הכרעת דין בתיק פ 1798/04

כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בניגוד לסעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, וכן עבירות של קבלת דבר במרמה והוצאת שיק ללא כיסוי, בניגוד לסעיפים 415 ו-432(א) לחוק העונשין, בהתאמה.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בין הנאשמת למר דורון צור (להלן: "המתלונן") שררו יחסי ידידות, אשר במהלכם, על רקע מחלתה של הנאשמת, נתן המתלונן לנאשמת בתאריך 18/4/97 הרשאה חד פעמית להשתמש במספר כרטיס האשראי שלו לצורך תשלום חשבון הגז שלה. לצורך זה  נתן המתלונן לנאשמת  את מספר כרטיס האשראי שלו, תוקפו ומספר תעודת הזהות שלו.

בהמשך לנסיבות המתוארות, במהלך כעשרה חודשים, מאפריל 1997 ועד פברואר 1998, הוסיפה הנאשמת להשתמש בכרטיס האשראי של המתלונן ובפרטיו על מנת לבצע  עשרות עסקאות טלפוניות בבתי עסק שונים וזאת ללא רשותו ובכוונה להונות אותו. בדרך זו היא קיבלה במרמה מוצרים ושירותים רבים בסך כולל של 61,096.15 ש"ח.

על פי הנטען, במהלך התקופה האמורה, פנה המתלונן אל הנאשמת מספר פעמים על מנת שתחדל מלהשתמש בכרטיס האשראי שלו ותשיב את חובה. לאור פניות אלו, משכה הנאשמת שני שיקים על סך 10,000 ש"ח כל אחד מחשבונה בבנק מרכנתיל דיסקונט ומסרה אותם למתלונן לצורך כיסוי חלק מחובה. הנאשמת עשתה כן ביודעה כי חשבון הבנק האמור מוגבל ואין חובה על הבנק לפרוע את השקים ובכך עברה עבירה של משיכת שיק ללא כיסוי.

אין מחלוקת, כי עובר לשנת 1997 התפתחו בין המתלונן לבין הנאשמת קשרי ידידות על רקע פעילותו הציבורית של המתלונן במאבק במחלת הסרטן, מחלה ממנה נפטרה אשתו וממנה סבלה גם הנאשמת.  אין חולק, כי היחסים ביניהם לא חרגו מעבר לידידות אפלטונית.

הצדדים מסכימים, כי בסמוך לתאריך 18.4.97, לאחר שהנאשמת סיפרה למתלונן, כי היא מאושפזת ויש לה בעיה לשלם את חשבון הגז שלה, נאות המתלונן לתת לה את מספר כרטיס האשראי שלו על מנת שתשלם באמצעותו את חשבון הגז שלה בסכום של 652 ש"ח.

אין גם מחלוקת, כי לאחר אותו מועד ביצעה הנאשמת רכישות רבות כמפורט בכתב האישום וכן בדפי החשבון ת/3 עד ת/11, כשהיא משתמשת במספר כרטיס האשראי של המתלונן לביצוע הרכישות.

אלא שבעוד שלטענת הנאשמת, היא עשתה כן בהרשאתו של המתלונן, שהתיר לה להשתמש בכרטיס האשראי שלו ככל שתחפוץ, עד שישתפר מצבה הכלכלי והיא תוכל להשיב את חובה לו, הרי שלטענת המתלונן, הרשות שניתנה על ידו הייתה חד פעמית לצורך תשלום חשבון הגז בלבד, מבלי שנתן הסכמתו, או היה מודע מראש לשימושים הרבים שעשתה הנאשמת בכרטיסו.

ראיות התביעה מתבססות בעיקרן על עדותו של המתלונן, הנתמכת גם במסמכים שונים, כפי שיפורט בהמשך, כנגד עדותה של הנאשמת.

לצורך הכרעת הדין, יפורטו להלן גרסאות כל אחד מהצדדים.

עדות המתלונן:

לדברי המתלונן, באותה תקופה שבה הכיר את הנאשמת, הוא היה נתון במשבר נפשי על רקע פטירת אשתו והוא ראה בנאשמת ידידת נפש שעמה הוא ניהל שיחות עמוקות שבהן כל אחד מהם חלק את צרותיו עם השני. 

