הכרעת דין בתיק פ 1825/04

נגד הנאשם, גדעון סוטחי, הוגש כתב-אישום בו מיוחסות לו העבירות הבאות:

תקיפת עובד הציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; הפרעה לעובד הציבור, לפי סעיף 288א לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ו אי נקיטת אמצעי זהירות בחיה, לפי סעיף 338(6) לחוק העונשין.

אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירה של "אי נקיטת אמצעי זהירות בחיה שבהחזקתו". אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות האחרות המפורטות.

עיקרי העובדות והאישומים

1.       הנאשם מתגורר ברח' ס"ג בכפר שלם, שבדרום תל-אביב.

זה זמן שהנאשם מתרעם על פעילות האכיפה והפיקוח שמבצעת חברת "חלמיש", חברה ממשלתית עירונית שהיא בבעלות משותפת של מדינת ישראל (משרד השיכון) ועירית תל-אביב (להלן: "חלמיש") באזור כפר שלם. לגישתו, חורגים עובדי חלמיש ממסגרת תפקידם וסמכותם, ומפרים את זכויותיו במקרקעין שלדבריו הוא מטפח. המקרקעין בהם מדובר משתרעים בין ביתו של הנאשם לבין כביש שנסלל ברח' ט"ו בכפר שלם (להלן: "הקרקע").

עניינו של הנאשם בקרקע זו הביא בתאריך 4.2.03 לכלל עימות בינו לבין משה לויאן (להלן: "המתלונן"), מנהל מדור הריסות ופינוי בחברת חלמיש, ובעימות זה עוסק כתב-האישום שהוגש נגד הנאשם.

הרקע לעימות ונסיבותיו אינם שנויים במחלוקת, דהיינו: המתלונן הגיע בבוקרו של יום לכפר שלם, במסגרת תפקידו האמור, כדי לבחון את קיומן של פלישות למקרקעי המדינה, ו/או חריגות בנייה באזור. נוכח ממצאים אחדים, שאינם רלוונטיים לענייננו, זימן המתלונן למקום את איתן פדן, מנכ"ל חלמיש, והמתין לבואו  (עדות המתלונן, עמ' 4, ש' 7-16).

בעודו ממתין ברח' ט"ו לבואו של פדן, סמוך לשעה 12:00, עקר המתלונן מספר שתילים ששתל הנאשם בקרקע, בסמוך לכביש, ולמראה עקירת השתילים נזעק הנאשם להגיע אל המתלונן, והתעמת עמו.

2.       על טיבו ונסיבותיו של אותו עימות שארע בין הנאשם למתלונן (להלן: "האירוע"), ועל חלקו של כל אחד מהם בו, חלוקים הצדדים.

לטענת המאשימה, הסומכת על התשתית הראייתית שהניחה, בכלל זה, החבלות שנגרמו למתלונן, תקף הנאשם את המתלונן, עובד הציבור, הפריעו במילוי תפקידו ושיסה בו את שני כלביו; המאשימה טוענת כי הנאשם גם גידף את עובדי חלמיש ואיים לפגוע בהם.

לפיכך, מייחסת המאשימה לנאשם עבירות של תקיפת עובד הציבור, העלבת עובד הציבור, הפרעה לעובד הציבור, איומים ו אי נקיטת אמצעי זהירות בחיה שבהחזקתו.

ההגנה כופרת באשמתו של הנאשם וטוענת (ראו: עמ' 23 לפרוט') כי אין מדובר בתקיפה שתקף הנאשם את המתלונן, ואף לא בהפרעה לעובד הציבור, אלא בפעולת מניעה לגיטימית בה נקט הנאשם לשם הגנה על רכושו מפניו של המתלונן, אשר חרג מסמכותו, ועקר שתילים בחוסר סמכות כדין.

עוד נטען כי לא היו באירוע כלבים, כי הנאשם איננו מחזיק ברשותו כלבים, ומכאן, שלא שיסה את כלביו במתלונן. ממילא כפרה ההגנה בנזק שלטענת המאשימה גרמו הכלבים למתלונן.

ההגנה כפרה, בנוסף, באמירות שיוחסו לנאשם, באיומים ובגידופים שכוונו על פי הטענה כלפי עובדי הציבור.

דיון   והכרעה

3.       הנאשם והמתלונן, הם בלבד נכחו באירוע, ואין איש, פרט להם, היודע את אשר ארע. בחינת עדויותיהם מעלה פער ניכר ביניהן:

המתלונן העיד כי בעת שעקר מספר שתילים מהקרקע, רץ אליו הנאשם מבין גדרות ביתו (הנראה בתצלום ת/4), ושני כלבים, אחד שחור ואחר לבן, מלווים אותו בריצתו. הנאשם קפץ עליו, והכלבים קרעו את מכנסיו, ואחד מהם נשך ושרט אותו, בסמוך לברך הימנית; אותה שעה, סיפר המתלונן, הרים הנאשם קרש והכה באמצעותו במותנו הימנית (עמ' 5, ש' 6-11), וכשנפל המתלונן לכביש, המשיך הנאשם והכה אותו ברגלו השמאלית. בנפילתו, העיד המתלונן, "עפו" מידו שעונו ומצלמה שהחזיק. רגלו החלה כואבת, ובעודו יושב על הכביש, שיסה הנאשם בו כלביו, וגידף אותו במלים: "בני זונות", "חארות", וכיוצא באלה כינויים וגידופים (שם, ש' 23-24).

מנכ"ל חלמיש הגיע למקום והזעיק את מד"א ואת המשטרה, והמתלונן פונה לבית-החולים (תעודת מד"א ת/6). בבית-החולים, אמר, אובחנו שבר בקרסולו השמאלי וחבלה בברך ימין (תעודה רפואית ת/5).

4.       גרסת הנאשם שונה בתכלית. לדבריו, ראה את עובדי חלמיש בסביבות השעה 11:00 או 12:00 באתר הבניה שמול ביתו, והתעלם מהם, כפי שהתעלם מהמתלונן שעה שזה צילם את הקרקע במצלמתו. אולם, כשראה שהמתלונן עוקר שתילים ששתל - צעק לו ממרחק שיפסיק, אלא שהמתלונן המשיך במעשיו. על כן, סיפר הנאשם, ממקום עומדו הוא דחף את המתלונן בכתפיו, המתלונן משך אותו אליו, ושניהם נפלו ארצה. אותה שעה צעק המתלונן שרגלו נפגעה, והנאשם הלך לביתו (עמ' 26, ש' 1-9).