הכרעת דין בתיק פ 2784/03

התוצאה אליה הגעתי הינה לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת עובד ציבור בניגוד לסעיף 381 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

במועדים הרלוונטים לכתב האישום הנאשם היה ועודנו אסיר שפוט למאסר עולם בכלא "אשל" בבאר שבע.

ציון מנור, משרת כסוהר בבית כלא "אשל" (להלן: "המתלונן").

על פי עובדות כתב האישום מיוחס לנאשם, כי ביום 18.5.03 בסמוך לשעה 09:00 תקף הנאשם את המתלונן בכך ששפך עליו דרך האשנב העליון של דלת תאו נוזל חם, אשר פגע בגופו של המתלונן.

מטעם התביעה העידו 4 עדים: המתלונן ציון מנור (להלן: "ע.ת 2"); השוטר יוסי שרגא (להלן: "להלן ע.ת 1"); הסוהר אילן אמשקשוילי (להלן: "ע.ת 3); הסוהר גדעון לוי (להלן: "ע.ת 4). הוגש בהסכמה המוצג (חולצה) אשר סומן ת/1 וכן התקבלה אימרת הנאשם אשר סומנה ת/2.

מטעם ההגנה העידו גם כן 4 עדים: הנאשם, האסיר מועתז חג'זי (להלן: "ע.ה 1"); האסיר רחמים רייפלר (להלן ע.ה 2") שלאחר מכן התברר כי עדותו אינה רלוונטית לאירוע המתואר בכתב האישום וכן האסיר מאזן מלצה (להלן: "ע.ת 3"). הוגשו בהסכמה אימרת המתלונן אשר סומנה נ/1 וכן אימרת ע.ת 4 אשר סומנה נ/2.

הנאשם  מכחיש מכל וכל את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום .

מכבד בית המשפט עד מאוד את המתלונן ועדי התביעה ואולם, על בסיס הדיון דלהלן, ומן הטעמים שיפורטו, הגעתי לכלל דעה כי נותרו לבית המשפט ספקות של ממש, ומן הנמנע להסיק על יסוד עדות המתלונן ועדי התביעה מסקנות לחובת הנאשם ברמת וודאות שמעבר לתחום הספק הסביר. קודם שאפרט את הטעמים שהביאוני למסקנתי זו, אקדים כבר עתה ואציין שלוקות הראיות בחסר ממשי בנסיבות שיש לזקפן לחובת התביעה על כל המשתמע מכך.

מערכת העובדות העומדות בבסיסו של כתב האישום, אינה מורכבת ולא דורשת ניתוח מעמיק. עניינו באירוע קצר בין הנאשם לבין המתלונן- הסוהר ע.ת 2.

פרשת התביעה :

ע.ת 1 - השוטר יוסי שרגא אשר שימש כחוקר בכלא באר שבע ובעדותו מסר: גביתי הודעות מהמתלונן - ע.ת 2 וכן מהסוהר גדעון לוי- ע.ת 4, כמו כן מסר: "תפסתי חולצה של המתלונן שנפגע ורשמתי על כך גם דו"ח. אני לא הבחנתי שיש כתם של שמן על החולצה".

בהסכמת הצדדים ובאמצעות העד, החולצה הוגשה כמוצג שסומן ת/1 וזאת לאחר שב"כ הצדדים טענו כדלקמן: "לאחר שאנו בוחנים את החולצה, אכן לא ניתן להצביע על כתם". (ראה עמ' 2 לפרוטוקול). 

ע.ת 2 המתלונן- הסוהר ציון מנור , אשר בזמן הרלוונטי היה מנהל אגף 6 בכלא באר שבע ובעדותו בפני מסר: " בבוקר בשעה 09:00 בערך הגעתי לביקורת באגף, כמו כן להוציא אסירים לטיול ואז הנאשם קרא לי לאשנב שלו ואיך שאני מגיע הוא הוציא ניירת והדרך שבה הוא הביא לי את הניירת היתה לדעתי מוזרה כי יש נוהל לקבלת ניירת, איך שהגעתי לכיון האשנב הושטתי את היד לקחת והותז עלי חומר שמן על הידיים על השיער ועל האזור של הכתפיים התרחקתי מהמקום הפעלנו מצב חרום. הגיעו כוחות שטיפלו באירוע".

ב"כ המאשימה הציג בפני העד את ת/1 (החולצה) ולשאלת התובע, האם אתה יכול להראות לנו אם יש כתמי שמן על החולצה? השיב : " אני מצביע על כתמי השמן בצד האחורי של החולצה".

העד בחקירתו הנגדית לשאלת הסניגור - באימרתך- נ/1, אמרת שהנאשם הספציפי הזה רוצה להתנקש בך, אם הדבר נכון, מדוע שתתקרב אליו דווקא אתה ולא סוהר אחר?

השיב : "המדיניות של ההפרדות זה לא רק לגביו לפחות, אלא גם לאחרים, אז אני לא אכנס לאגף?"

לשאלת הסניגור לעניין החומר שהותז עליו, השיב : " רצתי מיד לחדר השרותים, שפכתי מים על הפנים ועל הידיים, הורדתי את החולצה כי היתה לי מתחת חולצת טריקו".

לשאלת הסניגור, האם לפני שרץ לשירותים דיבר עם מישהו? השיב : "לא דיברתי עם אף אחד".