הכרעת דין בתיק פ 2076/05

השופט י' דר:

1.         הרצח

"... החבר שלי היה בחוץ לידי היה מדבר אותי, כאילו מה צריך לעשות והיה מפחד גם, אמרתי לו אל תפחד אה היתה לי סכין פה (מצביע על מותן ימין) שם אותה בפנים. הוא פתח את הבגא'ז וראה בבאג'ז מפתח שוודי לקח אותו ושם אותו בכאילו בכיס שלו במכנסיים והלך לדבר אותה, אמר לה יאלה תרדי נו רוצים לעשות אש ולשבת. אני הייתי מרגיש שהיא מפחדת אמרתי לו תגיד לה שתרד מהאוטו או שכאילו להוריד אותה בכוח אני והחבר שלי, הוא אומר לה יאלה נו תרדי מהאוטו, אמרתי לו מה אתה אומר לה? תוריד אותה בכוח, בגלל שלא תרגיש הבחורה הוא סתם היתה מבסוט מבחוץ בפנים היה מפחד יותר מדי. נתן לה נשיקה בפנים ואמר לה תרדי מהאוטו יאלה. עוד פעם היא אומר לא קר מאוד פה תחזיר אותי הביתה. אמרתי לו תן לי את המפתח שוודי, לקחתי את המפתח והיא לא ראה אותי כאילו, אמרתי לה תרדי מהאוטו, אומרת קר אמרתי לה קר באמת? אמרת לי כן, את המפתח נתתי לה בפנים שלה היא כאילו צעקה מכל הלב לא יודע איך אומרים צעקה מכל הלב אומרת תראה מה עשית לי אמרתי לה מה עשיתי לך? היא אומרת תסתכל כל הפנים שלי דם, אמרתי לה איפה? אומרת לי הנה תראה. הסתכלתי ככה אמרתי לו אוי ואי ואי אני מצטער מאוד, אמרתי לה אני מצטער מאוד אבל תרדי מהאוטו עכשיו, אמרתה לי בלי לגעת אני יורדת מהאוטו, אמרתי לה טוב בסדר יאלה תרדי, היא לא כאילו לא ירדה מהאוטו, נתתי לה עוד מכה באותו מקום, רציתי כאילו לעזוב אותה לא לגעת בבחורה, אבל פחדתי כאילו מדבר אחד בגלל שהיא עובדת בשמירה, יש לה נשק, פחדתי שתתן לי יעני באקדח שלה, כאילו להרים אותו עלי, שמתי את השוודי איפה שיושב הנהג ברצפה ותפסתי אותה מידיים שלה בגלל להוציא אותה בחוץ, לא להשאיר אותה באוטו, בגלל הדם בלגאן לא לבוא על האוטו, יצאתי את הסכין נתתי לה דקירה בבטן, באמצע, החבר שלי לקח את המפתח שוודי עוד פעם ונתן לה על הראש, לא יודע בדיוק כמה כאילו דקירות בראש במפתח שוודי, אני מסתכל עליה, אמרתי לו חברה שלך עדין לא נפטרה, הוא אומר לי אז מה לעשות? אמרתי לו לא יודע, אני עוד פעם אתן לו בסכין, נתתי לה בסכין בצד ימין בבטן ובצד שמאל גם, בגב שלה, בחזרה שלה, נתתי לה פה ב(מצביע על הצוואר) פה פה כאן. שמתי את הסכין ובפה שלה בפנים, הסתכלתי עליה עדיין חיה, אני מסתכל על ידיים שלי אומר מדבר על עצמי עוד פעם ימין זה הלב בצד שמאל, הסתכלתי עליה על יד שמאלית ואני אומר הלב פה,  נתתי לה בסכין בלב שלה. הוא היה מפחד יותר מדי, אמר לי מה נהרגה? הרגת אותה או עדיין חי? אמרתי לו אני חושב שזהו נפטרה, עד שיבוא מישהו יעני כאילו להיכנס ליער לפחות שעתיים שלושה שעות אח"כ הא נפטרה. אמר לי מה לעשות עכשיו, אמרתי לו תא מפה מהר אבל אל תפחד תהיה רגוע קודם כל לפני שתצא תהרוג אותה כאילו באוטו כאילו לדרוס אותה, הוא עשה פעמים הולך חזור אמר לי מה עכשיו? אמר לי נפטרה. אמר לי בטוח? אמרתי לו בטוח מאה אחוז לא טיפול נמרץ ולא אף אחד יעזור עכשיו. תצא. טוב יצאנו לאט לאט..." (הודעת הנאשם 1, חשאן, מיום 25.10.05, ת/203 - גליון 4 מש' 100).

2.         האישום

2.1        בכתב האישום מואשמים הנאשמים בעבירות של רצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. וזו תמצית העובדות שתוארו בכתב האישום והוכחו בפנינו מעל לכל ספק סביר. הנאשמים מתגוררים בבקה אל גרביה והם חברים.

