הכרעת דין בתיק פ 2124/02

מבוא

1.         א.         מר אברהם בוזגלו (להלן "אברהם", "בוזגלו" או "הנאשם") הואשם, כי ביום

21.04.02 סמוך לשעה 09:45 ברחוב ויצמן בבאר שבע תקף שלא כדין את השוטר, אלי יאנה (להלן, "אלי", "יאנה" או "השוטר") בכך, שבעת, שהשוטר ביקש לערוך  לו דו"ח תנועה הנאשם סטר על פניו. זאת בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

                        החלטתי לזכות את הנאשם מן האישום נשוא תיק זה מחמת הספק.

ב.         ראוי הוא להזכיר בקצרה את תולדות התיק הזה. לפי עדותו של השוטר, מיד לאחר שהנאשם סטר לו הודיעו השוטר, שהינו עצור (עמ' 10 שורה 15 לפרטיכל). האירוע הנידון ארע בשעה 09:45 לערך, לפי הנטען בכתב האישום, וכבר בשעה 10:00 השוטר רשם את דו"ח המעצר בתחנת המשטרה (ת/2). עוד באותו היום הוגש כתב האישום והובא הנאשם עצור לבית המשפט. או אז הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, שוחרר מן המעצר בהסכמה והופנה לשירות המבחן למבוגרים לשם קבלת תסקיר לעונש. ביום 05.11.02 ביקש הנאשם רשות לחזור בו מהודאתו ובית המשפט נעתר לבקשתו בציינו את "המיוחדות" של האירוע ושל הנאשם. בעדותו הסביר מר בוזגלו, כי הודה במהלך המענה בבית המשפט בעודו עצור, בין היתר, עקב הפצרות בני משפחתו. למותר לציין, כי בני משפחתו לא היו עמו בעת האירוע, וכי המשפט מורכב מעדותם של השוטר ושל הנאשם בלבד. ביום 06.09.04 ביקשה ההגנה לשלוח את הנאשם לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. אמנם, נמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין ואף חיווה הפסיכיאטר ד"ר דוברוסין (בחוות דעתו מיום 27.10.04), שהקוגינציה של הנאשם תקינה. כל זאת בין היתר, על בסיס בדיקה פסיכיאטרית אמבולטורית בת 50 דקות במהלכן בכה הנאשם [המשפט הבא בפסק דין זה הושמט מחמת צנעת הפרט - ג'ט"ל]. _________________

____________________________ תהא תוצאת חוות הדעת אשר תהא, הרי אין ערכאה דיונית זו רשאית להתעלם מהתרשמותה. ייאמר, שגם אם הנאשם אינו לוקה במחלת נפש, הרי בהשוואה למאות ולאלפי המתדיינים בהליכים הפליליים, אשר זכינו להתרשם מהם במידה זו או אחרת ברבות השנים, הנאשם הוא מיוחד במינו. המעיין בפרוטוקול יראה, שניסוחי הנאשם אינם רצף אחד (ראה, לדוגמא: עמ' 20 שורות 9-12 לפרטיכל). תוך התרשמותי מעדותו נוצר בלבי הספק שמא ישנן סתירות בעדותו, שמקורן במגבלה חשיבתית או אמוציונלית, ושאין סתירות אלו הביטוי לשקר מכווון (ראה, לדוגמא: עמ' 16 שורה 11 לעומת עמ' 18 שורות 4 - 8 לפרטיכל). אין זה סוד שההליך המשפטי הקשה על נאשם זה עד מאוד. לא מעט מצאנוהו בוכה אל מול ההתמודדות המשפטית על אף שלאורך כל המשפט היה מיוצג.

ג.          כאן המקום להדגיש: המשפט הפלילי אינו אך פרוטוקול של מילים. הוא סבך של התרשמויות של אנשים שונים, חלקם, שרצונם להובילנו אל האמת. חלקם, שרצונם להרחיקנו ממנה וחלקם, אשר בעצמם אינם יודעים את האמת. מסבך זה אנו נדרשים לגלות את האמת מתוך רבדי התרשמותם של העדים. מלכאתנו הקשה מציבתנו בפני סיפורי המעשה, אשר אנו מסדרים האחד על פני רעהו במטרה להשוות, לדלות את המשותף ולדחות את הבלתי אפשרי ואת הבלתי אמין. כאמור, הפרוטוקול הפלילי אינו אך בנוי מילים, מלים, אלא שלצדן התרשמותנו מן הקולות. אם במקרה של כל נאשם זאת דרכו של המשפט הפלילי, הרי בעניינו של מר בוזגלו דרך ההתרשמות חזקה שבעתיים.

