הכרעת דין בתיק פ 2506/05

1.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה חבלנית ואיומים.

על פי כתב האישום, איים הנאשם על המתלונן, סמי מזרחי, יליד 43', כי ישבור לו את העצמות ובהמשך היכה אותו במכות אגרוף על חזהו ועל פניו, מכות בעקבותיהן נגרמו למתלונן חבלות.

בין הצדדים קיימת הכרות מוקדמת. המתלונן הוא חמו של אלי יהודה, חברו של הנאשם.

2.      מעדותו של המתלונן עולה כי פגש בנאשם באקראי, כשהוא משוחח עם חתנו ועם חותנו הנכה של המתלונן, ברוך יהודה, הנהוג בקלנועית. הוא פנה אל הנאשם וטען כלפיו, בנוכחות החותן ואחרים, שהוא חב כסף לאדם מסוים. עקב כך החל דין ודברים בין הצדדים, הנאשם קילל את המתלונן ולאחר מכן חבט בו. כתוצאה מכך נפל המתלונן ונגרמו לו חבלות, שהצריכו אשפוזו בבית החולים.

הנאשם טוען כי אכן פרץ ויכוח בינו לבין המתלונן, על רקע האשמותיו של המתלונן, אך הוא לא איים על המתלונן ואף לא נגע בו, אלא בחר לעזוב את המקום במהלך הויכוח, כשנוכח שהמתלונן כועס ומתעצבן (עמוד 13 לפרוטוקול).

בדיעבד הוברר לו כי המתלונן נפל, נחבל ונלקח לבית החולים.

הנאשם טוען כי אין לו יד בדבר, ויתכן כי המתלונן, אדם חולה הסובל מבעיות לב, נפל ונחבט ברצפה או בקלנועית שהייתה בסמוך לו - אפשרות המסבירה את חבלותיו.

3.      התרשמתי כי המתלונן מגמתי למדי וצובע את האירועים באור חד צדדי ובלתי מדויק. המתלונן טען - ללא ביסוס - כי הנאשם אחראי גם לקריעת/היפרדות הרשתית בעינו (עמודים 7 ו-9 לפרוטוקול), גימד את חלקו בויכוח והעצים את חלקו של הנאשם (עמודים 6 ו- 12 לפרוטוקול).

אולם, שוכנעתי כי ליבת תיאורו אמת היא, היינו כי בעקבות רוגזו של הנאשם על האשמותיו של המתלונן, המתערב בעניין לא לו, הנאשם חבט במתלונן, גם אם בעוצמה ובמידה פחותה מכפי שתיאר זאת המתלונן, וכי המתלונן נפל עקב חבטות הנאשם ונחבל.

4.      למסקנה זו הגעתי, מעבר להתרשמותי מהצדדים, לאור כל האמור להלן:

·        מהתעודה הרפואית, ת/1, עולה כי המתלונן נחבל קלות בפרצופו וסבל מרגישות בחזהו. גם השוטר שגבה את הודעתו בבית החולים מציין בהודעה שגבה, נ/1, כי הבחין בנפיחות קלה באף ובפרצוף (עמוד 1 שורה 13).

מת/1 עולה כי גם לצוות הרפואי בבית החולים סיפר המתלונן, עם קבלתו ולאחר מכן לכירורג, כי קיבל מכות בפניו (לכירורג הוסיף שנפל עקב כך).

ההסבר היחיד לפגיעות הוא הסברו של המתלונן. הסברו החלופי של הנאשם, לפיו המתלונן נפל לאחר עזבו את המקום, הוא השערה גרידא שלא נתמכת בראיה כלשהי;

·        ההגיון אינו מתיישב עם טענת הנאשם שעזב את המקום מבלי להבחין בנפילת המתלונן.

הדעת נותנת שאילו היו הדברים כטענת הנאשם, הוא היה שומע צעקות כאשר המתלונן נפל, או את רעש הנפילה ומן הסתם לא היה עוזב המקום, אלא אם הוא האחראי לאירוע;

·        למקום הוזמנה משטרה (דו"ח פעולה ת/4 ועדות המתלונן: בפרוטוקול, עמוד 8 שורות 3-4 ובנ/1 עמוד 1 שורה 19).

בלתי סביר שאילו היה המדובר באירוע תאונתי גרידא, היה המתלונן מזמן משטרה.  קשה גם לראות טעם שהמתלונן יטפול כך סתם אשמה על הנאשם, שלא זו בלבד שאין כל רקע של עימות קודם ביניהם, אלא הנאשם חברו של חתן המתלונן, שהיה נשוי לבתו שהלכה לעולמה.

5.      לאירוע היו עדים, שהיו לכל הפחות בקרבת מקום האירוע: מר ברוך יהודה, נכה רכוב על קלנועית לידה התרחש האירוע, חתנו אלי יהודה וחברתו (נ/1 עמוד 1 שורות 15-17; עמוד 11 לפרוטוקול) ולגרסת הנאשם גם אנשים נוספים (עמוד 13 שורות 26-27 לפרוטוקול).

איש מהם לא העיד בפני (כפי הנראה משום שלא חפצו ליטול צד כלשהו באירוע, בשל הכרות עם שני הצדדים).