הכרעת דין בתיק פ 2388/06

הנאשם מואשם בתקיפת בתו אלינור ואשתו צ'רנה (להלן אלינור ומתלוננת).

לפי הנטען, ביום 1.3.06 תקף את שתי הנשים בהיותו בגילופין. הנאשם מכחיש את העבירות המיוחסות לו.

המעשים המיוחסים לו:

את אלינור תקף בכך שמשך בחולצתה, הדף אותה לרצפה, בעט בבטנה והכה אותה באגרוף בפניה. התקיפה הותירה סימנים אדומים על גופה של אלינור.

באותן נסיבות תקף הנאשם גם את אשתו: הכה באגרופים בראשה.

פרשת תביעה

שתי העדות המרכזיות בתיק, האם ובתה, היו עדות עויינות. האישה טענה כי הזמינה משטרה באותו ערב כדי שבעלה יילקח לטיפול גמילה מאלכוהול. לדבריה מאז האירוע הנאשם נגמל, עובד, תומך בה כלכלית ומתגורר אצל בנו.

עדותה של המתלוננת:

נשואה לנאשם כ-40 שנה. הבת אלינור מתגוררת בביתם והיא אם לתינוק. באותה תקופה גרה בביתם אורטל, חברתה של אלינור.

ביום האירוע, הנאשם הגיע הביתה שיכור ועצבני. הוא טען שאורטל גנבה ממנו כסף. לדבריה החשד שלו היה מבוסס ובעקבות כך אורטל עזבה את ביתם.

הנאשם צעק וכעס והתפתח ריב מילולי. כולם היו עצבניים. לטענתה אינה זוכרת את מה שקרה באותו יום.

בחקירתה הנגדית לתובעת אמרה העדה את הדברים הבאים:

הנאשם הגיע הביתה שיכור ועצבני, האשים את אורטל בגניבת כסף ורצה להיכנס לחדרה, שם היה גם התינוק של אורטל. המתלוננת החזיקה אותו בכוח כיוון שחששה ממה שהוא עלול לעשות. הם דחפו זה את זה. אלינור עזרה לה להחזיק בו אך היא  אינה זוכרת שבעלה הרביץ לה.

באשר לאמור בהודעתה במשטרה, טענה שהגזימה בדבריה כדי שהנאשם יילקח לטיפול.

המתלוננת נשאלה מדוע לא הקדימה לספר על כך שלא היה ממש בתלונתה ועשתה זאת רק בבימ"ש ולאחר שהנאשם היה עצור בגין התיק הנוכחי 3 חודשים. תשובתה: המעצר בכלא היה בעיניה שווה ערך לגמילה.

עיקרי גרסת המתלוננת בהודעתה ת/4 מיום 1.3.06:

הנאשם אלכוהוליסט, משתולל ותוקף אותה מדי פעם. אורטל, קרובת משפחה, מתגוררת אצלם מספר חודשים וזה מכעיס אותו והוא איים להרוג אותה. באותו יום הוא רצה שאורטל תצא מהחדר כדי שיוכל להרביץ לה והיא נעלה עצמה בחדר עם התינוק של אלינור. העדה ואלינור תפסו את הנאשם שלא יפתח את הדלת של אורטל והוא השכיב את אלינור על הרצפה והכה אותה "מכות רצח- בוקסים בפנים, בבטן ושרט אותה בחזה. ואז הוא רצה לצאת...ואני החזקתי אותו כי רציתי שהמשטרה תבוא...והוא נתן לי בוקסים בראש במצח בצד שמאל ואז הגיעה ניידת", ת/4 ש' 10- 14.

עדותה של אלינור:

בת 26 גרה אצל הוריה. ביום האירוע הזמינה את המשטרה בגלל ריב שהיה בבית, אינה זוכרת מה היה. גם עדה זו הוכרזה כעויינת ואמרה: "מה שהיה היה ואני לא רוצה לזכור דברים שהיו", עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 14.

גם אלינור טענה בעדותה בביהמ"ש כי הזמינה משטרה כדי שאביה יקבל לאחר מעצרו טיפול גמילה.