בין הנאשם 2 (אבו מוך) לבין קטי דוד, ילידת 1978 (המנוחה) היתה היכרות מוקדמת. המנוחה עבדה כמאבטחת בקניון במתחם פולג ליד נתניה.

2.2        בתאריך 22.10.05, החליטו הנאשמים לחטוף את המנוחה ולרצוח אותה. כדי לקדם את הקשר הם הגיעו באותו יום, סמוך לשעה 22.00, במכוניתו של אבו מוך לקניון, לאחר שאבו מוך תיאם עם המנוחה קודם לכן את הגעתם. כאשר סיימה המנוחה את משמרתה, סמוך לשעה 23.00, שכנעו אותה להצטרף אליהם לנסיעה במכונית, לכאורה בכוונה לשוחח ולמעשה כדי להרוג אותה.

            תחילה נסעו לבקה אל גרביה. הם הציעו למנוחה לצאת מן המכונית ומשסרבה, נסעו עמה ליער חדרה. גם שם ביקשה שלא לצאת מן המכונית ואז היכו אותה הנאשמים באמצעות מפתח שבדי ודקרו אותה בסכין.

2.3        המנוחה נדקרה 28 דקירות סכין בגבה, בבית השחי, בחזה, בבטן, בעורף, בצוואר, בלחי, בירך השמאלית ובתנוך האפרכסת. עוד נחבטה לפחות 12 פעמים בראשה באמצעות המפתח. לאחר מכן אף ניסו לדרוס את המנוחה באמצעות הרכב כדי לוודא שתמות.

            לאחר שהנאשמים המיתו את המנוחה, הם גנבו את ארנקה ובו עשרות שקלים. בדרכם מן המקום זרקו את הסכין ואת המפתח.

המנוחה מתה עקב נזקים חמורים לריאה הימנית ולכבד כתוצאה מ-11 פצעי דקירה, בעיקר בגב, אשר לכל אחד מהם בנפרד היה פוטנציאל קטלני.

3.         ההליך

3.1        הנאשמים, שהיו מיוצגים בנפרד מן השלב הראשון, כפרו בעיקר העובדות, אם כי הודו בכך שהסיעו את המנוחה במכונית. לטענתם, עלתה המנוחה למכונית מרצונה.

המשפט התנהל עד לסיומו, עקב נסיונו של כל אחד מן הנאשמים להשליך את האחריות להחלטה להמית את המנוחה ולרצח עצמו על חברו.

3.2        שוכנעתי ששני הנאשמים זממו, בצוותא, לרצוח את המנוחה. הם  הסכימו ביניהם מראש לאסוף אותה במכונית ולהציע לה לנסוע איתם, במטרה לרצוח אותה במהלך הנסיעה. הם "חילקו" ביניהם את התפקידים ברצח, תוך עשיית שימוש בסכין ובמפתח, בין אם בתאום מוקדם ובין אם במהלך הביצוע. אחד מהם הכה בה במפתח ודקר את המנוחה והאחר היכה בה במפתח. השניים הסתלקו יחד מן המקום, לא לפני שניסו לדרוס אותה, ולאחר שנטלו את הארנק והשליכו את הסכין ואת המפתח מן המכונית.

4.         גרסות מופרכות של הנאשמים

4.1        פתחתי בציטוט מהודעתו של חשאן במשטרה לאחר שהסגיר עצמו, כדי להצביע לא רק על האטימות ועל הדרך הנוראה בה התעללו השניים במנוחה ורצחו אותה, אלא גם כדי להצביע על כך שנסיונו של חשאן, כמו גם נסיונו של אבו מוך, להתנער מהודעות שמסרו במשטרה ומדברים שאמרו בשחזור שנעשה לכל אחד בנפרד, כאילו המעשה נעשה על ידי האחר וכל אחד מהם הודה במשטרה אך ורק משום הפחד מן האחר, לא עמדו בביקורת ההגיון, והופרכו בקלות במשפט.

4.2        כאמור, הגנתם של הנאשמים היא בכך שכל אחד הטיל את האחריות לרצח על חברו, כל אחד מסביר את הודאתו במשטרה בכך שחשש מחברו ומבני משפחת חברו.

גרסתו של חשאן היא שבגלל הפחד והחשש הזה הסגיר עצמו למשטרה וסיפר שם על הרצח. פרכה ראשונה היא בכך שאדם לא יודה בעבירה החמורה בספר החוקים - רצח - מסיבת פחד מן הרוצח האמיתי. יתרה מזאת, חשאן התקשה להסביר את ההגיון בכך שהוא נוטל על עצמו את הרצח בגלל הפחד מאבו מוך המאיים עליו, ובכל זאת מסבך את אבו מוך ברצח מלכתחילה. ההגיון הרי מחייב שאילו היה נוטל על עצמו האחריות לרצח כדי להסיר מעצמו את הפחד מאבו מוך ומבני משפחתו, לא היה מזכיר כלל את אבו מוך. לחשאן לא היתה תשובה ראויה לשאלה זו, שחזרה והוצגה במספר גרסות ובמספר הזדמנויות. חשאן אף התוודה על מעשיו בפני בני משפחתו.