לדברי המתלונן, מעייניו לא היו נתונים באותה תקופה לענייני כספים והוא לא עקב בקביעות אחר הפעילות בחשבון הבנק שלו. זאת הסיבה, לדבריו, שלקח פרק זמן של חודשיים שלושה- עד לקבלת דפי החשבון ת/4 המתייחסים לחודש מאי 1997- שהוא  שם לב לראשונה להוצאות לא לו בחשבון .

המתלונן העיד, כי לאחר קבלת דפי החשבון ת/4 הוא פנה לנאשמת, היא הודתה כי מדובר ברכישות שהיא ביצעה, סיפקה שלל תירוצים והתנצלויות, בין השאר, שהמזכירה שלה השתמשה בכרטיס בטעות ללא ידיעתה,  והשיבה  לו את כספו. לדברי המתלונן, הוא היה נכון לקבל את הסבריה של הנאשמת, שכן היו ביניהם יחסי ידידות ואמון והוא ראה את הפרשה כמחוסלת. המתלונן הסביר, כי הנאשמת הציגה את עצמה כפסיכולוגית והוא הבין מדבריה כי מצבה הכלכלי איתן, כמי שהיא בעלת תפקיד בכיר בחברת שיווק.

דא עקא, להפתעתו של המתלונן, הרכישות באמצעות כרטיסו לא פסקו. כעבור מספר חודשים, שבמהלכם גם שהה פרק זמן מסוים בחו"ל, התחוור לו, כי המשיכו להתבצע רכישות נוספות באמצעות כרטיס האשראי שלו ללא הסכמתו. קבלת החשבון ת/9 המתייחס לחודש דצמבר 1998, שבו היה מצבור של משיכות חריגות שהגיעו לכדי 10,000 ש"ח,  היא שגרמה לו להזדעק ולהבין כי הפעילות בחשבונו אינה נורמלית. מדובר היה בין השאר בחיובים לבזק ולעיריית רעננה בסכומים של אלפי שקלים.

לדברי המתלונן, במהלך התקופה הראשונה לאחר שהתגלה לו שהנאשמת ממשיכה לעשות שימוש בכרטיסו, מערכת היחסים ביניהם  עוד המשיכה להתנהל על מי מנוחות והוא היה נכון לקבל את הסבריה שהיא הייתה חולה ומאושפזת, אך בהמשך, כאשר החיובים לא פסקו וסיפוריה של הנאשמת הפכו להיות פחות ופחות משכנעים, הוא החל להבין לאט לאט שהוא בעצם קורבן להונאה.  אז הוא גם החליט לבטל את כרטיס האשראי שלו.

באותו שלב, לדברי המתלונן, הוא ביקש מהנאשמת להכיר בחוב שלה כלפיו ולכן ניסח  מכתב בנוסח המשתקף ב- ת/12 והעביר אותו אליה על מנת שתחתום עליו. באותו מסמך הוא העלה על הכתב את השלשלות האירועים עד לאותה עת וכן תיעד את ההסדר אליו הגיע עם הנאשמת, לפיו עד ליום 12.4.98 היא תשלם לו סכום של 30,000 ש"ח לכיסוי חלק מחובה והיתרה תשולם שבוע לאחר מכן.

המתלונן הסביר, כי ת/12 הינו עותק של המכתב שהוא העביר לנאשמת ואשר הוחזר אליו על ידה באמצעות הפקס כשהוא חתום בחתימה הנחזית להיות חתימת הנאשמת. המסמך נשלח בפקס  בתאריך 9.4.98 כאשר מוטבעים עליו מספר מכשיר הטלפון ממנו נשלח וכן המילים  "K.H KORMAN".

לדברי המתלונן, לאחר שהנאשמת לא עמדה בהתחייבותה כמפורט ב- ת/12, הוא נפגש עמה בניסיון ליישב את העניין, ובאותו מעמד כתבה הנאשמת מסמך נוסף בכתב ידה ( ראה ת/13) שהנו, למעשה, התחייבות נוספת שלה להשיב לו את חובו בתוספת ריבית והצמדה. לדברי העד, הוא ביקש את הנאשמת לרשום על גבי המסמך דנן, כי היא מודעות להשלכות המשפטיות שיגרמו באם לא תשלם את החוב, לרבות הגשת תלונה במשטרה.