הכרעת דין בתיק פ 2201/0 4

החלטתי לזכות את הנאשמים 2 ו - 3 מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ולהרשיע את הנאשמים 1 ו - 4 באותן העבירות.

כתב האישום

עפ"י כתב האישום, הנאשם 1 הוא מושב, אגודה שיתופית, אשר בעת ביצוע העבירות החזיק והשתמש בשטח אשר הוגדר בנקודת ציון ובגוש וחלקה בסעיף 1 לכתב האישום. הנאשמים 2 ו - 3 היו במועדים הרלוונטיים חברי ההנהלה של הנאשם 1, והיו אחראים מטעמו על ביצוע העבודות או על מתן הרשאה לביצוען, כנגד תמורה.

הנאשם 4, נטען, הוא היוזם אשר ביצע בעצמו, או באמצעות אחרים מטעמו, את העבודות. נטען כי הנאשמים הם בעלי הקרקע ו/או המוחזקים ככאלה ו/או מי מאחראים לביצוע העבודות, ללא היתר בנייה ובסטייה מתכניות תקפות החלות על המקרקעין.

נטען כי הנאשמים "בנו בנייה חדשה (להלן: המתחם) ששטחו כ - 9.500 מ"ר ולו קירות חומה, קירות פנימיים, יציקות בטון, עמודים, וקורות תמך ממתכת...". נטען כי הבנייה טעונה היתר בניה והיא נעשתה ללא היתר כזה, על פי התכנית החלה על המקרקעין השימוש המיועד הוא  חקלאי.

הנאשם 1

אחריותו של המושב, הנאשם 1, נגזרת מהוראות סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965, הקובע כדלקמן :

208.      (א)        בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף  204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

(1)   בעל ההיתר לביצוע העבודה או השימוש כאמור;

(2)   מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כאמור מכוח חוק זה או תקנה על פיו;

(3)   בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

(4)   מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

(5)   ....."

הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם 1 הינו "מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה".

נכון הדבר, כפי שנטען ע"י ב"כ נאשם זה, כי לא הוכח באישור זכויות או במסמך רשמי אחר מטעם מנהל מקרקעי ישראל, כי למושב היה, בעת ביצוע העבירות, חוזה תקף מסוג כלשהו עם מנהל מקרקעי ישראל. יחד עם זאת, אני מקבל את טענתו של בא-כוחה המלומד של המאשימה, כי יש בת/1 כדי לשכנע, מעבר לספק סביר וכנדרש במשפט פלילי, כי הנאשם 1 מוחזק כבעלים של הקרקע נשוא כתב האישום, בעת ביצוע העבירה.

ת/1 או מכתבו של ב"כ הנאשמים 1 עד 3, המופנה לנאשם 1. במכתבו רושם ב"כ אותם הנאשמים, בין היתר, כי עבור קבלת הזכויות במקרקעין והסכמת הנאשם 1 להעבירן לנאשם 4, שילם הנאשם 4 לנאשם 1 סכום של 100,000 ש"ח. מבקש עו"ד גפר מהמושב שיאשר שהוא מסכים שכל זכויות החכירה יעברו לנאשם 4, וכי יתחייב המושב לחתום על כל מסמך בקשר לרישום זכויות החכירה על שם נאשם 4. בשולי המכתב אישר הנאשם 1, המושב, בחתימתו (ולא נטען דבר כנגד חתימה זו) כדלקמן: "אני הח"מ, אחוזם מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ מסכימים לאמור לעיל".

סבור אני כי די במסמך זה כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, כי המושב היה, בעת ביצוע העבירות, בעל הזכויות בקרקע. בודאי אפשר לראותו כמי שהוחזק כבעלים של הקרקע, בין היתר בעיניו של המושב עצמו.

חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של הנאשם 3, עמ' 36 שורה 4-1 לפרוטוקול באמרו:

"הוא פנה אלי שוב ובקש ממני להעביר את הזכויות בקרקע כמו שעשינו עם אבא שלו בזמנו הועד הקודם, להעביר עוד חלקה מהעניין הזה. אמרתי שאין לי בעייה עם זה שאני אביא להנהלה. וההנהלה החליטה את המכתב שמופיע אצלכם. להעביר את הזכויות על הקרקע אליו".

בהמשך הדברים העיד הנאשם 3, בעמ' 37 שורה 17:

"המנהל הוא הכי חשוב כי הוא בעל הקרקע אנחנו רק חוכרים את הקרקע מהמנהל".