גרסת השוטר

2.         א.         בעדותו השוטר, אלי יאנה, תאר את עבירת התנועה (סטיה מנתיב נסיעה) בגינה

רשם לנאשם דו"ח תוך התאור המוטעה, שהנאשם לא חתך את תנועת הניידת המשטרתית שלו (עמ' 11 שורות 11-12 לפרטיכל). כשעומת השוטר עם העובדה, שבדו"ח התנועה רשם, שעקב נהיגת הנאשם הוא נאלץ לבלום (עמ' 11 שורות 12-14 לפרטיכל), השוטר הסביר, שבתור שוטר תנועה הוא רושם עשרים דו"חות ביום, ולכן, אינו זוכר עוד את פרטי עבירת התנועה, ששימשה רקע לאירוע הנידון (עמ' 12 שורות 12-16 לפרטיכל). אכן, אין להשוות את אי זכירתו של שוטר תנועה את פרטי עבירת תנועה אחת מיני רבבות במשפט המתנהל בעקבות תקיפתו, לעצם זכירתו את התקיפה נגדו. יחד עם זאת, זכרירתו של אלי יאנה את התקיפה היתה חלקית וקיים הצורך לשחזר את האירוע על ידי השוואת עדויות על פה לגרסאות בכתב.

ב.         בעדותו על התקיפה תאר השוטר, שהנאשם היה עצבני (עמ' 10 שורה 12 לפרטיכל). לפי השוטר, תחילה הנאשם סירב למסור לו את הרשיונות (עמ' 12 שורות 5-6 לפרטיכל). השוטר העיד תחילה, שלא זכור לו, אם לאחר מסירת הרשיונות הנאשם אמר לו עוד משהו. כשהזכיר לו הסניגור המלומד (דאז) השיב השוטר, שיכול להיות, שהנאשם אמר לו להמתין רגע, ושהוא משוחח בטלפון (עמ' 12 שורות 18-20 לפרטיכל).

ג.          לפי השוטר, הוא לקח את הרשיונות של הנאשם לניידת, התיישב במושב הנהג ואז ניגש אליו הנאשם וללא מילה לפתע סטר ללחיו דרך החלון הפתוח של הניידת (עמ' 12 שורות 21 ו-25 וגם עמ' 13 שורה 2 ועמ' 13 שורות 5-7 לפרטיכל). סטירה זו בוצעה בכף יד פרוסה, כשתנועת היד היתה מן הגוף ישר קדימה לפניו של השוטר (עמ' 12 שורה 25 ועמ' 13 שורות 5-7 לפרטיכל). לאמור, לא הונפה היד תוך תנועת הסטירה, אלא שנדחפה היד בקו ישר קדימה אל פני השוטר. ודוק: לפי השוטר הנאשם סטר לו בלא אומר. אף לא מילה אחת (עמ' 13 שורות 23-25 וגם עמ' 13 שורה 25 - עמ' 14 שורה 1 לפרטיכל).

ד.         נסיון החיים מלמד, שהנטיה היא, שאדם, התוקף את זולתו בסערת רוחות אינו מתפרץ במעשיו ושותק בדיבורו. על דרך הכלל העדר האיפוק הפיזי מלווה בהעדר איפוק מילולי. לכן, ראוי לבדוק שמא בכתובים, שנכתבו בסמוך לאחר האירוע, נותר זכר למילים, שאופפו את האירוע, או להקשר המידי, שקדם לתקיפה. והנה, דומה שבדו"ח הפעולה (נ/2), שרשם השוטר אלי יאנה ביום 21.04.02, קיים ממצא חשוב להבנת קורות האירוע. בדו"ח הפעולה הקצר הזה השוטר רשם חמישה פרטים ביחס לתקיפה לפי הסדר הבא: א) את מצבו הרגשי של הנאשם: "הנהג היה מתוח" ב) שהנהג ניסה להתקשר בטלפון הנייד: "(הנהג - ג'ט"ל) החל להתקשר בטלפון" ג) שהשוטר ניגש לרכב (קרי, לניידת - ג'ט"ל) לרשום לו דו"ח. ד) את מצב רוחו של הנהג ומעשיו: "הנהג היה עצבני וביקש שאני יחזיר (כך!) לו את הרשיונות". ה) את התקיפה: הנהג לפתע שלח את ידו... החלון וסטר לי עם ידו על פני".

