הכרעת דין בתיק פ 2013/06

ביום 21.5.06 הוגש כתב אישום נגד שני הנאשמים שייחס להם את העבירות הבאות:

1.         צייד ללא רישיון צייד בניגוד לסעיף 2 ו-14 (ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו-1955.

2.         צייד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 2 ו-14 (ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו-1955.

3.         החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר,          תשט"ו-1955.

עם סיום פרשת התביעה, טען ב"כ הנאשמים טענת "אין להשיב לאשמה" בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982, וביקש לזכות את הנאשמים בשל העדר הוכחה לכאורה.

ב"כ המאשימה מצידה טענה כי עמדה בשלב זה של הדיון בנטל הראייה המוטל עליה, ואף מעבר לכך, וביקשה לדחות את טענת הנאשמים כי אין להשיב לאשמה.

ביום 12.12.07 ניתנה החלטה בטענת "אין להשיב לאשמה", בה פורטו בהרחבה עובדות כתב האישום, טענות הצדדים וראיות התביעה, כפי שהובאו בפרשת התביעה.

בהחלטה זו נדחתה טענת ב"כ הנאשמים כי " אין להשיב לאשמה", מהטעם כי ב"כ המאשימה עמדה בנטל הראייה המוטל עליה בשלב זה של הדיון.

לאחר מכן התיק נקבע להוכחות ההגנה, שהביאה מטעמה 3 עדים שכללו את שני הנאשמים, מוחמד אבו בכר ואחמד אמרה, ואת מר אמארה עבדאלה, שהינו אחיו של הנאשם 2.

בסוף פרשיית ההגנה ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע את שני הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום, וב"כ הנאשמים חזר על טענותיו שהעלה בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה" וביקש לזכותם.

כפי שציינתי, ראיות התביעה שהובאו ע"י ב"כ המאשימה פורטו בהרחבה בהחלטה מיום   12.12.07, כך שהכרעת דין זו תחל בסקירת ראיות ההגנה שהובאו בפרשת ההגנה, לאחר שנדחתה טענתם כי "אין להשיב לאשמה".

הנאשם 1 - מוחמד אבו בכר:

תיאורו של הנאשם את יום האירוע היה כך (עמ' 40 לפרוט'):

"אני יצאתי מהבית בסביבות השעה 11:30... אני הלכתי בין היערות,זיהיתי רכב בדרך, ראיתי איזה ילד מוכר מהכפר שלנו ליד הרכב .. דיברתי איתו ואחיו השני .. בא מכיוון שני, ישבנו 10 דקות, דיברנו, שמותיהם: מחמוד ועמר אמארה ופתאום אחרי 10 ד' בא טנדר במרחק 300-400 מ' כמו מטוס.. בא אלינו בצורה אכזרית, ואמר להביא דברים שהחבאנו וסיפר כל מיני סיפורים  שאנו לא יודעים עליהם כלום. אחרי זה הגיע עוד טנדר משמורות הטבע, התחילו לחקור אותי ולהביא לי דברים מלמטה, אמרו לי להביא ניילונים, להחזיק כל מיני חלקים של חיות והתחילו לצלם אותי, זרקתי את הדברים וצעקתי עליו שהוא רוצה להדביק את זה אליו, חקר אותי בשטח ואחר כך נסענו איתם למשטרת עירון...".

כשנשאל לגבי הטנדר אותו הזכיר בעדותו, טען כי לא נסע בו באותו היום וכי הרכב נמצא אצל אמארה מוחמד טייסיר, "זה אדם שהרכב שייך לו מטעם העבודה" (עמ' 41 לפרוטוקול) . בחקירתו הנגדית אישר שהטנדר שהיה בשטח הוא של אבא של אחמד אמרה (נאשם 2) והקטין (עמ' 41 לפרוטוקול), והסביר שהוא עובד עם אבא של הנאשם 2 "באותה חברה, בקבוצה אחרת".

כשנשאל מה עשה ליד הטנדר, השיב:

"הגעתי וראיתי את מחמוד, כשאני התחלתי לדבר איתו, אחמד בא מצד שני ממול, אנחנו נפגשנו והתחלנו לדבר ופתאום בא טנדר, נבהלתי מזה, הוא בא אלינו ואמר שזרקנו דברים" (עמ' 43 לפרוט').

בחקירתו הנגדית חזר על כך שיצא לטייל בשטח לבד, וכשעומת עם הודעתו ת/4 שם אמר שיצא לטייל עם החברה, תגובתו היתה - "לא. אני פגשתי אותם בשטח שם, לא יצאתי לטייל איתם".

כשנשאל לגבי קשריו עם נאשם 2, השיב כך: "בן הכפר, קצת קרוב משפחה ואני מכיר אותו".