הכרעת דין בתיק פ 2364/06

1.                  כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת בת-זוג, עבירה לפי סעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.                  מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 27.2.06 ברחוב הגדוד העברי בת"א תקף הנאשם את בת זוגו, חגית אזולאי (להלן - "המתלוננת"), בכך שנתן לה מכות אגרוף בפנים, הפיל אותה ארצה, צעק וקילל אותה. בהמשך, שעה שהמתלוננת ניסתה להתרומם והתמוטטה על הכביש, תפס הנאשם בשערות ראשה וגרר אותה על הכביש למרחק של כ-3 מטרים.

פרשת התביעה

3.      א.   בראשית הדברים אציין, כי המתלוננת לא מסרה הודעה במשטרה ולא הוזמנה להעיד מטעם התביעה. מדו"ח הפעולה שהוגש, אותו ערך רס"ל משה אלמוזלינו עולה, כי המתלוננת סירבה להתלונן. כמו-כן ניסיונות לגבות את גרסתה לאירוע עלו בתוהו, כפי שהדבר עולה מהמזכר שהוגש ( ת/1) - "לדבריה היא לא מוכנה למסור עדות כלל".

ב.   בהמשך לאמור, רס"ב אשר כהן , אשר ערך את ת/1, העיד, כי אין ברשות המשטרה אמצעים להכריח עד להגיע ולמסור את גרסתו. במקרה זה היה ניסיון לזמן את המתלוננת טלפונית, אך זו סירבה להגיע. כמו-כן סירבה לאפשרות שחוקר יגיע אליה הביתה ויגבה את גרסתה.

4.                  שוקי קדוש (להלן - "קדוש") היה עד לאירוע נשוא כתב האישום שבפניי. הוא בעל משרד שיפוצים ברחוב הגדוד העברי 27 ומתחזק לא מעט בניינים באזור. ביום האירוע, עבד במכון ליווי הנמצא בסמוך למקום האירוע ובסביבות השעה 21:30 שמע צעקות וקללות מכיוון חזית הבניין. הוא הביט מהחלון, הנמצא בקומה השנייה ופונה לחזית, וראה גבר מרביץ לאשה - "הוא נתן לה מכות אגרופים, את לא מתארת לעצמך איזה מכות" (עמ' 9). קדוש ציין, כי לרוב אינו מתערב " בדברים האלה", אך הפעם מתוך סקרנות הסתכל מהחלון. הוא ראה את הבחורה מקללת את הבחור "והוא מרביץ לה והיא מקללת שוב והוא ממשיך להרביץ לה" (עמ' 10). בשלב כלשהו הבחין שהבחורה שוכבת מעולפת על הרצפה ונכנס ללחץ - " כי ראיתי שהוא אומר לה "קומי", "בואי" והיא לא הגיבה, ואז החלטתי להרים טלפון למשטרה" (עמ' 10). קדוש ציין, כי הוא הודיע על האירוע למשטרה, אך לא התערב מעבר לכך, לאור העובדה כי הוא אסיר ברישיון. במהלך השיחה עם מוקד המשטרה, הבחין שהבחורה מתרוממת ואף ציין זאת באוזני המוקדנית, אך הבחורה נפלה שוב ועל-כן ביקש מהמוקדנית שניידת משטרה תגיע בהקדם. קדוש נשאר על הקו עם המוקדנית וזאת עד שהגיעה ניידת משטרה למקום. הוא ציין, כי הנאשם נתפס כשהוא אוחז בשערה של הבחורה - " סחב אותה בשיער ואמר לה שתקום" והעריך שהנאשם גרר את הבחורה כ-6-3 מטרים. עם הגעת המשטרה למקום, הוא ירד למטה, הזדהה ומסר את פרטיו לשוטר. באשר למתלוננת, הוא לא התקרב אליה ולא ראה מה היה מצבה. הוא אישר, כי למקום הגיע אמבולנס, אך הוא לא ראה אם המתלוננת פונתה באמצעותו לבית-החולים. קדוש חזר והדגיש, כי הזמין את המשטרה, כי ראה את הנאשם מכה את הבחורה " מכות רציניות". " הוא נתן לה בוקסים, והיא מחזירה לו עם התיק והוא החזיר לה באגרופים זה היה קטסטרופה שלא יכולתי לראות את זה" (עמ' 10). הוא ציין, כי השניים עמדו פנים מול פנים והבחור הכה את הבחורה בפלג גופה העליון. הבחורה קיללה והחזירה לו עם התיק, היא צעקה " תעזוב אותי".

