הכרעת דין בתיק פ 1863/04

בעובדות כתב האישום, נטען כי בתאריך 21/12/00, ברח' לח"י, ברמת גן, השמיע הנאשם איומים כלפי דודו, שלום עורקבי (להלן: "המתלונן"), תוך שהוא אוחז סכין בידו, ובהמשך אף ניקב באמצעות הסכין שניים מגלגלי מכונית, מסוג "סיטרואן", השייכת למתלונן.

עוד נטען, כי איומים דומים הושמעו מפי הנאשם, כלפי המתלונן, ביום 20/12/00.

כן נטען, כי בין ה - 21/12/00 - 20/12/00, גרם הנאשם במזיד, נזק למכונית נוספת של המתלונן, מסוג "פיג'ו", בכך שרוקן את האויר משני צמיגי הרכב.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו וטוען כי מדובר בעלילת שווא של המתלונן.

בעדותו מסר המתלונן, כי הנאשם התגורר בביתו, במשך כחודשיים, עובר לארועים נשוא כתב האישום, נוכח זאת שהוריו התגרשו ולא היה מקום מגורים משלו.

משהתנהגותו של הנאשם הפכה לבעייתית לדידו, ביקש ממנו המתלונן לעזוב את דירתו ואף החליף את מנעולי הבית, ובתגובה לכך השמיע כלפיו הנאשם איום: "שלא יהיה לו טוב", וזאת בתאריך 20/12/00.

למחרת, בתאריך 21/12/00, נוכח לדעת, כי שניים מצמיגי מכונית ה"פיז'ו", השייכת לו, נותרו בלא אויר וחשד כי ידו של הנאשם בכך, ועל כן פנה והגיש כנגדו תלונה במשטרה, ביודעו כי הנאשם אף מחזיק תדיר ברשותו סכין קפיצית.

בחוזרו מתחנת המשטרה, הופיע במפתיע הנאשם והודיעו כי בכוונתו לקחת את חפציו.

המתלונן ביקשו להשיג לו תחילה את מפתחות הבית ובתגובה החל הנאשם שוב לאיים עליו כי: "לא יהיה לו טוב", ובכעסו כי רב הוציא את הסכין שהיתה עימו ודקר בעזרתה שניים מגלגלי מכונית "סיטרואן", שהיתה ברשותו של המתלונן, ועל כן התקשר המתלונן על אתר לתחנת משטרה, וביקש כי תישלח ניידת למקום ואילו הנאשם נמלט.

המתלונן אף הציג קבלות בדבר נזקיו (ת/4).

הנאשם מכחיש, כאמור, את המיוחס לו.

עם זאת, אישר כי ישן לעיתים אצל דודו, הוא המתלונן, כשלדבריו: "הוא עזר לי בסה"כ" (עמ' 11, שורה 3). הנאשם גם אישר כי התנהל בינו לבין המתלונן ויכוח, וזאת בתאריך 20/12/00, ובסיומו פנה לטיול עם כלבו שלו, כעולה מהעימות שהיה בינו לבין המתלונן (ת/3, עמ' 3).

עוד מאשר הנאשם, כי לאחר אותו ויכוח, משעזב את הדירה עם כלבו, חזר לשם בשעת ערב, בתאריך 20/12/00, לדבריו, במטרה ועל מנת לקשור את הכלב בחצר הבית.

בעדותו בביהמ"ש, דבק הנאשם בהסבר שונה, לפיו החזיר את הכלב לחצר, מאחר ומדובר גם בכלבו של המתלונן.

זאת ועוד, במהלך העימות ידע המתלונן ליתן תאור מדוייק של הסכין שבה החזיק הנאשם, משפגע, בפניו, בצמיגי המכונית, ובתגובה לכך אישר הנאשם, כי אכן החזיק בדירה סכין משלו, אך זו היתה "מקולקלת" וצבעה אינו כסוף, כפי שטען המתלונן.

גירסת המתלונן לגבי התרחשות האירועים ראוייה להתקבל כמהימנה, הגם שמדובר בעדות יחידה לגבי קרות האירועים.

לא מצאתי ממש בגירסת ההכחשה של הנאשם, שנמצא מאשר כי דודו, המתלונן, הטיב עימו, והושיט לו עזרה של ממש, כאשר הנאשם נזקק למקום מגורים, וזאת במשך כחודשיים ימים, ועל כן, טענת הנאשם כי דודו - המתלונן, שינה באחת מיחסו המתחשב כלפיו, עד כדי שבחר לטפול בו אשמת שווא, נמצאת בעיני משוללת יסוד וסבירות.

חיזוק לגירסת המתלונן מצוי גם באותן קבלות (ת/4), המלמדות על תיקון נזקים שנגרמו לצמיגי המכוניות. אכן מדובר בתיקון שהתבצע בתאריך 28/12/00, אלא שלעניין זה הבהיר המתלונן, במהלך העימות שנערך, בתאריך 27/12/00, כי עד אז טרם הוחלפו צמיגי הרכב, מאחר והמתלונן חשש כי הנאשם יחזור ויפגע בהם, כשמסתבר כי גם הודעת הנאשם נגבתה ממנו בתאריך 27/12/00.

הנאשם אף אימת את טענת המתלונן, בדבר קיומו של ויכוח, שאכן פרץ ביניהם, בתאריך 20/12/00, שנסב סביב הרחקתו מבית המתלונן.