הכרעת דין בתיק פ 2475/05

שמעון בן מאיר אוחנה, להלן: "הנאשם", מואשם לפי כתב האישום בתיק זה בעבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

המעשה המיוחס לנאשם כי ביום 25.5.05, סמוך לשעה 08.40, ברח' הנזירות 3 בחיפה, התפרץ הנאשם בכוונה לגנוב, לביתו של סעיד איוב, להלן: "המתלונן", באופן שפתח את הדלת, שהיתה סגורה אך לא נעולה, ונכנס אך נתפס על ידי המתלונן.

העידו מטעם התביעה המתלונן וארבעה אנשי משטרה.

הנאשם נתן עדות תחת אזהרה והעיד מטעמו את פנינה בת שמואל ברוך שהיא בת זוגו.

המתלונן העיד כי באותו יום הוא לקח את הילדים לבית הספר, הוא משאיר את הדלת סגורה אך לא נעולה וזאת עד שיוצא לעבודה. באותו יום היה באיחור של בין 5-10 דקות. כשרצה לצאת לעבודה, ידית הדלת נפתחה לאט לאט, הציץ מהעין וראה אדם פותח את הדלת בעזרת הידית לאט לאט, חיכה אחרי הדלת, סימן לאשתו להיות בשקט, חיכה עד שהדלת נפתחה 40 ס"מ והאדם נכנס בפנים ואז תפס אותו מהגרון, התעמת אתו כדי שיוכל לתפוס אותו ולא יברח ממנו. האדם ניסה לברוח והוא השתלט עליו וקשר אותו בחגורה בכתפיים עד שבאה משטרה שהוזמנה על ידי אשתו ועל ידו. הנאשם מודה גם בהודעתו במשטרה וגם בפניי שאכן הוא החזיק בידית הדלת כדי לפתוח את הדלת, הדלת נפתחה ויצא לו בחור שמן, קפץ עליו והחל לתת לו אגרופים (ע"מ 14 לפרוטוקול מיום 2.10.02).

הנאשם העלה שתי טענות: הראשונה, שהוא בא לחפש אדם בשם סעיד, אשר הכיר בבית הסוהר, היה אתו באותו חדר כחודשיים. סעיד זה אמר לו לבוא אליו, שהוא עוסק באיסוף אלומיניום וברזלים והנאשם יכול לעבוד אתו ולהרוויח טוב.

הטענה השניה שהעלה ב"כ כי הוא לא נכנס לדירה.

עם כל הכבוד, חומר הראיות שבפניי מביא אותי לדחות את שתי הטענות של הנאשם.

הנאשם לטענתו בא לחפש את סעיד. סעיד זה היה עמו חודשיים באותו חדר בכלא ועם זאת הוא לא יודע את שם משפחתו, כתובתו המדוייקת ומספר הטלפון שלו.

פגש אותו לפני זמן קצר בהדר בחיפה ותאר לו פחות או יותר איפה גר, כשבאים אליו מרח' העצמאות עולים במדרגות ושואל שם, ואכן הנאשם עשה זאת ושאל מישהו שאמר לו שבבנין הזה יש אחד בשם סעיד ואכן עלה במדרגות הבנין והגיע לדירה שכתוב עליה השם סעיד.

לטענתו, דפק בדלת ומשלא ענו חשב שלא שמעו וכי הם במטבח ולכן החזיק את הידית לפתוח הדלת לקרוא לסעיד.

לא מתקבל על הדעת כי אדם בכלא עם אחר ולא ידע את שם משפחתו. גם כשפגש אותו בהדר לא ברור למה לא שאל אותו לשם משפחתו וכתובתו המדוייקת.

כשהנאשם נוכח לדעת שלא שמעו את הנקישות שלו היה עליו לדפוק בדלת יותר חזק או לצלצל בפעמון מספר פעמים עד שיפתחו את הדלת ולא לפתוח את הדלת בעצמו.

הנאשם אומר שמיד כשהחזיק את הידית של הדלת הדלת נפתחה ואדם שמן תקף אותו ונתן לו אגרופים, והנה השוטרים אמרו שלא הבחינו בחבלות בגופו. הוא נלקח לבית חולים והנה בבית החולים נתנו לו נוזל לכאבים. אין תעודה רפואית ולא הוכח שהיו חבלות. מה עוד, שלטענתו כשהמתלונן דחף אותו, הוא קיבל מכה בצלעות מהמעקה וכאב לו מאוד.

המתלונן אמר (בעמוד 8 לפרוטוקול) שהנאשם פתח את הדלת 40 ס"מ ונכנס בפנים ואז תפס אותו.

בעמוד 9 לפרוטוקול אמר שהנאשם " נכנס וישר תפסתי אותו".

ובעמוד 10:

            "הוא הספיק להיכנס עם הרגל בפתח וישר תפסתי אותו".

המתלונן נחקר על עדותו במשטרה נ/1 וגם השוטר שחקר את המתלונן נחקר ושניהם אמרו שהמתלונן נשאל וענה שאכן הנאשם נכנס לדירה.