הכרעת דין בתיק פ 2193/06

כתב האישום

1.        בגדרו של כתב האישום מייחסת המדינה (להלן: "המאשימה") לנאשם, סאמר אסמר (להלן: "הנאשם"), עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, אי ציות לרמזור אדום, לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), מהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות, וכן - נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

2.        על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 23.12.06, בשעה 19:30 לערך, הגיע יואף סיידוף (להלן: "המתלונן") לחנות "בזאר שטראוס" ברח' התנופה בשכונת תלפיות בירושלים, הסמוכה לקניון האחים ישראל (להלן: "החנות"). המתלונן החנה את רכבו מסוג שברולט קווליר (להלן: "השברולט" או "הרכב") סמוך לכניסה לחנות, נעל אותו, הניח את מפתחות הרכב בכיס מעילו, אותו לבש אותה עת, וניגש למדוד בגדים בחנות. כ-20 דקות לאחר מכן, בסמוך לשעה 19:50, הגיע הנאשם לחנות. והנה, באחת ההזדמנויות בהן יצא המתלונן מתא המדידה נכנס הנאשם לאותו התא ונטל את מפתחות השברולט מכיס מעילו של המתלונן, נכנס לרכב ועזב את המקום במהירות לכיוון דרך חברון.

           משדווח למוקד המשטרה דבר גניבת הרכב וכיוון נסיעתו, הבחינו שוטרים שנסעו אותה עת בדרך חברון ברכב בעודו נוסע לכיוון שער יפו. בשלב זה עקפה ניידת משטרה את הרכב כ-20 מטרים לאחר הרמזור בצומת "הכלביה" וחסמה את דרכו. בתגובה ניסה הנאשם, שנהג ברכב, לסגת לאחור, אך משלא צלח לעשות כן - עצר. או-אז, אצה השוטרת אורנית משה שלום (להלן: "השוטרת") לעבר הרכב, פתחה את דלת הנהג והורתה לנאשם לצאת הימנו תוך שהיא מושכת בידו השמאלית. דא עקא, שהנאשם לא שיתף פעולה עם השוטרת, צעק לעברה כי הרכב שייך לו והחל בנסיעה לאחור. בנסיבות אלו, נאלצה השוטרת להרפות מידו של הנאשם ולסור לצד הדרך לבל תיפגע מדלת הרכב. כך נמלט הנאשם מהמקום בעודו נוהג ברכב במהירות לכיוון שער יפו.

           אך בכך לא סגי. ניידת משטרה ובה שוטרי בילוש וכן ג'יפ מג"ב שנסעו בקרבת מקום הבחינו ברכב, ומשכך, דלקו אחריו במרדף לאורך כביש מס' 1. הנאשם התעלם מקריאות השוטרים, שציווהו, באמצעות שימוש במערכת הכריזה - לעצור, והמשיך בנסיעה במהירות מופרזת, תוך שחצה ארבעה רמזורים אדומים, עלה על מדרכות מספר פעמים ונסע בנתיב הנגדי לפרקי זמן ממושכים, והכל - תוך סיכון כלי רכב אחרים והולכי רגל. הנאשם המשיך בנסיעה פרועה, ואך עת הגיע לרח' צאלח א-דין ופנה לרח' א-זהרה, התנגש בדלת ברזל של חנות, יצא מהרכב והחל רץ לעבר הסמטאות הסמוכות. גם בשלב זה לא שעה הנאשם לקריאות השוטרים, שרדפו אחריו רגלית, לעצור.

           בסופו של יום נמלט הנאשם אל תוך מועדון סנוקר (להלן: "המועדון"), אלא  שמספר שוטרים נכנסו למקום בעקבותיו. הנאשם ניגש אל אחד השוטרים והצביע על פלוני - ע.מ., כאילו הוא שנכנס למועדון בריצה ואף הסיר מעליו את המעיל שלבש על מנת לטשטש עקבותיו. לאור האמור, נחקר ע.מ. במשטרה תחת אזהרה משך מעלה מחמש שעות. לבסוף פוענחה הפרשה, כך אליבא דמאשימה, והננו כאן - על סף הכרעת הדין.

