הכרעת דין בתיק פ 2535/04

1.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של גניבה, תקיפה חבלנית ואיומים. על פי כתב האישום, גנב הנאשם דאודורנט מסניף הקו- אופ, וכשנתפס על ידי סגן מנהל הסניף, גיל להב (להלן: "המתלונן"), הכה בפניו באגרוף ואיים עליו.

הנאשם כפר במיוחס לו. הוא הודה כי היה באותו יום בסניף, הגיע לקופה עם בקבוק מים מינרלים וכשנוכח שיש תור גדול, ויתר על הרכישה ויצא מהסניף. אז התנפל עליו המתלונן והכה אותו (לטענתו נחבל בעינו). הנאשם אישר שאמר למתלונן "אני אהרוג אותך", אך לטענתו, נאמר הדבר מתוך ייאוש, כאשר הוכה וחש חסר אונים (תגובת הנאשם לאישום, פרוטוקול יום 28.10.04).

2.      החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות של איומים ותקיפה ולהרשיעו בעבירת הגניבה.

עבירת הגניבה

3.      העד היחיד לגניבה הוא המתלונן. לטענת המתלונן, הנאשם לקח בקבוק מים מהמדף, אחר כך המשיך למחלקת הקוסמטיקה, נטל דאודורנט טיטניום בצבע כחול, הכניסו לשקית ופנה לקו הקופות. בקו הקופות השאיר את בקבוק המים ויצא מן הסניף, עם השקית ובה הדאודורנט (עמוד 5 שורות 14-17 לפרוטוקול וכן עמוד 8 שורות 4-5).

מעדות המתלונן עולה כי חשדו נפל על הנאשם מיד לכשנכנס לסניף, משום שלא היה מוכר לו (המדובר בסניף שכונתי) והסתובב ללא עגלה. עוד עולה כי המתלונן היה רגיש מאד לתופעת הגניבות שהייתה נפוצה בסניף (עמוד 5 שורה 11 ואילך).

שקלתי, האם יתכן שבשל רגישותו הרבה, אולי המוגזמת, של המתלונן, היה משוכנע כי הנאשם גנב את הדאודורנט שהיה בשקית, למרות שלא ראה את מעשה הגניבה עצמו. אבהיר כי ברור לי שהמתלונן אינו טופל אשמת שווא על הנאשם. בחנתי החשש שבשל שכנועו בהיות הנאשם גנב, הוסיף, אולי בלי משים, שראה את הכנסת הדאודורנט לשקית ממש.

שוכנעתי כי המתלונן אכן ראה את אירוע הגניבה עצמו, כטענתו. העובדה שהנאשם הסתובב במחלקת הקוסמטיקה, לכאורה ללא כל סיבה, שהרי גם לפי גישתו חפץ רק לרכוש בקבוק מים, הוסיפה לשכנועי באשמת הנאשם.

4.      נתתי דעתי לגרסת הנאשם ולטענתו כי הוא הולך עם דאודורנט בכליו לאור הערות על ריח הגוף שלו והיותו נודד בין בני משפחה באותה עת (עמוד 8 שורות 5-8). לא שוכנעתי מגרסה זו כלל, מה עוד שהדבר לא נאמר בהודעתו במשטרה, ת/1.

בהודעתו ת/1 טען כי רכש הדאודורנט בשוק הפשפשים או בשוק הכרמל, היינו, לא טען כי הדאודורנט ישן ולא הסביר מדוע הוא מסתובב עמו (שורות 4-5).

בתגובתו הראשונית, בדו"ח המעצר ת/5, לא התייחס הנאשם כלל לטענת הגניבה בה הוחשד, אלא אמר:

"גם אם מישהו גונב, הוא תפס אותי, צעק עלי ליד כולם, מה הוא חושב את עצמו הקב"ט הזה".

תגובה זו אינה מתאימה לאדם שנחשד בגניבה על לא עוול בכפו. אציין כי בעדותו הנאשם לא מסביר אמירה זו, אלא טוען שלא אמר אותה ושזו המצאה של השוטר (עמוד 6 לעדותו, שורות 21-23).

הנאשם טען כי הותיר את בקבוק המים בקופה משום שהקופאית התעכבה (עמוד 5 לעדותו מיום 12.2.06, שורות 17-18), בניגוד לגרסת המתלונן, שהנאשם עבר בקופה לא פעילה (עמוד 5 שורות 20-21 לפרוטוקול יום 14.7.05).

מעבר לכך, הדעת נותנת כי אילו היה הנאשם מגיע עם הדאודורנט, היה מותירו בידי השומר בכניסה ולא נכנס עימו לסניף.

5.      הסנגור טען כי ממראה עיניים עולה שהדאודורנט (ת/2) אינו חדש, אינו מלא ואינו נושא את תווית הקו- אופ, זאת על אף שהמתלונן לא ראה את הנאשם מסיר את התווית.

אין בכך ולא כלום. אין במצב הדאודורנט היום כדי ללמד על מצבו בעת שנתפס ברשות הנאשם.

האירוע הוא מאוגוסט 03', המוצג היה כל העת במחסן המוצגים ואין תמה שלא נראה חדש ושיש עליו מכות קלות. אמנם, המתלונן לא ראה את הנאשם מסיר את התווית, אך יש סימני דבק על ראש הדאודורנט ויתכן שהתווית הוסרה לאחר התפיסה, או על ידי הנאשם, בעת שהדאודורנט היה בשקית, מבלי שהמתלונן הבחין בכך.

6.      לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אכן גנב את הדאודורנט.

עבירות האיומים והתקיפה