קדוש אישר, כי תאורת הרחוב היתה טובה וכי הרחוב היה שומם אותה שעה. לשאלות ב"כ הנאשם השיב, כי אין לו מב"דים וכי הוא שפוט לשנה בגין הרשעה בעבירה של נסיעה ללא רישיון וממתין לשמיעת ערעורו.

בחקירתו הנגדית קדוש חזר ואישר את האמור בהודעתו במשטרה - " הוא ממש תפס אותה וגם תפס לה בשערות וחזר על זה ואמר לה "מאמי קומי, מה את עושה הצגות" וסחב אותה בשערות" (עמ' 11). הוא ציין, כי המרחק בינו ובין השניים היה 4-3 מ' בקו אווירי, באופן שיכול היה לראות ולשמוע את שהתרחש.

קדוש הדגיש, כי אינו מכיר את הנאשם וכי אינו יודע אם הנאשם הוא מי שהיה מעורב באירוע - " אני לא התקרבתי ולא ראיתי מי הרביץ" (עמ' 12).

5.                  רס"ל משה אלמוזלינו (להלן - "אלמוזלינו") הגיע למקום האירוע וערך דו"ח פעולה ( ת/3). הוא אישר, כי עליו לציין בדו"ח כל דבר בו הוא מבחין בזירת האירוע, אך לא מן הנמנע שלעתים נשמט פרט כזה או אחר. הוא לא זכר לומר האם ראה חבלות על המתלוננת ושכח לציין זאת בדו"ח או שכלל לא הבחין בחבלות, אך ציין, כי על-פי הדו"ח הוא הזמין ניידת של מד"א למקום ומכאן שתתכן האפשרות שראה על המתלוננת חבלות.

מדו"ח הפעולה (ת/3) עולה, כי אלמוזלינו מצא את המתלוננת על הכביש, כשהנאשם עומד לצדה. המתלוננת ספרה, כי הנאשם, בעלה, תקף אותה, גרר אותה על הכביש והכה אותה. הנאשם מצדו טען, כי המתלוננת חולת אסטמה, נפלה והוא גרר אותה לכיוון המדרכה. אלמוזלינו ציין בדו"ח, כי המתלוננת סירבה לקבל טיפול רפואי וכן סירבה להתלונן. כמו-כן ציין, כי פגש במקום את קדוש, שמסר שראה את הבחור מכה את הבחורה וגורר אותה על הכביש.

פרשת הגנה

6.                  הנאשם - מכיר את המתלוננת מזה 14 שנה - " היינו כמו זוג נשוי לכל דבר" (עמ' 14). לפני 4 שנים נפטרה בתם המשותפת ממחלת הסרטן בהיותה בת 9. הנאשם סיפר, כי לאחר פטירתה של הילדה היחסים בינו ובין המתלוננת התדרדרו - "זה כבר לא היה זה". הוא עזב את הדירה המשותפת ושכר דירה משלו.

כשבוע עובר לאירוע קיבל שיחת טלפון מביה"ח איכילוב, לפיה המתלוננת ניסתה לשים קץ לחייה באמצעות בליעת כדורים. " הבטחתי לה שאני לא אפקיר אותה ואהיה לצדה אבל שביחד אנחנו לא יכולים לחיות" (עמ' 14). היא לא רצתה לחיות לבד.