תשובת הנאשם לכתב האישום

3.        יצוין, כי טרם ניתנה תשובת הנאשם לכתב האישום, נוכח בקשת הנאשם כי יישלח להסתכלות פסיכיאטרית לצורך הערכת עצם מסוגלותו לעמוד לדין, ולאור העדר התנגדותה של המאשימה למהלך שכזה, אכן הוגשה חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי בעניינו. כך נמצא, כי הנאשם "אינו סובל ממחלת נפש ולא זקוק להתערבות פסיכיאטרית", ומכאן - שנמצא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין (ראו: חוות דעת מטעם ד"ר אליש, מיום 4.2.07, וכן מכתבו של הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר מ' קליאן, מיום 5.2.07). 

4.        בגדר תשובתו לכתב האישום הכחיש הנאשם כי ביצע עבירות של גניבת רכב, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, שיבוש מהלכי משפט, אי ציות לרמזור אדום, ומהירות בלתי סבירה. ביחס לעובדות המכוננות את עבירת שיבוש מהלכי משפט גורס הנאשם, כי השוטר הוא שפנה אליו במועדון ושאלו מי הוא זה האחרון שנכנס למקום, שאלה לה השיב בכנות ללא כל ניסיון להכשילו או לשבש מהלך החקירה. הודאת הנאשם מתמצה בטענותיו, כי נטל את הרכב ללא רשות בעליו ונהג בו מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף, כמו גם כי הפריע לשוטר בשעת מילוי תפקידו. עוד הודה הנאשם, כי משהבחין בניידת המשטרה עצר את הרכב ואץ לעבר הסמטאות שאחת מהן הוליכה אותו למועדון.

יריעת המחלוקת

5.        אין חולק אפוא, כי הנאשם הוא שנהג ברכב נשוא כתב האישום ללא רישיון נהיגה תקף וכי הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו. משכך, נסובה ליבת המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אודות נסיבות פרוץ האירועים נשוא כתב האישום - אם יסודם אך בנטילת הרכב מהמתלונן ללא רשותו או שמא עסקינן בגניבתו הימנו. בנוסף, תהום פעורה בין הצדדים באשר לאופן נהיגת הנאשם ברכב - אם כדין נהג בו, או שמא - בניגוד לו ותוך ביצוע העבירות המיוחסות לו. מעבר לכך, חלוקים כאמור הצדדים ביחס לעבירה המיוחסת לנאשם בעניין שיבוש מהלכי משפט. אם אפשט את יריעת המחלוקת, הרי שלפני שתי שאלות מרכזיות הנצרכות הכרעה: האחת - מהו היסוד הנפשי שליווה את מעשי הנאשם מתחילת הפרשה ועד תומה; והשנייה - מהם היסודות העובדתיים הרלבנטיים מהם ניתן ללמוד אם כדין נהג הנאשם ברכב אם לאו.

           בנסיבות אלו, ויתרה ההגנה על השמעת מקצת מעדי התביעה (מס' 1, 8, 12, 13 ו-14), והמאשימה אף היא התמקדה בהעדת אלה הרלבנטיים להוכחת הנקודות השנויות במחלקות בלבד.

מבט-על על הראיות

6.        מטעם המאשימה העידו העדים הבאים: רס"ל אורנית משה שלום, שוטרת סיור בתחנת "מוריה", שעצרה את הרכב לראשונה בצומת "הכלביה" (להלן: "רס"ל אורנית"); רס"ל ליאור מלכה, אשר שימש כבלש בזמן האירוע (להלן: "רס"ל ליאור"); רס"ל קובי בן יעקב, אף הוא בלש משטרה (להלן: "רס"ל קובי"); ורס"ר אדהם מנדו, חובש המשרת במג"ב ושהשתתף במרדף אחר הנאשם (להלן: "רס"ר אדהם"). כמו-כן, הגישה המאשימה, בהסכמה, שתי הודעות שנגבו מהנאשם במשטרה (הודעה שנגבתה על-ידי רס"ר קרן טובי, מיום 26.12.06, ת/1; הודעה שנגבתה על-ידי רס"ר אליהו בן-טל, מיום 27.12.06, ת/2). בקצירת האומר יצוין, כי בגדרי ההודעות הללו מרחיק עצמו הנאשם מהפרשה, בציירו נסיבות שונות לחלוטין מאלו המיוחסות לו בכתב האישום.

