הכרעת דין בתיק פ 268/03

א.         עובדות כתב האישום:

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מונה שלושה אישומי משנה.

על פי האישום הראשון, ביום 07.06.03, בשעה 14:30 לערך, חצו דיאב אבו יונס (להלן: "המתלונן") ושאדי אבו סאלח (להלן: "שאדי") את הכביש הראשי בסכנין בסמוך לבנק מרכנתיל.

באותה עת, הגיע למקום הנאשם כשהוא ישוב במושב שלצד הנהג, ברכב אופל קדט אדומה שמספרו 88-870-12. בעוד הרכב חולף בנסיעה איטית מימינם של המתלונן ושאדי, במרחק של מטרים בודדים מהם, שלף הנאשם אקדח מסוג "ברטה" קוטר של 9 מ"מ שמספרו Y06817Bוירה לפחות ירייה אחת דרך חלון מושב הנהג לעבר המתלונן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. לאחר שהרכב חלף על פני שאדי והמתלונן, הנאשם עמד על מושבו ודרך הגג הפתוח של הרכב ירה פעם נוספת לאחור לעבר המתלונן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה.

כתוצאה מהירי הראשון דרך חלון הנהג נפצע המתלונן מחדירת קליע לרגלו השמאלית, נותח ואושפז למשך 3 ימים.

כן, נטען כי האקדח ממנו נורו הכדורים היה גנוב  ונגנב מעמית ברקאי ביום 04.11.02 שהחזיק בו ברישיון.

בגין האמור לעיל, מיוחסות לנאשם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה, הובלה והחזקת נשק ותחמושת שלא כדין, עבירות בניגוד לסעיף 329, 144(ב)  וכן 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

באישום השני,נטען כי בהמשך למתואר באישום הראשון, נמלט הנאשם עם הרכב לכיוון כפר נחף. בסמוך לכרמיאל החלו השוטרים ירון ויטוסר וקובי בראונר לעקוב אחר הרכב. כשני קילומטרים מערבית לכניסה לכפר נחף, הנאשם ירד מהרכב כשבידו האקדח והמשיך להימלט רגלית. השוטר ירון ירד מרכב המעקב ודלק רגלית אחר הנאשם שניסה להימלט, בעוד קובי צועק לנאשם "משטרה, משטרה". הנאשם עצר, דרך את האקדח שהיה באותה עת ללא תחמושת כיוון אותו לעבר ירון. האקדח נפל מידיו והוא נעצר ע"י השוטרים.

באישום זה מיוחסות לנאשם עבירות בניגוד לסעיפים 192 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, איומים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

באישום השלישינטען כי עובר למעצרו, בוצע חיפוש על גופו של הנאשם במהלכו נתפסו רישיון נהיגה, תעודת זהות וכרטיס אשראי על שמה של לימור מגרלישווילי שקיים לגביהם חשד סביר שהם גנובים. בגין כך יוחסו לו 3 עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ב.         ראיות התביעה:

ראיות התביעה לעניין האישום הראשון כללו את המתלונן וחבריו לנסיעה, שאדי אבו סאלח ואחמד ביכי.

כמו כן,  עדים נוספים אשר נכחו, באקראי, בזירת האירוע - מוחמד אבו עלי - עובד בפיצריה סמוכה לזירת האירוע, אחמד גנאיים - אשר נכח בחנות ספורט סמוכה  ו מוחמד אבו סאלח - עובר אורח וכן שניים מנוסעי הרכב בו נסע הנאשם ואשר ממנו, על פי הנטען בוצע הירי לעבר המתלונן.

בנוסף לכך, העידו אנשי המשטרה אשר היו מעורבים במסכת העובדתית המפורטת באישום השני, הבעלים החוקיים של האקדח הגנוב ובעלת המסמכים, אשר את החזקתם שלא כדין מיוחסת לנאשם, חוקרי המשטרה, רופא בית החולים בנהריה שבאמצעותו הוגש "סיכום המחלה" המיוחס למתלונן וכן חומר חקירתי אליו אתייחס בהמשך הכרעת הדין.

המתלונן באישום הראשון, דיאב אבו יונס, סיפר בעדותו כי כשעה עובר לאירוע  נשוא האישום הראשון נסע עם חבריו שאדי אבו סאלח  (להלן: "שאדי")  ואחמד ביכי (להלן: "ביכי"), ברכב מסוג "אופל קדט כחול" השייך לזה האחרון. בצומת הכפרים עראבה לסכנין, פגשו באדהם מטר (להלן: "אדהם"), המוכר למתלונן, אשר נהג לבדו ברכב "אופל קדט קבריולט בצבע אדום", ונסע לכיוון עראבה. לדבריו, על אף שזכות הקדימה הייתה נתונה לרכב בו נסע,  אדהם "נתן פול גז לאוטו והיה מקלל אותנו ועושה לנו תנועות מגונות (העד מרים את ידיו ואצבע משולשת) . גם אנחנו קיללנו אותו, והמשכנו לנסוע לסכנין" (עמ' 5 שור' 15-14 לפרו').

לשאלת ב"כ הנאשם העד הכחיש כי ניהל יחד עם חבריו מרדף אחרי אדהם בכפר עראבה.

לדברי המתלונן, המשיכו בנסיעתם לסכנין, התעכבו במסעדה במשך כחצי שעה ואחר כך עשו דרכם למרכז סכנין לשתות קפה בפיצה 'פלטיני'. כאשר שמעו את צפירת רכבו של אדהם מאחור.  העד סיפר כי ירד מהרכב יחד עם שאדי ובעוד ביכי מחנה את הרכב, הבחין בחברו חאמד, מעבר לכביש.

המשיך וסיפר המתלונן כי החל לחצות את הכביש לכיוונו של חאמד בצוותא עם שאדי על מנת לשוחח עימו, כאשר רכבו של אדהם הופיע שוב בנסיעה איטית, ובו 3 נוסעים נוספים, במרחק של כ-3 מטר מהם, שלף הנאשם, שישב במושב הקדמי ליד הנהג,  אקדח, הושיט את ידו בין ההגה לבין חזה הנהג ו "ירה 2 כדורים, אחד פגע ברגל שלי ואחד לידי. הוא המשיך לנסוע 50 מ' וירה לאחור עוד כדור והוא לא פגע בי" (עמ' 6 שור' 7-6 לפרו').

המתלונן הכחיש את הטענה כי יחד עם אחרים תקף את נוסעי רכבו של אדהם, לפני או אחרי הירי, וטען כי בזמן הירי  "...הכביש היה ריק. היו אולי 5-4 איש" (עמ' 7 שור' 16 לפרו') .