הכרעת דין בתיק פ 2445/02

1.         אני מורה על זיכוי הנאשמות מחמת הספק הסביר.

2.         הנאשמת 1 הינה חברה רשומה בישראל ובתקופה הרלבנטית לכתב האישום היתה בעלים, מנהלת ומפעילה של תחנת דלק המכונה א.מ.ד. חולון באזור התעשייה בחולון (להלן: "תחנת הדלק").

3.         הנאשמת 2 היתה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עובדת של הנאשמת 1 ושימשה בתפקיד מנהלת אשכול של ארבע תחנות דלק של הנאשמת 1, וביניהן תחנת הדלק הנ"ל.

4.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשמות הינו בגין עבירות של אי שמירה על תקן רשמי, עבירה לפי סעיפים 9(א), 1 ו-17(א)(1), התשי"ג 1953 ביחד עם סעיפים 7.1 ו-7.3(ה) בת"י 90 חלק 2 ולגבי נאשמת מס' 2 - ביחד עם סעיף 17(ב) לחוק התקנים, התשי"ג 1953.

            מהילת בנזין - עבירה על סעיף 4 בצו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב בבנזין) ביחד עם סעיף 7(א) לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א 1961 ולגבי נאשמת מס' 2 - ביחד עם סעיף 8(2) לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א 1961.

            הכנסת דלק שאינו בנזין לרכב מנועי - עבירה על סעיף 3 לצו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב בבנזין), התשכ"א 1961 ולגבי נאשמת מס' 2 - ביחד עם סעיף 8(2) לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א 1961.

            ייחוד תיאור מסחרי כוזב לסחורה והעמדתה ומכירת סחורה שיוחד לה תיאור מסחרי כוזב - עבירה על סעיפים 3 ו-6 לפקודת סימני סחורות.

5.         על פי עובדות כתב האישום, בביקורת שנערכה בתחנת הדלק ביום 7.9.00 נמצא בנזין שאמור היה להיות 95 אוקטן שאינו תואם את התקן הישראלי. מספר האוקטן שנמצא בבדיקה היה 93.7 בעוד שהיה עליו להיות 95, וכן נקודת הרתיחה היתה 226.1 מעלות צלזיוס בעוד שנקודת הרתיחה המקסימאלית אינה אמורה לעלות על 215 מעלות צלזיוס.

6.         עדת התביעה 5, גב' חנה גולן, מפקחת תחנות דלק, העידה כי נטלה את הדגימה מתחנת הדלק ביום 7.9.00, וזאת ביחד עם דגימות נוספות. הדגימות הועברו למעבדה כשהן נעולות "בפלומבה" שעליה מתנוסס מספר זיהוי.

(עמ' 17, שורות 23-24, ומוצג ת/11).

7.         עדת התביעה ד"ר עדינה לביא, ראש המבדקה הכימית משנת 1987, העידה כי הבדיקות של הבנזין מבוצעות על פי הנדרש בתקן הישראלי כששיטות הבדיקה הן שיטות שמקובלות בכל העולם. על פי דבריה, הדגימה שנלקחה מתחנת הדלק נבדקה על ידי דמיטרי דרבקוק (עד תביעה 3) ובדיקת הזיקוק בוצעה על ידי עד תביעה 2, מר יוסי קאופמן. מעבדת הטכניון שבה נערכה בדיקת הדגימה הינה מעבדה מאושרת. תוצאות הבדיקה הן אלו שהובאו לעיל וכמפורט בכתב האישום.

8.         עד התביעה 4, מר מוטי לוי, היה בתקופה הרלבנטית סגן מנהל מסוף פי גלילות בהרצליה, ובמסגרת תפקידו היה אחראי על ניפוק הדלק לחברות הדלק. במקרה הנדון היה מדובר במיכל שמוספר כמיכל 102 בפי גלילות. ההזרמה למיכל זה הסתיימה ביום 24.8.00. ממיכל 102 נטלו דגימות משלוש שכבות של המיכל ובאותו יום התקבל אישור טלפוני ממעבדת הטכניון כי הבנזין תקין. תוצאות הבדיקה באות לידי ביטוי במוצג ת/5. ההזרמה הבאה של בנזין 95 ממיכל 102 במסוף פי גלילות היתה רק ביום 10.9.00, ולדברי עד זה לא הוזרם בנזין למיכל עד ליום ניפוק הבנזין בחתנת הדלק.

            (עמ' 13, שורות 19-20).

            עד זה העיד, כי היו מקרים, אם כי לא מקרים רבים, בהם נתפס נהג אשר לא רוקן את השאריות מהמיכלית.

            (עמ' 15, שורות 14-24).

9.         עד תביעה 7, הנהג מר עזרא בלאס, העיד בחקירתו הנגדית כי כשהגיע לתחנה נערכה השוואה בין מספרי הפלומבות שבמשאית לבין תעודות המשלוח ועובד התחנה בדק שהפלומבות אכן נעולות.

            (עמ' 23, שורה 24 עד עמ' 24, שורה 3).

10.       עד תביעה 2, יוסף קאופמן, עבד בטכניון במבדקה הכימית. עד זה ערך את בדיקת הזיקוק. בבדיקה זו התקבלה נקודת רתיחה סופית של 226, ולכן מסקנתו היתה כי בבנזין הזה יש פרקציה יותר כבדה כאשר מדרג הכובד הוא בנזין, אחריו נפט, ואחריהם סולר. עוד הוסיף ואמר, כי נערכה בדיקה משלימה, היינו בדיקת השארית, ועל פי מוצג ת/7 הבדיקה עמדה בתקן. מסקנתו של עד זה היתה כי לא קיים זיהום של סולר, אלא זיהום של נפט, וכלשונו:

"הנפט גורם לעלית נקודת הרתיחה, ואילו הסולר גורם לזיהום בשארית. לדעתי המקצועית, יש פה זיהום של נפט".