הכרעת דין בתיק פ 1980/06

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. נטען בו, כי בעת ששירת כשוטר במשטרת ישראל, בתאריך 29.5.05 בשעה 17:30, או בסמוך לכך, הגיע במסגרת פעילות בילוש לביתו של פנחס פרץ (להלן: "המתלונן") שבירוחם. המתלונן פתח את דלת ביתו ובראותו את הנאשם, רץ פנימה לתוך הבית וניסה להרים מנת סם שהייתה מונחת בסלון. הנאשם רץ אחרי המתלונן על מנת למנוע בעדו ליטול את הסם, ותוך כדי כך היכה אותו בראשו באקדחו, וגרם לו חתך בראשו.

2. הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו וניהל הוכחות. למאשימה העידו המתלונן, אחיו דוד פרץ (להלן: "דוד") וחברם יורם שטרית (להלן: "יורם"). ההגנה העידה את הנאשם, את השוטר יעקב לוי (להלן: " השוטר יעקב") וכן את חוקר מח"ש אלברט נהון (להלן: "נהון"). הנאשם והשוטר יעקב יקראו גם "השוטרים".

רקע עובדתי

3. אלה הם עיקרי העובדות שהוכחו והצריכות לעניין:

במועד האמור בכתב האישום, במהלך פעילות בילוש ותצפית על תחנת סמים בירוחם, הגיעו השוטרים לבניין, בו מתגוררים  המתלונן ואחיו באחת הדירות. בשלב מסוים הבחינו במתלונן היוצא מהבניין. לאחר מספר דקות, הגיע רכב והמתלונן לקח "דבר מה" מהנהג ורץ פנימה לביתו. השוטרים, המתינו מחוץ לבית, כדי להיכנס פנימה בהפתעה ולמנוע העלמת ראיות על ידי עדי התביעה שהיו במקום.

הגרסאות חלוקות מהרגע שבו נפתחה הדלת והשוטרים נכנסו לדירה.

תמצית גרסת עדי התביעה

4. המתלונן, שהודה, כי בעבר הורשע בעבירות סמים, העיד, שברגע שדוד פתח את דלת הכניסה, השוטרים התפרצו פנימה ואז רץ לכיוון הסלון, כשהנאשם אחריו, התיישב על הספה והושיט את ידו על מנת להרים את מנת הסם, במטרה לבלוע אותה. הוא הוסיף והעיד, כי הנאשם, בניסיון למנוע זאת ממנו, תפס אותו מאחור בצווארו והיכה בראשו בחלק האחורי בצד שמאל, קצת למעלה מאוזן שמאל, והוסיף מכה נוספת, שאותה כבר לא הרגיש, משום שהיה מחוסר הכרה. כתוצאה מכך ניגר דם רב מראשו (ראה עמ' 7 ש' 13-19, 18-19 ועמ' 8 ש' 14).

5. דודמסר בעדותו, כי בעת שהשוטרים נכנסו פנימה, המתלונן ישב ליד מיטתו, כשלידו מונחת מנת סם. ברגע שהבחין בנאשם, ניסה להרימה ואז הנאשם קפץ לו על היד, תפס את המנה, חנק אותו מאחור, נתן לו מכה עם האקדח בראשו ו"פתח לו את הראש" (ראה עמ' 9 ש' 15-20 ועמ' 10 ש' 15-20).

6. יורם העיד, כי ישב בסלון, המתלונן ודוד התכוונו לצאת מהבית ואז, לדבריו, המתלונן בא לכיוון הספה כשהנאשם אחריו. המתלונן הושיט יד בכדי לקחת מנת סם שהייתה שם והנאשם תפס אותו במטרה למנוע זאת ממנו, נתן לו מכה בראשו עם האקדח ו"הימם אותו" (ראה עמ' 11 ש' 18-20 ועמ' 12 ש' 13-15).

תמצית גרסת עדי ההגנה

7.       לגרסת הנאשם, המשרת כחמש שנים בתפקידי בילוש במשטרת דימונה, הוא והשוטר יעקב פרצו לדירה, המתלונן התנגד לכניסתם, דחף את הנאשם בידיו כלפי חוץ, אך הוא הצליח להדוף אותו ולהיכנס פנימה. דוד ויורם היו בתוך הבית. השוטר יעקב יצא לבדוק אם נזרק סם מחוץ לדירה. לדברי הנאשם, הוא חש שמישהו נוגע באקדח, שנמצא על מותנו ומחשש שיחטפו אותו, שלף את האקדח והחזיקו בידו. בשלב זה,לדבריו,  המתלונןעמד מולו, תפס אותו בכתפיו בשתי ידיו, בעוד דוד מושך אותו מאחור. כתוצאה מהמשיכות ההדדיות, נפלו שלושתם על הספה, באופן שהמתלונן שוכב עליה, הנאשם מעליו ודוד מעל הנאשם. בעוד הם שוכבים זה על זה, ומאחר שהנאשם היה רכון מעל המתלונן, הוא ספג מכה מהאקדח בראשו.

