אדון לגופו של המערך הראייתי שהונח בפני בית המשפט, ראוי להקדים ולומר, כי התמונה המצטיירת מהעדויות לא הותירה ספק לגבי אופייה הקשה והעכור של מערכת היחסים בין המתלוננת לנאשם בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. תוצר לוואי של פרידת בני הזוג וקריסתו של קשר הנישואין. כול האירועים מתייחסים לפרק זמן זה שלאחר סיום הקשר הזוגי בפועל. מעדות שניהם עולה תמונה זהה: יחסיהם התדרדרו והסלימו לויכוחים ומריבות טעונים ורווי מתח, מאופיינים בגילויי עוינות מלווים בהאשמות הדדיות והעדר תקשורת: בדחותו את האשמות המוטחות נגדו הסביר הנאשם את תלונותיה של המתלוננת בנקמנות לשמה ובמטרה לפגוע בו משום שמעולם לא התגברה על הפרידה ממנו, ובמיוחד לא השלימה עם העובדה שהשכיל להמשיך בחייו וקשר קשר אינטימי עם בת זוג חדשה שהיה לצנינים בעיניה. תחושות האכזבה והקנאה היו חומר הבעירה, המניע והתמריץ לעלילות הכזב. מעבר לכך, הוסיף וטען כי המציאות הפוכה בתכלית מזו המתוארת בכתב האישום: לא רק שאין הוא התוקפן, אלא שהפך קורבן לאלימות מצד המתלוננת. לעומתו הייתה גרסת המתלוננת, כי הנאשם הוא שכרוך אחריה ואינו מרפה ממנה. לדבריה, למרות שאינם מקיימים בפועל קשר זוגי, ממשיך הנאשם לגלות כלפיה אדנות ורכושנות, המתאפיינים מעבר לגילויי אלימות בוטים ופוגעניים, גם בחקירות שתי וערב על מעשיה. בנוסף ציינה, כי הנאשם מתחמק באופן עקבי מתשלום המזונות המגיעים לילדיה.

ולגופה של האשמה

בסופו של יום, השאלה העומדת על המדוכה היא, האם עמדה התביעה בנטל ההוכחה המוטל עליה, קרי, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי, להוכיח את העובדות העומדות ביסוד האשמה. בחינת התשתית הראייתית שהונחה לפתחו של בית המשפט, כפי שיבואר להלן, הביאתני לכלל מסקנה שלא עלה בידה לעבור משוכה זו.

וראשית ליריעת המחלוקת העובדתית

בחינת התשתית הראייתית מעלה, כי עיקרה של המחלוקת בין הצדדים עובדתית, ונסבה סביב השאלה, האם עלה בידי התביעה להוכיח כי במועדים הנקובים בכתב האישום ביצע הנאשם את המעשים הקונקרטיים המתוארים בו, או שמא מדובר באשמת שווא רצופת סתירות, שמאחוריה, כטענת ההגנה, מניע זר המוזן ממאבק גירושין כוחני ומלובה על ידי רגשות נקם שחשה המתלוננת נגד הנאשם.

הסנגור הצביע על חולשת מערך ראיות התביעה להוות בסיס להרשעת הנאשם מחמת הצטברותם של סל כבד של פגמים בדמות שינויים, סתירות מהותיות, שאלות לא פתורות, תהיות, חוסר היגיון והעדר סבירות, בהם נגועה עדותה של המתלוננת. אלה, בנוסף לגרסת הנאשם על האופן בו התרחשו הדברים, גרסה המגובה ומחוזקת בעדותה של בת זוגו הנוכחית, מקימים, לטעמו, יותר מספק סביר, שמכוחו מן הדין לזכותו מן האשמה.

ניתוח התשתית הראייתית

ראיות התביעה, ובמרכזן עדות המתלוננת

בבואה להוכיח הנטען על ידה הטילה התביעה יהבה, כדבר המובן מאליו, על עדותה של המתלוננת, המהווה את עמוד התווך עליו מושתת בנין ראיותיה. השאלה העומדת לדיון היא, האם הוא מוצק דיו כדי לבסס את הרשעת הנאשם, או שמא נסדק והפך בסופו של יום לגל חורבות מפורק לשברים.

בארבע הזדמנויות שונות התייחסה המתלוננת לאירועים המיוחסים לנאשם בכתב האישום. הראשונה מבחינת הסדר הכרונולוגי הייתה בתלונתה במשטרה ביום 2.10.03. בהודעה זו שחזרה את האירועים המצוינים באישומים השני - החמישי והשמיני. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 7.10.03, נחקרה המתלוננת במשטרה, הפעם כחשודה בתקיפת הנאשם, ומסרה את גרסתה בשנית. בהזדמנות השלישית, בהודעה מיום 15.7.04, מסרה את גרסתה לאירועי האישום הראשון. ההזדמנות הרביעית הייתה בעדותה בבית המשפט.

בנוסף, העידו בבית המשפט שני עדי תביעה נוספים, מיטל גילבר (להלן: "מיטל" ) חברתה של המתלוננת, שנכחה, לטענתה, באירוע המצוין באישום השלישי, ועו"ד איתן קוהלי המייצג את המתלוננת בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, שגם הוא, לגרסת התביעה הותקף ואוים על ידי הנאשם בהתייחס לאירוע נשוא האישום הראשון.