הכרעת דין בתיק פ 2572/07

1.         המאשימה הגישה נגד הנאשמים כתב אישום, שבו ייחסה לנאשם 1 עבירה של יצוא, יבוא, מסחר, הספקת סמים מסוכנים לפי סעיפים 13 + 19 א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה").  לנאשם 2 יוחסה עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי  סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודה.

            בכתב האישום נטען, כי בתאריך 13.6.07 בשעה 10:25, או בסמוך לכך, באולם הדיונים של כב' השופט רענן בן-יוסף בבית משפט השלום באשקלון, סיפק הנאשם 1 לנאשם 2 סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 3.1390 גרם (להלן: "הסם").

הנאשמים כפרו וניהלו הוכחות. מטעם המאשימה העידו רפ"ק טל שוהם, המשמשת בתפקיד ראש שלוחת תביעות אשקלון (להלן: "שוהם"), פקד יריב יקותיאלי, תובע בשלוחת תביעות אשקלון (להלן: "יקותיאלי") וירון חדד, מאבטח בבית משפט השלום באשקלון.  הנאשמים לא העידו עדי הגנה מטעמם.

2.         אלה הם עיקרי העובדות הצריכות לענין, שהוכחו בתיק.

אולם הדיונים, אליו הובא הנאשם 2, שנשא עונש מאסר ולבש מדי אסירים, קטן מימדים ורוחבו 4-5 מ'. שולחנות התביעה וההגנה ממוקמים משני צדי האולם במרחק קטן, כמטר וחצי, מהשורה הראשונה המיועדת לקהל. שוהם ויקותיאלי עמדו ושוחחו, פניה לכוון שולחן ההגנה וגבו של יקותיאלי מופנה אליו. הנאשם 2 עמד בקצה הספסל הראשון, סמוך לשולחן ההגנה, כשגבו אל שוהם. הנאשם 1 עמד לידו. משלב זה ואילך גרסאות עדי התביעה וההגנה חלוקות.

שוהם העידה, כי שמה לב שהנאשם 2, המוכר לה מעבודתה, שם את ידו הימנית מאחורי גבו, כשהיא צמודה לעכוזו, כשהאצבעות מופנות למעלה, במעין "תנועת סל", כאילו הוא מכין עצמו שמשהו יכנס אליה. בצמוד לו עמד אדם, שבאותה העת לא הכירה (הנאשם 1 ), מחזיק משהו קטן עגול, עטוף נייר צלופן בצבע תכלת, כשידו נכנסת לתוך כף ידו של הנאשם 2. בו ברגע הפנתה תשומת לבו של יקותיאלי, שהסתובב וניגש אל הנאשמים. בתחילה תפס ביד שמאל של הנאשם 2, אך לאחר שאמרה לו: "לא, לא, ביד ימין", אחז בימינו. לדבריה, פעולת ההעברה ארכה שניות, היא לא ראתה את הנאשם 1 מחזיר את ידו  ואשרה, כי תאורטית תתכן האפשרות שהנאשם 1 שמע אותה ומשך את ידו יחד עם הסם.

3.         יקותיאלי העיד, כי שוהם אמרה לו: "תראה הוא מנסה להעביר לו משהו ביד". הוא סובב את ראשו לכוון הנאשם 2, שהיה עם גבו אליו, ניגש אליו, אחז בו ובצע חיפוש מהיר על גופו, ללא תוצאות. הוא הסתכל אל הנאשם 1, שעמד במרחק כ-2 מ' ממנו. לדבריו, הנאשם 1 צעד צעד אחד אחורה, כשידו הימנית מאוגרפת על המכנסיים, פתח אותה  וממנה נשרה "אצבע" בצבע ורוד/סגול, שנפלה ליד הרגל שלו, והמאבטח הרים אותה. העד  התכופף לחפש מתחת לספסלים, אך לא מצא דבר.

4.         הנאשם 1 נחקר במשטרה לאחר הארוע ומלא פיו מים. בבית המשפט העיד, כי הנאשם 2 מוכר לו מאז שניהם ריצו מאסר.  כן העיד, כי התיישב מאחורי גבם של הנאשם 2 ונאשם נוסף,  בצמוד אליהם,  במרחק של כמה סנטימטרים מהם.  כשהמשפט הסתיים, הסתובב והלך לכוון דלת האולם. את הארוע לא ראה, משום שגבו היה מופנה אל הנאשם 2 ואחרים  שעמדו בקרבתו. הוא אפילו לא שמע את הארוע .

הנאשם 2 הכחיש בחקירתו במשטרה כל היכרות קודמת עם הנאשם 1, טען שאינו צורך סמים זה חודשים וכפר בכל זיקה לסם. בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו. לדבריו, הסם שנתפס שייך לו.  בבית הסוהר בלע את הסם, לאחר מכן הקיאו ושם אותו בכיסו.  כך הצליח להכניסו לאולם בית המשפט. כשנשאל איך הסם מצא דרכו החוצה מהכיס, השיב, כי הדבר קרה בעת שהוציא היד מהכיס ל"עשות שלום" לנאשם 1. לשאלת פרקליטו השיב, כי שם את ידו מאחורי גבו, משום שהנאשם 1 היה מאחוריו.

