הכרעת דין בתיק פ 2179/04

1.       רוני חן, הנאשם, ואורית חן (להלן: "המתלוננת") נישאו בשנת 1988, אלא שיחסיהם התערערו, ובשנת 2002 התגרשו השניים זה מזו.

גם לאחר גירושיהן נותרו יחסי הנאשם והמתלוננת עכורים.

תלונות שהגישה המתלוננת למשטרה ב-12.6.03 וב-17.7.03 על אלימותו ואיומיו של הנאשם והטרדות שהטריד אותה באמצעות הטלפון, הן הרקע לכתב-האישום שהוגש נגד הנאשם.

2.       כתב האישום כולל שני אישומים:

האישום הראשון מתייחס למפגש אקראי בין השניים שהתרחש ב-11.6.03 במסעדת "שלוותה" במתחם נמל תל-אביב (להלן: "האירוע במסעדה"); לטענת המאשימה, באותו מפגש תקף הנאשם את המתלוננת ואיים שירצח אותה;

באישום השני נאמר כי במועדים אחדים בין התאריכים 27.6.03 ועד 16.7.03, ולעתים מדי יום ביומו, התקשר הנאשם טלפונית אל המתלוננת, בניגוד להוראת קצינת משטרה (שאסרה עליו ליצור קשר עם המתלוננת), והטריד אותה באמירותיו. עוד נאמר באישום השני כי בהודעה טלפונית שהשאיר הנאשם בטלפון של המתלוננת הוא איים שיפגע בה.

בגין אלה מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של תקיפת בת-זוג, בניגוד לסעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין, והטרדה באמצעות הטלפון, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים).

3.       האישומים מבוססים ראייתית על עדותה של המתלוננת.

בעדותה סקרה המתלוננת את יחסו של הנאשם אליה, יחס אותו כינתה "טרור מתמשך של חמש וחצי שנים"; אחר תיארה בהרחבה את השתלשלות מפגשה האקראי עמו במסעדה ב-11.6.03 בשעת לילה. המתלוננת סיפרה בעדותה על תגובתו הכעוסה של הנאשם לבילוי שבילתה עם חבריה, כיצד קרא לה לשולחנו, וכשניגשה אליו - אחז בידה וסובב אותה, ובידו השניה המאוגרפת הכה באגרופו בחזה, גידף אותה נמרצות, ואיים שירצח אותה.

המתלוננת מסרה על שיחות הטלפון שיזם הנאשם החל מ-27.6.03, והודעות טורדניות שהשאיר בתא הקולי, לעתים מדי יום; בשיחה האחרונה, אמרה, הגדיש הנאשם את הסאה, ובגללה התלוננה במשטרה, שכן, הנאשם איים שידאג שיהיה לה רע כל יום מימי חייה.

4.       העידה מטעם התביעה פקד דקלה גינת, אשר גבתה ב-4.8.03 את הודעת הנאשם (ת/1).

          העדה הגישה כתב ערובה שערכה לאחר שנחקר הנאשם (ת/2), לפיו, הורתה על שחרורו של הנאשם כנגד המצאת ערבויות ובתנאי שחרור אלה ואחרים, ובין השאר, אסרה עליו להיכנס לדירת המתלוננת משך 15 ימים, ואסרה עליו ליצור קשר עמה משך 30 ימים.

          בעדותה מסרה העדה כי בתאריך 17.7.03, כשהגיעה המתלוננת להגיש את תלונתה (השניה), שמעה בתא הקולי של הטלפון הנייד השייך למתלוננת הודעות קוליות שהשאיר הנאשם בתאריך 13.7.03 בשעה 19:17 ובשעה 19:23, ואשר כללו גידופים שכוונו למתלוננת (עמ' 7 לפרוט').

          הוגשה בהסכמת ההגנה הודעה שנגבתה מהנאשם ב-17.6.03 (ת/3).

5.       הנאשם כפר במיוחס לו. בתגובתו לכתב האישום ביום 31.5.05 (עמ' 5 לפרוט') הכחיש כי תקף את המתלוננת במסעדה, או שאיים עליה, והכחיש שהתקשר אליה בטלפון כדי להטרידה.

          בהעידו לפניי עמד הנאשם על גרסתו (בעמ' 20-21 לפרוט') כי לא הרים יד על המתלוננת באירוע במסעדה, ולא איים עליה. לגרסתו, ניגשה אליו המתלוננת, נהגה בו בנחמדות ונשקה לו, ומעבר לכך לא ארע דבר.

הנאשם טען כי אין בסיס לתלונת המתלוננת גם לגבי ההתקשרויות הטלפוניות, שכן, תמיד התקשר אליה בתגובה להודעות שהשאירה לו. מכל מקום, טען הנאשם, בהתקשרו אל המתלוננת לא התכוון להפר את הוראת קצינת המשטרה, שכן, סבר, בשגגה אולי, שהסתיימה תקופת האיסור על יצירת הקשר עמה (עמ' 21, ש' 22, עד עמ' 22, ש' 10).

הנאשם קבל על המניע הנקמני הברור בהגשת התלונות, וטען כי היו בינו לבינה מחלוקות כספיות אימתניות, וכי כל רצונה של המתלוננת הוא לנקום בו על שאינו נענה לדרישותיה הכספיות. לא אחת, אמר בעדותו, איימה המתלוננת, בפניו ובאוזני אחרים, כי אם לא יעביר לה סכומי כסף - היא תדאג להפלילו 'ולהפעיל לו תנאי' (עמ' 21, ש' 5-8).

6.       לתמיכת טענתו האחרונה של הנאשם העידה אמו, העדה ויולט נאוי (עמ' 31- 33 לפרוט').