ה.         כפי הצפוי בדו"ח הפעולה (נ/2), שנכתב ממש בסמוך לאחר האירוע, תמצת השוטר את עקרי האירוע בסדר כרונולוגי. לא בכדי מתוארת בקשת הנאשם, שהשוטר יחזיר לו את רשיונותיו, עובר לסטירה הפתאומית.

3.         גרסת הנאשם

הנאשם העיד, שהיה לו די והותר מקום לעבור לנתיב השמאלי (עמ' 16 שורה 7-8 לפרטיכל), אך שהשוטר (בניידת) לא נתן לו להשתלב בתנועה (עמ' 16 שורות 10-11 לפרטיכל). זאת, כי, לפי גרסתו, השוטר רצה לתפוס את הרמזור הירוק (עמ' 17 שורות 28-30 לפרטיכל). הנאשם תאר את אשר ארע לאחר שהשוטר עצר את רכבו. לפי הנאשם, הוא ביקש להתקשר בטלפון הנייד שלו בטרם מסר את רשיונותיו והשוטר סרב (עמ' 18 שורות 2-3 לפרטיכל). או אז, לדידי הנאשם, בתנועה חדה הוא הניף את רשיונותיו ואמר לשוטר "קח את הרשיונות ותעזוב אותי" (עמ' 16 שורות 16-20 לפרטיכל). הנאשם העיד, שתגובת השוטר היתה לומר, שעוד תנועה כזאת והוא יאשים אותו בתקיפת שוטר (עמ' 16 שורה 23 לפרטיכל). לפי גרסת הנאשם, בסופו של דבר, כפי שהשוטר איים להאשימו בתקיפתו על אף שלא נגע בו, כך בדיוק פעל השוטר. הרי, לפי הנאשם, הוא כלל לא נגע בשוטר (עמ' 20 שורה 15 וגם שורות 24-25 לפרטיכל). נשאלת השאלה, מדוע שוטר, שאין חולקין שאינו מסוכסך עם הנאשם, יעליל עליו עלילה חמורה. תשובתו של מר בוזגלו היתה כפולה: ראשית, כי השוטר אמר לו, שהוא דומה לעבריין משכונה ד', ושנית, כי נהגי המוניות, כמוהו, הם בעלי סטיגמה של אנשים, שאינם שומרי חוק (עמ' 19 שורות 12-15 לפרטיכל). והרי, לפי עדותו, כבר מתחילת האירוע, כשהשוטר כינהו "חתיכת אפס" שייך את הנאשם לקבוצת נהגי המוניות, אשר מבצעים עבירות תנועה (עמ' 16 שורות 12-13 לפרטיכל).

ההכרעה בין הגרסאות

4.         א.         מבחינת תאורו של הנאשם את ההשתלשלות הפיזית של האירוע, לא סמכתי את

ידי על תאורו. לא האמנתי לדברי הנאשם בעדותו, שהשוטר כלל לא התקרב למושב הנהג בניידת (עמ' 19 שורות 8-9 לפרטיכל). נראה לי סביר וטבעי, שלאחר קבלת הרשיונות השוטר יתיישב בניידת, בה נהג, לשם רישום הדו"ח. גם העדפתי את גרסת השוטר מבחינת התאור הפיזי, שהנאשם סטר לפניו, על פני גרסת הנאשם, שלא נגע בשוטר.

ב.         נבקש להזכיר, כי אין בהתמוטטות גרסת הנאשם, כדי לפטור את המאשימה מלהוכיח את הנטען בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר.  כדברי המלומד קדמי: