הכרעת דין בתיק פ 2743/07

1.      עובדות כתב האישום:

כתב האישום שבפני מייחס לנאשם עבירה של תקיפה סתם, בכך שבתאריך 31.12.05 בשעה 00.28, במועדון "מודה בר" ברח' רזיאל בתל אביב (להלן - "המועדון"), בעת שעבד כמאבטח במועדון, תקף הנאשם את סטניסלב קירוצנקו (להלן - "המתלונן"), אשר הגיע באותו לילה לבלות במועדון.

על פי המתואר בכתב האישום, המתלונן ביקש לצאת מן המועדון לפני השעה 02.00 וזאת בניגוד לכללי המועדון, אשר אוסרים יציאה ממנו עד השעה 02.00. אחד מן המאבטחים במקום מנע את יציאתו של המתלונן מן המועדון, הכה בו ודחף אותו לכיוון הנאשם אשר המשיך בתקיפת המתלונן, בכך שהפילו לרצפה, הכה באמצעות אגרוף בבטנו ובגבו של המתלונן וגרר אותו במדרגות עד ליציאה מהמועדון.

2.      העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

תיאור האירוע, כפי שסופר על ידי המתלונן אינו שנוי במחלוקת אמיתית ולו מהטעם שהנאשם ו/או מי מעדיו לא התייחסו בעדותם לנסיבות האירוע ולעצם התרחשותו, שכן לטענתם שהו מחוץ למועדון, בזמן שעפ"י גרסת המתלונן הותקף בתוך המועדון.

המתלונן, הסובל מנכות פיזית, חריג בהופעתו החיצונית, צולע ומתקשה בהליכה, כבד פה ועילג בדיבורו, הצליח, בעמל רב, לתאר בהתרגשות את הקורות אותו במועדון ביום המקרה.

המתלונן סיפר כי במועד האירוע הגיע למועדון כדי לבלות בו ולאחר שנכנס אליו הודיע לו חברו טלפונית שלא מאפשרים לו להיכנס למועדון ולפיכך ביקש לצאת מן המועדון. לדבריו, אחד המאבטחים במקום לא אפשר לו לצאת וטען בפניו, שלא ניתן לצאת מן המועדון עד השעה שתיים לפנות בוקר.

מאחר שעמד על דעתו שברצונו לעזוב וניסה לצאת, תפס אותו אחד המאבטחים במעילו, משך אותו אחורה, הכה אותו בראשו והזעיק למקום מאבטח נוסף, שעל פי הצבעת המתלונן הינו הנאשם, והעביר אותו לידיו.

לטענת המתלונן, בשלב זה, החל הנאשם למשוך אותו במדרגות. מאחר שלא הצליח ללכת אחרי הנאשם ניסה להשתחרר מאחיזתו אך הנאשם הפילו לרצפה, הכה בו בחזה ובבטן וגרר אותו על הרצפה ובמורד המדרגות לכיוון מטה בתוך המועדון. רק התערבותו של חברו הביאה לשחרורו מידי הנאשם.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן כאבים ובחילות והוא נזקק לטיפול רפואי.

לאחר סיום האירוע יצא המתלונן מן המועדון והזעיק את המשטרה. המתלונן פגש את השוטרים ליד מגדל השעון ביפו ותאר בפניהם את האירוע ואת שני המאבטחים שתקפו אותו. על יסוד התלונה שמסר המתלונן ניגשו השוטרים למועדון ובהסתמך על התיאור שנתן על אחד התוקפים  הביאו בפני המתלונן, שהמתין ליד הניידת, את הנאשם בלבד וביקשו את תגובתו האם מדובר באחד התוקפים. המתלונן זיהה את הנאשם והצביע עליו כעל אחד המאבטחים שתקפו אותו ולאחר מכן הלך להיבדק בבית החולים.

על אף שהמתלונן מסר שהותקף על ידי שני מאבטחים, וגם נתן תאור של התוקף הנוסף, לא ניסו השוטרים לאתר חשוד נוסף, לא נכנסו למועדון ולא חקרו אף אחד אחר למעט הנאשם.

לאחר שהמתלונן זיהה  את הנאשם סיימו השוטרים את חקירת האירוע במקום, ביקשו מן הנאשם להתייצב בתחנת המשטרה במועד מאוחר יותר לצורך חקירתו ועזבו.

על רצף האירועים המתואר לעיל אין כאמור מחלוקת!

עם זאת לא למותר לציין, שלאחר ששמעתי את עדותו של המתלונן לא נותר בליבי צל צילו של ספק שהאירוע התרחש כפי שתיארו, במיוחד, כאמור, כשמול עדותו לא עמדה כל גרסה סותרת ואיש מעדי ההגנה, כולל הנאשם עצמו, לא ידע לספר על שהתרחש בתוך המועדון.

עדות המתלונן הייתה נרגשת, קוהרנטית, הגיונית ואמינה ואף נתמכה בתעודה רפואית ממחלקת הטראומה של בית החולים וולפסון מיום האירוע  ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בה.

הנאשם וכן עדי ההגנה, שני המאבטחים והיחצ"ן, שעבדו, לטענתם,  במועד האירוע בכניסה למועדון, אינם שוללים קיומו של האירוע, אלא רק מציינים שאינם זוכרים שאירוע כזה התרחש, בהדגישם, כי אירועים מסוג זה אינם נדירים, ואירוע שנראה למתלונן כחריג וקשה במיוחד עשוי להיראות בעיני המאבטחים כאירוע שגרתי שלא מיוחסת לו משמעות רבה.

בעקבות עדותם, אף ב"כ הנאשם ביקש, בסיכומיו, מבית המשפט לקבוע שהאירוע כפי שתואר על ידי המתלונן אכן התקיים.

3.      השאלה שבמחלוקת: