הכרעת דין בתיק פ 2441/07

1.         הנאשמים הועמדו לדין והודו בעובדות כתב האישום, המייחס להם עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), זיוף בכוונה לקבל דבר, עבירה לפי סעיף 29 + 418 (2) לחוק ושימוש במסמך מזוייף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

2.         כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשמים שהנם בעל ואשה, חתמו במהלך שנת 2005 על חוזה לרכישת הדירה בה הם מתגוררים. לצורך מימון הרכישה, פנו הנאשמים לבנק אדנים למשכנתאות בע"מ (להלן - "הבנק") ובקשו לקבל משכנתא. הנאשמים הציגו לבנק מצג לפיו שניהם עובדים, שעה שבאותה עת הנאשמת כלל לא עבדה. בסמוך לאחר מכן, ועל-מנת לעמוד בתנאי המשכנתא, פנה הנאשם, בידיעת הנאשמת, למיכאל סוושצינסקי ורכש תמורת 1000 - 900 ש"ח אישור מעסיק ותלושי שכר מזוייפים על שמה של הנאשמת (להלן - "המסמכים המזוייפים"). הנאשמים הגישו את המסמכים המזוייפים לבנק ובהסתמך על מצג השווא שיצרו, קיבלו מהבנק הלוואה בסך 200,000 ש"ח.

3.         בטרם הרשעה, ובהסכמת המאשימה, נשלחו הנאשמים לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר.

הנאשמת 1

א.         כעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה של הנאשמת, מדובר בצעירה כבת 26, אם לשני ילדים, אשר עלתה ארצה עם הוריה מאוזבקיסטאן בשנת 1990. שירות המבחן התרשם, כי העבירות נשוא תיק זה נעברו על רקע מצוקה בה נמצאת הנאשמת בשל מגוריה המשותפים עם הורי הנאשם. הנאשמת תארה קשר מורכב ובעייתי, אשר החל בציפייה לעזרה כלכלית לתקופה מוגבלת ואשר העיב, עם הימשכותו, על המשך נישואיה עם הנאשם. 

הנאשמת, העובדת מזה כ-5 שנים בחברת משלוחים בינלאומית, הביעה חשש שאם תורשע הדבר יגרום לפגיעה בהמשך העסקתה וקידומה בעבודה ולפגיעה בפרנסת המשפחה. מעבר לכך התרשם שירות המבחן, כי תפקודה התעסוקתי של הנאשמת מהווה גורם מחזק בתחושת הערך העצמי שלה ומעמדה במשפחה. בסופו של יום, ולאור נכונותה של הנאשמת לקשר טיפולי, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה ולהעמידה בפיקוח השירות למשך שנה.

הנאשם 2

ב.         מדובר בצעיר בן 31, אשר עלה ארצה מאוזבקיסטאן בשנת 1990 ועובד כמכונאי רכב במוסך פרטי, החל מחודש ינואר השנה. בעברו, הרשעה קודמת משנת 2003 בעבירת אלימות. הנאשם תיאר, כי הסתבך לראשונה במהלך שירותו הצבאי ומאז, ועקב אותה הרשעה, נדחתה מועמדותו למספר מקומות עבודה אליהם פנה, מה שעורר אצלו תחושת תסכול, המלווה אותו בתחומי חייו השונים, בעיקר במפגש מול גורמים ממסדיים. נוכח תחושות אלה, הוא מבטא רצון לעזוב את הארץ ולהגר לקנדה. שירות המבחן התרשם, כי בתוך המערכת הזוגית לנאשם מקום דומיננטי. הנאשם תיאר, כי העבירות נעברו מתוך מצוקה ודחיפות לשמר את התא המשפחתי ומערכת היחסים הזוגית, לאור המורכבות בה התנהלו חייהם, כאמור. הנאשם לקח אחריות על מעשיו ואף הדגיש, כי הוא עומד בהחזר המשכנתא לבנק. יחד עם זאת, מצא אותו שירות המבחן כמי שמתקשה להתמודד עם סיטואציות הנתפסות בעיניו כשרירותיות, ועל-כן, ובהעדר כלים מתאימים להתמודדות, פעל באופן הרסני במקרה דנן.

בסופו של יום המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה גם בעניינו של הנאשם, שכן זו תפגע באפשרותו להגר לקנדה, וכן עשויה להגביר ולהנציח את תחושות התסכול והקורבנות שמגלה הנאשם כלפי גורמים ממסדיים. בשונה מן הנאשמת, המליץ שירות המבחן על ביצוע עבודות של"צ בהיקף של 220 שעות.