דיון

5.         עדויות שוהם ויקותיאלי היו ברורות, קוהרנטיות ואמינות. גם הסניגורים לא חלקו על מהימנותם. הטענה, שעלתה בסיכומיהם, כי יתכן שעדי התביעה טעו, אינה מקובלת עלי. עיקרי עדותם עולים בקנה אחד עם גרסאות הנאשמים. הכוונה למיקום הנאשמים בעת האירוע ותנועת ידו של הנאשם 2, שהשתלבה בתנועה שעשה הנאשם 1.  הנאשם 1 הודה שישב בצמוד לנאשם 2. הנאשם 2 הודה, כי הניח את ידו מאחורי גבו משום שהנאשם 1 היה מאחוריו. בכך אימתו הנאשמים  את גרסת שוהם, שנמצאה מטרים ספורים מזירת האירוע, מבלי שאדם נוסף יחצוץ בינה לבין הנאשמים. היא יצרה קשר עין רציף עם השניים (עמ' 16 ש' 17-19).

לדברי יקותיאלי, הסם, שנמצא בסמוך לרגלי הנאשם 1, היה בצבע ורוד סגול. לגרסת שוהם הוא היה בצבע תכלת.  ע.ה.1 העיד, שהחזיק מטפחת אף ביד ימין, חציה לבן וחציה כחול.  עסקינן בגוונים קרובים, בניגוד, למשל, לצבעים נוגדים כגון: לבן ושחור או כחול וצהוב.  רואים אנו, כי קיים דמיון בגוונים, שתוארו הן על-ידי עדי התביעה והן על-ידי הנאשם 1.

6.         לא נתתי אמון כלשהו בעדויות הנאשמים. הנאשם 1 שמר בחקירה במשטרה על זכות השתיקה. זו, כמובן, זכותו המלאה ואולם בנסיבות אלה, הלכה למעשה, בית המשפט מתייחס לעדותו כאל עדות כבושה בכל הקשור למהימנותה ונוטה להעמידה בחזקת ספק לפחות, אלא אם מצוי הסבר מתקבל על הדעת לכבישתה. לעתים בית המשפט מוצא בכבישת העדות מצד הנאשם חיזוק לראיות התביעה. (ראה י. קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, עמ' 26 מול סעיף 6, עמ' 444  ועמ' 1620).

ההסבר שהנאשם 1 נתן בבית המשפט לשתיקתו בחקירה במשטרה, דהיינו: "זה באופן אוטומטי, זה טבעי אצלי", לאו הסבר הוא, שכן אינו מתקבל על הדעת. נסיון החיים מלמד,  כי נאשם שאין  לו מה להסתיר -  משתף פעולה בחקירה.

זאת ועוד, הנאשם 1 טען בעדותו, כי הגיע לדיון יחד עם חברו אלישב  אולג, שהואשם בכתב אישום משותף עם הנאשם 2 . דא עקא, הנאשם 1 לא טרח להעיד את אלישב אולג לחיזוק מהימנותו בנקודה זו . הדבר פועל לחובתו ותומך בעמדת המאשימה , לפיה מטרת בואו לבית המשפט נעוצה בביצוע העבירה המיוחסת לו, דהיינו הספקת סמים לנאשם 2.

7.         גרסת הנאשם 2 שזורה ורצופה באי אמירת אמת. במשטרה טען, כי אינו מכיר את הנאשם 1,  כי אינו צורך סמים  ושלל זיקה כלשהי לסם שנתפס. בסתירה מיניה וביה לכל אלה העיד בבית המשפט, כי הנאשם 1 מוכר לו, כי הסם שייך לו ונועד לצריכתו העצמית.  טענתו, כי שם ידו מאחורי גבו כברכת שלום לנאשם 1, אינה עומדת במבחן ההגיון. הנאשם 2 לא ראה, לדבריו, אם פניו של הנאשם 1 פונות אליו (עמ' 21 ש' 14-15). נסיון החיים מלמד, כי אדם אומר שלום לרעהו, כאשר פניו ולא גבו מופנים אליו. בסיום החקירה הנגדית נטש כליל את גרסתו הקודמת, לפיה בקש לברך את הנאשם 2 בשלום וטען, כי שם ידו מאחורי גבו במטרה לקרוא לו לבוא אליו.  המעברים החדים והתכופים מגרסה לגרסה משליכים בהכרח על טענת הנאשם 2, כי הסם שימש לצריכתו העצמית. לא מצאתי סיבה לתת בו אמון דווקא בנקודה זו.

מהעובדות שהוכחו ושפורטו לעיל עולה המסקנה,  כי הנאשמים לא הצליחו להשלים את ביצוע העבירות המיוחסות להם.  הנאשם 1 לא הצליח לספק את הסם, כי שוהם סכלה את זממו. מאותה סיבה לא הצליח הנאשם 2 להחזיק בסם. שוהם לא שללה את האפשרות, שהנאשם 1 לא הותיר את הסם בכף ידו של הנאשם 2 (עמ' 16 ש' 5-7). לכן, לא ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, אלא רק בנסיון לעבור אותן.

סוף דבר

8.         מכל הנימוקים שפורטו לעיל אני מרשיע את הנאשם 1 בנסיון להספקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 וסעיפים 13 + 19 א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973.  כמו כן אני מרשיע את הנאשם 2 בניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, עבירה לפי סעיף 7(א) (ג) רישא לפקודה הנ"ל.