הכרעת דין בתיק פ 2091/04

אמיל דנקוב (להלן: "הנאשם"), יליד 1974, מואשם שב- 23.5.02 בשעות אחר הצהריים תקף את אהרון מש (להלן: "המתלונן"), פעמיים, בפעם הראשונה באמצעות קסדה, וכשעה מאוחר יותר בחבטות אגרופים ובבעיטה ותוך כדי כך שבר את משקפיו של המתלונן.  למחרת איים הנאשם על המתלונן מספר פעמים בשיחות טלפוניות.

על פי כתב האישום, העבירות בוצעו לאחר שהמתלונן פיטר את הנאשם מעבודה בעסקו. לנאשם מיוחסות עבירות על סעיפים 379, 192 ו-452 לחוק העונשים תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בישיבת ההקראה הודה הנאשם שהמתלונן פיטר אותו מעבודתו. לטענת הנאשם המתלונן העליב אותו בהערה גזענית שהכעיסה אותו, והוא הגיב בקללות והמתלונן צעק "הצילו". הנאשם לא הודה בעובדות המבססות עבירה (עמ' 1 לפרוטוקול).

לתביעה העידו המתלונן (עמ' 8-3 לפרוטוקול), נחום צאלח (עמ' 9-8 לפרוטוקול), דני נגר (עמ' 12-10 לפרוטוקול) שניהם עבדו בזמן הרלבנטי כאנשי מכירות בעסק של המתלונן (עמ' 9-8 לפרוטוקול) ואלי צבטתני, אחראי על יחידת המחשב בעסק של המתלונן (עמ' 01-9 לפרוטוקול).

לאחר תום שמיעת עדי התביעה נעניתי לבקשת הנאשם והוריתי שימונה לו סנגור מהסנגוריה הציבורית (עמ' 13 לפרוטוקול). לציין, שבכך חזר בו הנאשם מעמדתו בישיבת ההקראה, אז טען בנחישות שאיננו זקוק לייצוג (עמ' 1 לפרוטוקול).

עו"ד עדי לבוק מהסנגוריה הציבורית מונתה לייצג את הנאשם, לבקשתה הוגשה הודעת המתלונן וסומנה ת/2.

הנאשם היה העד היחיד להגנה. הודעתו ת/3 הוגשה באמצעות רס"ר אבי יחזקאל, שערך ב- 16.6.02 עימות בין הנאשם למתלונן ורשם את הדו"ח ת/4.

רס"ר יחזקאל גבה גם את הודעת העד דני נגר ת/1, שהוגשה בהתחשב בכך שמאז האירוע העד היה מעורב בתאונת דרכים שגרמה לו איבוד זיכרון.

מהראיות שבפני עולה כדלקמן:

1.        הנאשם עבד כשליח בעסקו של המתלונן כשישה שבועות ופוטר על רקע חוסר שביעות רצון מתיפקודו.

2.        זמן מה לאחר שהמתלונן פיטר את הנאשם, היה עימות בין השניים, ועל כך אין מחלוקת.

3.        לטענת המתלונן העימות היה דו-שלבי. השלב הראשון ארע מחוץ לעסק ואז הנאשם חבט בלחיו בקסדה בעוצמה כזו שגרמה לו נפיחות בלחי ודלת המכונית שלעברה נהדף, התעקמה (עמ' 3 ש' 15-13 ועמ' 6 ש' 26). בחקירה הנגדית הוסיף המתלונן שנחבל גם בירך שמאל (עמ' 5 ש' 4). למרות שהותקף, לא רק שהמתלונן לא פנה למשטרה הוא ביקש מהנאשם שימחל לו על הפיטורין. המתלונן גם לא פנה לרופא והסביר שהמכה לא הצריכה טיפול (עמ' 7 ש' 23)

4.        השלב השני היה כשעתים לאחר מכן - הנאשם חזר לעסק, נכנס בריצה למשרדו של המתלונן, הכה בפניו באגרופים ואיים שיחכה לו בפינה. תוך כדי כך נשברו משקפיו של המתלונן (שערכם כ- 4,500 ש"ח). עובדי העסק הפרידו בין השניים.

גם בתום שלב זה - המתלונן לא פנה למשטרה.

5.      לדברי המתלונן הנאשם המשיך לאיים עליו בשיחות טלפון רבות ותכופות במשך הלילה ולמחרת, וכשהנאשם לא נרתע גם לאחר שחבר של המתלונן ענה לאחת משיחות האיום ואמר לנאשם להיזהר, פנה המתלונן למשטרה משום שהרגיש נאלץ לעשות כן (עמ' 4 ש' 22). לדעתו החוקר שחקר אותו ראה את לחיו הנפוחה.

6.       הנאשם היה עקבי בכפירתו לטענתו  פוטר, ספג עלבונות והותקף.

אמינות העדים

1.        שאלת חפותו או אשמתו של הנאשם תוכרע על פי מידת האמון שתינתן בעדותו לעומת עדויותיהם של המתלונן ועדיו.

2.        טענות הסנגורית שיש להתעלם מעדותו של העד דני שלא זכר דבר ושמדובר במתלונן אינטרסנטי הנתמך בעדויות שני עובדיו, ששיתפו איתו פעולה על רקע היותו מעסיקם - מפרנסם - ואשר אינן תואמות זו את זו - לא נעלמו מעיני. מקובל עלי שיש להתעלם מעדותו של דני נגר שאיבד את זכרונו, לא העיד בבית המשפט עדות ראשית ולא ניתן היה לחקור אותו בחקירה נגדית. כמו כן אני ערה לקשרים שבין הנאשם לעדים שהעידו, להשהיית התלונה, החבלות הקשות שהמתלונן ספג, לטענתו, אשר לא הניעו אותו לפנות למשטרה, ועשה זאת לנוכח האיומים "בלבד", שלדעת הסנגורית הם בדרגת אלימות נמוכה יותר.

3.        העד צאלח, שראה לטענתו את התקיפה בשלב הראשון, מוסר תיאור שונה מהתיאור שהמתלונן מתאר אותה כך שיש סתירה בין גרסאותיהם. המתלונן טען שהנאשם הכה אותו בקסדה, בעוד שצאלח טוען שהתקיפה הייתה באגרופים.