4.         א.         ב"כ הנאשמת מבקשת לאמץ את המלצת שירות המבחן. בטיעוניה עמדה על

הודאת הנאשמת בהזדמנות הראשונה, עוד בחקירתה, והדגישה, כי אם תורשע הנאשמת בדין, הרי שחרב הפיטורין מונפת מעל ראשה וזאת בהתאם למדיניות החברה המעסיקה, אם כי לא המציאה כל אישור רשמי לכך. ב"כ הנאשמת עמדה על הנזק הכלכלי שייגרם לנאשמים אם תפוטר הנאשמת, המתפקדת כמפרנסת העיקרית והיציבה במשפחה.

ב.         ב"כ הנאשם הפנה אף הוא לאמור בתסקיר שירות המבחן ועמד על כך, כי הנאשם משלם עד היום את החזרי המשכנתא וכי, למעשה, הבנק לא ניזוק מביצוע העבירות. כמו-כן, הוא עמד על נסיבות ביצוע העבירה ועל כך, כי העבירות לא בוצעו מתוך בצע כסף. באשר להרשעתו הקודמת של הנאשם, טען, כי זו בוצעה בצעירותו, ובקיומה אין היא מונעת אי הרשעה עפ"י פקודת המבחן ומבחני הפסיקה.

זאת ועוד, ב"כ הנאשם עמד על כוונתו של הנאשם להגר לקנדה ועל אפשרות קונקרטית להעסקתו בחברה קנדית העוסקת בתחום מכונאות הרכב, אפשרות שתסוכל באם יורשע.

באם יורשעו, עתרו ב"כ הנאשמים להשית עליהם עונשים מתונים וקנסות נמוכים.

5.         מנגד, עתר ב"כ המאשימה להרשעתם של הנאשמים. באשר לנאשמת, עמד ב"כ המאשימה על חלקה בביצוע העבירות. לכאורה, מכתב האישום מצטיירת תמונה, לפיה חלקה של הנאשמת קטן מזה של הנאשם, אך, למעשה, טען, כי יש לראותה כמחוללת העבירה, שכן מנסיבות ביצוע העבירה, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, ניתן ללמוד שהאינטרס לרכישת דירה היה שלה דווקא. יתירה מזאת, ציין, כי הנאשמת היתה חייבת לחתום על הסכם המשכנתא וכן תלושי השכר הוצאו על שמה.

            למעשה, טען ב"כ המאשימה, כי הנאשמים לא הצביעו על נזק קונקרטי שייגרם להם עקב הרשעתם בדין. האפשרות שהעלו באשר להגירה לקנדה היא אפשרות היפותטית, ומדינת ישראל אינה צריכה לתת ידה להעלמת מידע משלטונות מדינה המעוניינת בקבלתו. ביחס לנאשמת, הפנה ב"כ המאשימה לחוזה העבודה, ממנו עולה כי אין חשש לפיטוריה עקב הרשעתה בעבירות דכאן.

            ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירות, ועל האינטרס הציבורי העומד בבסיס הצורך להעניק הגנה לבנקים, בהיותם גופים מלווים. משכך, ביקש להשית על הנאשמים מע"ת וקנס שישקף את חומרת המעשים.

6.         נאמר בפסיקה פעמים רבות כי הכלל הוא, כי יש להרשיע נאשם משהוכח ביצוע עבירה או משנתנה הודאה בביצועה, ואי הרשעה הוא חריג לכלל, אמצעי שמשתמשים בו במקרים יוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה ( ר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י, תק-על 85(3), 737).

פסק הדין המנחה בשאלת הרשעה או אי הרשעה של נאשם הוא ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י פ"ד נב(3) 337: שם קבע בית המשפט כי ככל שהעבירה חמורה יותר, כך ביהמ"ש יהיה פחות סלחני כלפי מבצעה. שיקומו של נאשם מהווה שיקול מהותי שלציבור עניין בו, אך אין הוא השיקול האחד והיחיד העומד מול עיני ביהמ"ש. " מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים... הוקעת מעשי העבירה, בצירוף מדיניות ענישה אחידה... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של נאשם".

            ובאשר להרשעתו של מי שעברו נקי אומר ביהמ"ש בע"פ 71390/03 מ"י נ' אוחיון, הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר:  "...לא מעט מן הנאשמים המופיעים בפנינו הם אנשים   נורמטיביים ככלל ובשלב מסוים ובנסיבות כאלה ואחרות פונים לדרך התנהגות אחרת. המשיב איננו חריג, זאת הרשעתו הראשונה, אך לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסיים באי הרשעה, חזקה שהיה אומר זאת. אין באמור בתסקיר שירות המבחן ביטוי לחומרה שבעבירה.