           מטעם ההגנה נשמעה עדות הנאשם בלבד.

ראיות המאשימה

7.        רס"ל אורנית הנה כאמור שוטרת סיור בתחנת המשטרה "מוריה", שקיבלה דיווח ביום האירוע אודות רכב שנגנב בתלפיות. רס"ל אורנית ישבה לצד נהג ניידת המשטרה שהבחינה ברכב בו נהג הנאשם, ועדותה מתרכזת אפוא במראה עיניה באותן הנסיבות. עסקינן בעדות המתארת את ניסיונות מעצרו של הנאשם, שלא צלחו. חרף מאמצי ניידת המשטרה לחסום את דרכו של הנאשם, לרבות - על ידי נהיגה על שני נתיבי התנועה שבדרך, תמרן הלה את הרכב, בין היתר, גם לאחור ותוך כוונה לבצע "פרסה" ולסוב על עקבותיו, עד כי חמק הימנה. בשלב מסוים, בעודו נוהג את הרכב לאחור, יצאה רס"ל אורנית מניידת המשטרה ופתחה את דלת הנהג ברכב תוך שניסתה למשוך את הנאשם מחוצה לו, באמצעות ידו השמאלית, זאת - אגב צעקותיה לעברו כי יעצור, אך היות ודלת הרכב נותרה פתוחה, ועל מנת שלא תיפגע הימנו - זזה לצד הדרך במהרה. לאחר מכן, כך העידה, החל הנאשם לנהוג בנסיעה מהירה לכיוון מנהרת צה"ל, אך בשל מהירות נסיעתו לא הבחינה לאן מועדות פניו במדויק (פרוט' מיום 18.4.07, עמ' 9-10).

           בחקירתה הנגדית חזרה רס"ל אורנית על עיקרי עדותה, תוך שהוסיפה כי המדובר היה בנסיעה תחת עומס תנועה. עוד העידה, כי מעת שהבחין הנאשם בניידת המשטרה החל נוהג ברכב במהירות תוך מעבר מנתיב אחד למשנהו (שם, עמ' 12).

8.        רס"ל ליאור שימש כאמור כבלש בשעת האירוע והשתתף במהלך המרדף אחר הרכב בו נהג הנאשם. ג'יפ של משמר הגבול בו הבחין ושהשתתף במרדף כרז לנאשם לעצור, אלא שחלף היענות לקריאתו האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו, תוך שחצה צומת ברמזור אדום לכיוון כביש מס' 1. בנוסף העיד, כי תוך כדי נסיעתו הפעיל אור כחול מהבהב ואף חבש כובע זיהוי משטרתי. על-פי עדותו, נסע הנאשם במהירות מופרזת, בעודו עולה על אחת המדרכות במפרץ שבאמצע הכביש, עד כי "עף באוויר תוך נסיעה מטורפת" (שם, עמ' 13). בשל נהיגתו הפרועה, נאלצו רכבים אחרים לעצור רכבם, והולכי רגל שניצבו על הכביש עמדו בפני סכנה. עוד העיד, כי לכל אורך המרדף שמר על קשר עין עם הרכב והבהב לו לעצור, זאת עד שכאמור התנגש הנאשם בקיר והחל לנוס מהמקום בריצה, אז רדף אחריו וזעק לעברו "עצור משטרה" (שם). אולם, הנאשם "רץ כמו צבי" ולא שעה לקריאותיו לעצור. המרדף כלל מעבר דרך סמטאות, עד שבשלב מסוים נבלע הנאשם בקהל האנשים ששהה במועדון אליו נכנס. בהמשך אף הזדמן לו לשוחח עם הנאשם במועדון, אך הלה הטעה אותו לסבור כי אחר הוא המבוקש על-ידו, מה שהוליך למעצרו של אותו אדם ולשחרור הנאשם (שם).