ביום האירוע הגיע לדירת המתלוננת על-מנת לקחת מספר דברים. המתלוננת היתה אמורה להיות בעבודה, אך זמן קצר לאחר הגעתו היא הגיעה לדירה. " ראיתי שהיא היתה מטושטשת ולא כרגיל". היא אמרה שבלעה 20 כדורים " ושאם לא נחזור לחיות ביחד היא לא רוצה לחיות". הוא השיב, כי היא אינה יכולה לכבול אותו והציע, מתוך רצון להרגיע אותה, שיצאו החוצה לשוחח. הוא הבחין שהליכתה של המתלוננת אינה יציבה, שאל מה קרה והציע שתשב. היא השיבה שבלעה כדורים ותוך כדי השיחה נפלה על הכביש. בכביש היו מספר מכוניות שצפרו והוא לא יכול היה להרים אותה בשל כובד משקלה "אז משכתי אותה לכיוון המדרכה מהכתפיים, כמו שסוחבים פצוע" (עמ' 14). הוא שפך על המתלוננת בקבוק מים שהחזיק, ניער אותה ואמר לה לקום - "נכנסתי להיסטריה מהמצב הזה". היא התעוררה, פתחה את העיניים ושוב אבדה את ההכרה. זה קרה כשהיו ישובים על מדרגות חנות ברחוב הגדוד העברי. היא איימה שתבלע את שאר הכדורים והוא חיפש את הכדורים בתיקה, אך מצא חפיסות ריקות.  בשלב זה, ציין הנאשם, כי קדוש, אותו אינו מכיר, צעק לעברו - "תעזוב לה את התיק" והוא השיב לו, כי מדובר באשתו. מהשוטר שהגיע למקום הוא ביקש שיזמין מד"א, שכן המתלוננת בלעה כדורים.

הנאשם חזר והדגיש, כי לא הכה את המתלוננת - "כשהיא נפלה אני ניסיתי למשוך אותה בכתפיים וניסיתי להעיר אותה בכך שניערתי אותה בפנים... אבל לא נתתי לה מכות", "לא הרמתי עליה יד ולא ראו עליה סימן" (עמ' 15).

הנאשם העיד, כי בזמן מעצרו נודע לו מהמתלוננת שהיא הגיעה מספר פעמים למשטרה על-מנת למסור את גרסתה, אך שם סירבו לגבות ממנה הודעה. יחד עם זאת בהמשך עדותו ציין, כי בזמן מעצרו לא היה לו קשר ישיר עם המתלוננת, אלא באמצעות בני משפחה.

הקשר האחרון שהיה לו עם המתלוננת לפני האירוע היה כשהתקשרו אליו מביה"ח לאחר ניסיון ההתאבדות שלה (נ/2). כשהבחין במתלוננת נכנסת לדירה לא עזב, שכן ראה כי היא במצב לא טוב - "היא דיברה הרבה שטויות ולא לעניין". היא אמרה שהיא רוצה ללכת לילדה שלה.

כאשר נשאל על-ידי ב"כ התביעה, מדוע לא לקח מהמתלוננת את יתרת הכדורים אם היא איימה שתבלע אותם, השיב, כי "זה עדיין לא הגיע לשלב כזה" וציין, כי ממילא זו סירבה לבקשתו לתת לו את הכדורים. יחד עם זאת הדגיש, כי כאשר היתה מטושטשת הוא משך לה את התיק. הנאשם ציין, כי כאשר המתלוננת שבה להכרה והוא לקח ממנה את התיק ופתח אותו, היא היתה בהיסטריה והחטיפה לו סטירות.

כאשר נשאל כיצד, אפוא, מתיישבת גרסתו, לפיה הוא והמתלוננת ישבו על מדרגות חנות בזמן קרות האירוע, עם גרסת השוטר אלמוזלינו, לפיה מצא את המתלוננת שכובה על הכביש והוא לצדה, השיב הנאשם בתשובה לא עניינית - "תמיד אתם מחפשים לעשות סיפור. יש לי עבר פלילי עשיר ובגלל זה מחפשים אותי". הנאשם ציין, כי לא זכור לו שהמתלוננת אמרה לשוטר שהוא תקף אותה - "אני לא מאמין שהיא תגיד דבר כזה. גם אם זה קרה היא אמרה הרבה שטויות באותו רגע" (עמ' 17).

7.                  חגית אזולאי (להלן - "המתלוננת") - אישרה כי היו לה שני ניסיונות התאבדות. הפעם האחרונה היתה מספר ימים עובר לאירוע נשוא כתב האישום (נ/2), כאשר הרקע לניסיונות היה הפרידה מהנאשם. המתלוננת התייחסה לאמור בכתב האישום - "אני בשוק, אני קוראת שם דברים שגם אם בחלום הכי רע שהייתי חולמת לא היה קורה" והבהירה כי "לא היו מקרים שהנאשם הרביץ לי" (עמ' 19). המתלוננת ציינה, כי אם מה שיוחס לנאשם היה נכון, הרי שהיו צריכים להישאר סימנים על גופה, דבר שלא היה.