הכרעת דין בתיק פ 1923/05

כללי- רקע

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בהתאם לכתב האישום, ביום 26.10.04 הנאשם העלה טרמפ על רכבו את המתלוננת וביצע בה מעשה מגונה וזאת בכך שליטף את ירכה השמאלית לכל אורכה עד לאזור המפשעה מספר פעמים וכל זאת ללא הסכמתה ולשם גירוי מיני.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ומכאן נשמעו בפני ראיות.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. הנאשם בתאריך ובשעה המצוינים בכתב האישום נסע ברכב פרטי מכיוון באר שבע לכוון אשקלון.
2. הנאשם נעצר ליד תחנת אוטובוס שביציאה מבאר שבע והמתלוננת עלתה לרכבו של הנאשם כשמטרתה לקחת טרמפ ולהגיע לביתה .
3. המתלוננת נסעה עד לצומת נתיבות, שם ירדה מהרכב והנאשם המשיך בנסיעתו.
4. המתלוננת  מיד שירדה מהרכב רשמה את מס' הרכב בו נהג הנאשם.
5. המתלוננת יצרה קשר עם משטרת אופקים והתלוננה על ביצוע מעשה מגונה כנגד הנאשם, על פי מספר הרכב שרשמה.

גדר המחלוקת

האירוע נשוא כתב האישום אירע על פי הנטען במהלך נסיעה ברכבו של הנאשם, כאשר המתלוננת עלתה טרמפ לרכב וישבה לצד הנאשם.

גדר המחלוקת העיקרי הינו מה ארע במהלך אותה נסיעה ברכב. המתלוננת מציינת כי הנאשם במהלך הנסיעה התחיל לגעת לה בירך עד לאזור המפשעה מס' פעמים ואילו הנאשם מנגד מכחיש זאת ומאשר רק מגע מסוים בברך וביד, מגע אשר לא נלוותה אליו כל כוונה מינית.

השאלה שיש להכריע בה הינה אפוא האם אכן ביצע הנאשם את אותו מעשה מגונה בליטוף ירכה השמאלית של הנאשמת עד לאזור המפשעה מס' פעמים, אם לאו, ובאם היה מגע כאמור, האם התלווה לו היסוד הנפשי הנדרש, היינו  בכוונה ולשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים.

סקירת הראיות בתמצית

מטעם התביעה העידה הגב' א.ש. - ע.ת.2 (להלן: "המתלוננת") וכן השוטר נבון אלמסי - ע.ת.1. כמו כן הוגשו בהסכמה שאילתת איתור פרטי הרכב ומזכר - ת/1 - ת/2, הודעת נאשם מיום האירוע, דו"ח עימות, והודעת נאשם מיום 26.10.04 -  ת/3 - ת/5 בהתאמה.

עדות המתלוננת

המתלוננת - ע.ת.1 בעדותה בביהמ"ש סיפרה כי באותו יום יצאה ממשמרת לילה, עצרה טרמפ לכיוון מושב זימרת בו מתגוררת, הייתה עייפה מאוד ורצתה להגיע מהר הביתה. הנאשם עצר ושאל לאן היא צריכה והיא השיבה לנתיבות. לדבריה פתחה הדלת וביקשה לשבת אחורה ואז הנאשם אמר לה לשבת קדימה. במהלך הנסיעה סיפר על חייו וציין כי הוא גרוש. אח"כ החל הנאשם לגעת בה בידו באזור המפשעה כשלוש פעמים, ואף נגע באיבר מינו. בשלב מסוים אותת במהלך הנסיעה לכיוון אתר דודאים והיא חששה מאוד. עוד הדגישה כי ביקשה שיפסיק לגעת בה אך הוא לא הפסיק. בהמשך ביקשה שיוריד אותה מן הרכב וכי היא לא נקייה. בשל פחדה מן הנאשם אמרה לו כי עברה קורס הגנה עצמית. בהמשך הנאשם הציע לה לנסוע איתו ליום כיף באשקלון והיא ביקשה להתקלח קודם, ירדה מהרכב נסערת ומיד הקישה את מס' הרכב בפלאפון. באותו יום התלוננה במשטרה, זומנה שוב באותו ערב למשטרה, ואז הנאשם היה שם כבר ונערך ביניהם עימות.

עוד העיד במסגרת פרשת התביעה ע.ת. 2 - נבון אלמסי, החוקר האחראי על התיק. הוא סיפר כי לאחר שנמסר לו מספר הרכב בדק למי שייך הרכב לפי מס' הרכב, ומשנקשר הרכב לנאשם זימן הנאשם לחקירה, גבה 2 הודעות מהנאשם ואף ערך עימות בין המתלוננת לנאשם.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם בלבד. הנאשם בעדותו בבית המשפט אישר כי נגע במתלוננת פעמיים אך כי הנגיעה נעשתה מתוך מחשבה או כוונה מינית. לדבריו במהלך הנסיעה נגע בכף ידה של המתלוננת כאשר הושיט את ידו מתוך נימוס להציג עצמו וכי לאחר שסיפרה לו על עבודתה ועברה, טפח לה על הברך ואמר לה כל הכבוד. אז ציינה בפניו המתלוננת כי נוגעים בה רק שהיא מבקשת והוא הזיז את ידיו. באזור נתיבות ביקשה לרדת, הוא עצר והיא ירדה. הנאשם הכחיש כי ליטף לה את הירך וטען כי היה לה ילקוט על הירכיים. עוד הדגיש כי היא שאלה אותו במהלך הנסיעה מה הוא הולך לעשות באשקלון אז ציין כי הולך ליום כיף ובבדיחות הדעת אמר לה כי היא יכולה להצטרף, אך היא אמרה שהיא עייפה.

מטעם ההגנה הוגשו בהסכמה מזכרים של החוקר אלמסי ביחס להזמנת המתלוננת לעימות וכן מכתב שכתב הנאשם ועדות המתלוננת (נ/1-נ/5).

המסגרת הנורמטיבית

עבירת המעשה המגונה בה אנו עסקינן מוגדרת בסעיפים 348 (ג)-(ו) לחוק העונשין הקובעים כהאי לישנא:

348 (ג) :

"העושה מעשה מגונה באדם בלא הסכמתו אך שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג)1 דינו - מאסר שלוש שנים."