8. השוטר יעקב, המשרת שבע שנים במשטרת דימונה, מהן שלוש שנים כראש צוות בילוש, העיד, כי לאחר שהנאשם הצליח להיכנס לדירה, צעק לו שיתכן שמישהו השליך משהו למטה, הוא התכוון לערוך חיפוש, ואז שמע שהנאשם צועק שיבוא לעזור לו. הוא נכנס לדירה וראה ערימת אנשים על הספה, המתלונן למטה, הנאשם מעליו ודוד מעל שניהם. כשמשך את דוד, הבחין שראשו של המתלונן זב דם. הוא העיד, כי לא ראה איך ומתי המתלונן ספג מכה.

דיון בראיות

9. יריעת המחלוקת מצטמצמת לזירה צרה ביותר. אין חולק, שהנאשם היכה באקדחו בראשו של המתלונן, אך לדבריו, הדבר קרה במהלך המאבק על הספה וללא כל כוונה פלילית מצדו. לפיכך אנו נדרשים למהימנות העדויות והגיון הדברים.

אקדים ואומר, כי לא מצאתי ממש בגרסת הנאשם, שאינה הגיונית, ושאינה מתיישבת עם  הראיות בתיק. בה בעת, נתתי אמון בעדי התביעה, ובמיוחד בעדות המתלונן, שלא היסס להפליל את עצמו והודה בנסיון להעלים ראיה. עדי התביעה תארו, באופן מהימן ומבלי להגזים, סיטואציה שכיחה, בה מחזיק סם מנסה להעלימו משוטרים, המתפרצים לדירה בהפתעה, ופועלים לסיכול מזימתו. האינטרסים הנוגדים גרמו, כפי שקרה בענייננו, למפגש אלים.

10. הנאשם מסר מספר גרסאות, עליהן אעמוד להלן,

בגרסתו הראשונה במח"ש טען, כי "יכול להיות שהוא חטף ממני מספר מכות עם הנשק...יתכן שקיבל מספר מכות מהאקדח" (ת/3 עמ' 2 ש' 2, 27). בבית המשפט הודה, שיתכן שהיכה בו פעמיים (עמ' 18 ש' 17-18). גם המתלונן העיד על שתי מכות לפחות (עמ' 7 ש' 19-20).

גרסה שניה מסר הנאשם בחקירתו הנגדית (ראה עמ' 19 ש' 2), בה העלה את האפשרות, כי יתכן שהמתלונן ספג מספר מכות כבר בשלב הדחיפות ההדדיות (שקדמו לנפילה על הספה- ד.מ.). זו גרסה כבושה, שלא בא זכרה הן במח"ש והן בעדותו הראשית.

גרסה שלישית עולה אף היא מחקירתו הנגדית, בה העיד, כי יתכן שהמתלונן נפגע "מהפינה של הספה" (עמ' 18 ש' 23). גם היא לא נזכרה קודם לכן.

11.  עצם העלאת שלוש גרסאות שונות, שתיים מהן כבושות, הסותרות זו את זו והנוגדות את ההגיון, מלמדת, שלא ניתן ליתן אמון בנאשם.

מושכלות ראשונים, שאירוע הכולל מספר מכות, שולל היעדר כוונה פלילית, טעות או אקראיות. הודאת הנאשם, כי יתכן שהיכה את המתלונן יותר מפעם אחת, שומטת את הבסיס מתחת לטענתו, כי המכה הייתה אקראית וניתנה שלא בכוונה במהלך מאבק עם המתלונן.

זאת ועוד: גרסת עדי התביעה מתיישבת גם עם הראיות האובייקטיביות, דהיינו התעודה הרפואית (ת/1). נכתב בה, כי הפציעה נגרמה " באיזור אוקציפיטלית". מתצלום גולגולת שהוגש ע"י המאשימה (ת/6), ניתן להווכח, שאיזור הפציעה ממוקם בחלק האחורי התחתון של הראש.