הכרעת דין בתיק פ 2559/05

1.         הנאשם הועמד לדין בעבירות כדלקמן: כניסה לדירה בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל; הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק הנ"ל.

2.         הנאשם, אסיר בחופשה, שהה ביחד עם אשתו, יפה, במלון "תדמור" בהרצליה פיתוח במקום לשהות במלון "אשל", כמתחייב מתנאי השחרור.

3.         אין חולק, כי הנאשם הפר את תנאי השחרור, בכך ששהה מחוץ למלון בשעות הלילה.

4.         בתאריך 14/3/05, סמוך לחצות, שעה שהמתלוננת, גב' רויטל חורש, הניקה את ילדתה בחדר השינה בקומה השניה של ביתה, היא שמעה קול צעדים במדרגות ומייד לאחר מכן, הבחינה בראש מציץ מבעד לדלת. היא עצמה את עיניה מרב פחד וכאשר השתרר שקט, היא התקשרה למשטרה ובעודה על הקו עם המוקדנית, נאמר לה שהפורץ נתפס. זמן קצר לאחר מכן, הגיע שוטר לביתה והיא גילתה  שמחדר העבודה שלה נגנבו מצלמה דיגיטלית עם תיק למצלמה, הארנק שלה ובו מסמכים אישיים, כובע מצחיה ושמלה של הילדה. היא זיהתה את הרכוש בתחנת המשטרה. היא הבחינה, שהחלון בחדר העבודה היה פתוח, אם כי היא לא יכלה לזכור אם היא השאירה אותו סגור אם לאו, מכל מקום מדובר בחלון שניתן היה לפתוח אותו בנקל מבחוץ.

5.         המתלוננת מתגוררת בוילה, בת שתי קומות, מוקפת חומה, ברחוב קטן  ללא מוצא המסתיים בחומה גבוהה התוחמת את הישוב עם כביש החוף.

6.         רס"ר אלדד זמרו היה בסיור שגרתי בהרצליה פיתוח. ב- 14/3/05 שעה 23:57, הוא קיבל הודעה מהמוקד על הפריצה. הוא היה בקרבת מקום ותוך דקה עד דקה וחצי הוא הגיע לזירת הארוע ותוך כדי סריקת הרחוב, הוא הבחין בבחור לבוש טרנינג קופץ מעל חומת הבית לכיוון הרחוב, ורץ מספר צעדים לכיוון החומה של כביש החוף. השוטר צעק לעברו לעצור, הנאשם נעצר והשוטר הבחין שהוא מתנשף. הנאשם טען בפניו, כי הוא ליווה את בתו לבת-ים.

            השוטר נכנס דרך השער לחצר הבית ובנקודה ממנה נראה הנאשם קופץ מעל החומה, נתפס הרכוש הגנוב.

7.         הנאשם טען להגנתו, כי בתו וחברתה הגיעו לבקרו במלון "תדמור" בערך בשעה 21:45 ובשעה 23:30 הוא יצא ללוות את הילדות למונית. הוא הגיע איתן לככר דה-שליט, שם תפס מונית והוא נכנס עם הילדות למונית. הוא ביקש מנהג המונית  להסיע אותו ל"קנדילנד", אך הנהג  לא מצא את המקום ולכן הוא ביקש מהנהג לקחת אותו למלון "תדמור", הנהג עשה סיבובים ולא מצא ובסוף הוריד אותו במקום כלשהו, אך הוא לא ידע את הדרך חזרה למלון, תעה בדרך עד שהגיע לוילה המדוברת, הוא טיפס על חומת הבית, כדי לקפוץ ממנה לחומה של כביש החוף, כי הוא חשב לתומו שאולי מדובר ברחוב של המלון.

8.         אשת הנאשם, יפה, העידה,  כי בתה והחברה הגיעו למלון בשעה 18.00 או 19.00 ועזבו בשעה 23:30. היא חשה שלא בטוב ולכן בעלה ירד ללוות את הילדות.

            למרות שהיא חתמה כערבה על תנאי השחרור של בעלה, היא ביקשה ממנו שיקנה לה ארטיק, חרף העובדה שאסור היה לו לעזוב את תחום המלון.

9.         בתו של הנאשם, מוריאל רייפלר, העידה, כי הגיעה למלון עם חברתה בשעה 18.30 - 19.00 ונשארה שם עד 23:30 או חצות. אביה ליווה אותה ואת חברתה למונית, עלה איתן למונית ולבקשת אביה, הנהג הוריד אותו בקירבת המלון ואמר לו "להמשיך ישר ברגל ושזה 5 דקות הליכה".

10.        אנסטסיה טוצ'ין, חברתה של הבת, העידה, כי הן הגיעו למלון בסביבות השעה 19.00 ו" ישבנו שם כשעתיים ומשהו, לא הרבה זמן". הנאשם ליווה אותן למונית ונהג המונית אמר לנאשם " ללכת 5-4 דקות ישר והוא יגיע למלון".

11.        הנאשם, כדי להצדיק את הימצאותו בזירת העבירה, בדה מליבו סיפור בדיוני שאין בינו לבין האמת דבר וחצי דבר.

            קיימות סתירות פנימיות בין ההודעות שלו לעדותו בביהמ"ש.

            בנוסף, קיימות סתירות בין עדות הנאשם לבין עדות ההגנה, כאשר מחד הוא העיד שהבנות הגיעו למלון בסביבות 21:45 בעוד שאר עדות ההגנה העידו שהן הגיעו בין 18.00 ל- 19.00.

12.        באשר לשעה שבה עזבו הילדות את המלון, קיימות גירסאות שונות וסותרות. בהודעה הראשונה ת/2, טען הנאשם, שהוא ליווה את הילדות בשעה 22.30, בהודעתו השניה ת/1, טען שהשעה היתה 23.00-23.15, ואילו בעדות בביהמ"ש טען, שהשעה היתה 23.30.

            עסקינן בנאשם אינטליגנטי ומתוחכם, אשר ניסה להתאים את השעה שבה ליווה את הילדות לשעת ההתפרצות, על מנת שיהיה לו תרוץ טוב להימצאותו מחוץ למלון.

13.        אין לי ספק, שהנאשם, אשתו ובתו תאמו גירסאות באשר לשעת העזיבה של הבת את המלון  והדבר שקוף, בולט וברור.

14.        לעומתם, עדת ההגנה אנסטסיה, עדה תמימה ואובייקטיבית "הוציאה את המרצע מהשק", כאשר העידה שהן עזבו כשעתיים לאחר הגעתן, קרי, סמוך לשעה 21.00.