הכרעת דין בתיק פ 2206/06

1. כתב האישום מכיל שני אישומים המייחסים לנאשם עבירות שונות כלפי חברתו לחיים, אהובה לוי (להלן: "המתלוננת"), כלהלן:

אישום ראשון

עבירת תקיפה חבלנית של בן זוג, מיום 23.3.04, בכך שהכה בפניה באגרופיו, בעודם ישובים ברכבו בסמוך לאוניברסיטת בר אילן. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת שטפי דם בפניה ובצווארה, כאבי ראש ושבר באף;

עבירות של איומים והדחה בחקירה, בכך שלמחרת היום איים על המתלוננת כי אם תתלונן במשטרה על האירוע הנ"ל, משפחתו תפגע בה ואביו ישרוף את רכבה.

אישום שני

עבירה של תקיפת בן זוג ואיומים, בכך שביום 2.4.04, בביתה של המתלוננת, הכה בה הנאשם במכות אגרוף בגופה, אחז בגרונה ואיים עליה שהוא "יחשוב איך לטפל בה".

• המתלוננת

2. הציר המרכזי לאישומים היא המתלוננת, שהייתה בת זוגו של הנאשם משך כ- 5 שנים לסירוגין, משנת 1999 ועד למחצית שנת 2004. הנאשם טען כי המתלוננת מעלילה עליו אשמות שווא, הן מאחר ונפגעה מכך שנפרד ממנה וניהל מערכת יחסים מקבילה עם אחרת, הן בשל סכסוכים כספיים על רקע חנות דגים שניהלו במשותף והן בשל אופייה המניפולטיבי וכלל התנהלותה, שאינם מתיישבים עם האישומים החמורים המיוחסים לנאשם.

3. הנני דוחה מכל וכל את טענות הנאשם כי המדובר בעלילות כזב. התרשמתי באופן ברור וחד משמעי מאמינותה של המתלוננת, נחרצותה, אופן תיאורה את הדברים בצורה לאקונית, ברורה ומבלי ל"נפח" את האירועים והתמודדותה העניינית עם שלל הטענות שהועלו נגדה בחקירתה הנגדית.

אתייחס לטענות הכלליות שהועלו כלפי המתלוננת, טרם שארד לזירת האישומים גופם.

• התנהלות כללית

4. לטענת המתלוננת, היא סבלה מנחת זרועו של הנאשם באופן תדיר. הבהרתי בהחלטה, עוד בעת עדות בנה של המתלוננת, כי יש להתרכז באירועים נשוא האישומים, כדי שלא להכפיש את הנאשם בנושאים שאינם רלבנטיים להכרעה (החלטה מיום 5.11.06, עמוד 8 לפרוטוקול). אולם, יש מקום להתייחס לכך דווקא בהיבט שלכאורה מסייע לנאשם, היינו כיצד יתכן שחרף התנהגותו, המשיכה המתלוננת לחיות עמו, נתנה לו לגור בדירתה ואף מסרה לו את מפתח דירתה לאחר שהמנעול הוחלף על ידה (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 1-14), במיוחד לאחר האירוע החמור נשוא האישום הראשון.

5. הסבריה של המתלוננת, כי היו בינה לבין הנאשם נושאים לא מוסדרים (ראו, למשל, עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 16-19), הסבר חלקי ולא משכנע הוא, אולם שוכנעתי כי אין בכך ללמד כי גרסתה לגבי האירועים אינה אמת, אלא שיש לחפש את הטעמים לכך ברבדים עמוקים יותר באישיותה. אני מאמץ באופן מלא את דברי בנה, זיו נחום, שגם הוא ואחיו נואשו מהתנהגותה ולכן לא אבו עוד לשמוע על מצוקתה בשל יחסיה עם הנאשם (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 1-3), דברים המתיישבים גם עם דברי המתלוננת עצמה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 8-11), היינו כי אכן התמודדותה עם התנהגות הנאשם הייתה בעייתית, ולכאורה אינה עומדת במבחן הסבירות של המשקיף מבחוץ, אך אין בה כדי ללמד שגרסתה לגבי האירועים עצמם אינה אמת, אלא כי המדובר במערכת יחסית שאינה בריאה.

• מערכת יחסים כפולה

6. הנאשם ניהל במקביל ליחסיו עם המתלוננת מערכת אינטימית עם אחרת, אתי שושן, כפי שאישרה גם המתלוננת. הנאשם טען כי קנאתה ורוגזה על מערכת יחסים זו, כמו גם בשל עצם העובדה כי נפרד ממנה, הניעה אותה לטפול עליו אשמות שווא (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 23-24). התרשמתי מאופן תיאורה של הנאשמת את מערכת יחסים זו, כי הגם שכמובן לא שבעה נחת מכך, לא העבירה הדבר על דעתה ולא גרם לה לתחושות נקם ולעיוורון (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 1-4).

7. התרשמתי כי כיום המתלוננת נמצאת במקום שונה לחלוטין, אין חולק כי אין לה כל קשר עם הנאשם (ראו, למשל, דברי הנאשם, עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 25-30) ונראה כי עדותה בפני הייתה סדורה, עניינית ולא הונעה מתחושות מרירות או מרצון נקם.

סכסוכים כספיים

8. בין המתלוננת לבין הנאשם ומשפחתו היו סכסוכים כספיים של ממש, בין השאר על רקע הזכויות בחנות הדגים שניהלו (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 28-31). אין ספק כי המתלוננת חשה פגועה, כמי שהדירו את רגליה מהחנות וכמי שכספים שהשקיעה ירדו לטמיון, לטענתה בשל ניצולה על ידי הנאשם ומשפחתו (עמודים 16-17 לפרוטוקול).

למותר לציין כי לא אוכל לקבוע דבר בקשר לכך, אך גם אם אניח, לצורך ההליך בפני, כי אכן המתלוננת חשה פגועה כספית, שלא בצדק, מכאן ועד למסקנה כי בשל כך טפלה על הנאשם אשמות שווא - רחוקה הדרך ולא מצאתי עיגון של ממש לסברה זו.