הכרעת דין בתיק פ 2310/06

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום בכך שבמשך מספר חודשים ועד פברואר 2006, השתמש בסמים מסוג חשיש ו"חגיגת". כמו כן, באותה תקופה, סחר בסם מסוכן מסוג חשיש ובין היתר מכר אותו לקטינים כמפורט באישום הראשון. כמו כן הודה בכך שעסק בסחר כאמור בתדירות יומיומית ומכר במקומות שונים, לרבות בית ספר עירוני י"א בת-א. המכירות היו בסכומים של 50-200 ש"ח.

העבירות בהן הודה: שימוש בסם מסוכן, הדחת קטין לסם מסוכן וסחר בסם, לפי הסעיפים 7(א) (ג) סיפא, 21א' ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) תשל"ג- 1973.

הנאשם הוא יליד 1987, ללא הרשעות קודמות ולבקשתו הופנה לקבלת תסקיר שרות מבחן לפני הרשעתו.

הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו הצהירה התביעה כי עמדתה היא להרשעה, אך תסתפק בעונש של מאסר לריצוי בעבודת שרות אם התסקיר שיוגש אודות הנאשם, יהיה חיובי.

בקשת ההגנה שלא להרשיע, נסמכת בעיקר, על היות הנאשם קטין במרבית התקופה שבה עסק בסחר בסם וכן על נסיבותיו האישיות כמפורט בתסקיר.

התסקיר

בן 19 מתגורר בבית הוריו. מאז חודש פברואר נמצא במעצר בית. בילדותו עלו בעיות התפתחותיות עמן כנראה מתמודד עד היום. התסקיר עוסק בדרך ההתמודדות שלו ושל הוריו עם הקשיים. לדברי ההורים, בחודשים בהם בוצעו העבירות, היו עסוקים בבנם השני אשר חלה ולהרגשתם לא הקדישו לנאשם את תשומת הלב לה הוא נזקק בדרך כלל. שרות המבחן מציין גוננות יתר מצדם.

להערכת שרות המבחן, המעצר היווה בלם להתדרדרות של הנאשם אולם גם היווה נקודת משבר משפחתית. הוריו, כך לפי התסקיר, מתקשים להתמודד עם משמעות האישומים והמעצר ומבטאים הכחשה לגבי הקשיים של בנם.

הנאשם טען כי עם מעצרו הפסיק את השימוש בסם ואכן הבדיקות שמסר נמצאו נקיות.

הנאשם אמור להתגייס באוקטובר זה לצבא, ורואה בשרות צבאי דרך לשיקומו.

לבקשת הוריו, הופנה לטיפול פרטי אצל פסיכולוג שנתן חוו"ד ראשונית לשרות המבחן, ראה עמ' 2 לתסקיר, ועד להגשתו הספיק לערוך פגישת הכרות עם הנאשם והוריו שהתחייבו לכך שהנאשם יגיע לטיפול אחת לשבוע. ראוי לציין כי לדעת הפסיכולוג, קיים פער בין יכולותיו של הנאשם לצפיותיו מן השרות הצבאי, כולל שרות ביחידה קרבית. כמו כן עמד על הכחשת הבעייתיות שאובחנה גם על ידי קצינת המבחן.

התסקיר אינו מתייחס ישירות לשאלת ההרשעה. ההמלצה היא לפיקוח בתנאי טיפול פסיכולוג פרטי. שרות המבחן מציע עצמו כגורם מעקבי.

 יודגש, כי הטיפול למעשה טרם החל.

באי כוח הצדדים הפנו לפסיקה בנושא אי הרשעת קטינים.

התביעה מסתמכת על האמור ברע"פ 1200/00 נועם משולם נ' מ.י שנסיבותיו דומות למקרה הנוכחי אמר ביהמ"ש העליון: "נסיבותיו האישיות של הנאשם מהוות משקל לקולא, אולם באיזון שבינן לבין האינטרס הציבורי של בעור נגע הסמים, מאבדות הנסיבות האישיות חלק ממשקלן."

באותו עניין, ביהמ"ש לנוער לא הרשיע את הנאשם. הוגש ערעור וביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור באומרו שיש אמנם להתייחס באופן שונה לתיק של קטין, אך לא פחות מכך ראוי לתת משקל לעובדה שהקטין מכר סמים לקטינים אחרים הראויים אף הם להגנה של בימ"ש. לדעת ביהמ"ש המחוזי, כשמדובר בהיקף כזה של עבירות, היה על ביהמ"ש לנוער להרשיע את הנאשם, ראה ע.פ 6002/99 מחוזי ת-א. בסופו של דבר, הטיל ביהמ"ש על המשיב, מאסר 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודת שרות, תוך ציון שערכאת ערעור, אינו ממצה את הדין עם הנאשם.

התביעה מפנה לשני פסקי דין נוספים של בימ"ש מחוזי ת-א, בדונו כערכאת ערעור על החלטות בימ"ש לנוער, שהחליט לא להרשיע קטינים שהועמדו לדין על עבירות סחר בסמים בהיקף רחב; ע.פ 533/00 ו-ע.פ 6032/99.

בשני מקרים אלה הערעורים התקבלו ואת הנימוקים לקבלתם ניתן לסכם כדלקמן:

-          שיקומו של קטין תופס מקום נכבד בין שיקולי הענישה, אך אין להתעלם מהמשמעות שיש לאי הרשעה לגבי קטינים אחרים; אלה שרכשו את הסמים מהנאשמים, ובכך נחשפים לעולם סמים או מחליקים צעד נוסף במדרון השימוש בהם.

-          המסר היוצא מביהמ"ש לגבי תופעה רעה וחמורה זו, חייב להיות עקבי, ברור וחד משמעי ומשמעו, בראש וראשונה, הרשעה.