הכרעת דין בתיק פ 1764/05

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 27.9.04, בשעה 16:00 לערך, ברחוב ז'בוטינסקי 35 ברמת גן, תקף הנאשם את מאיר דהאן (להלן: " המתלונן") על רקע סכסוך עבודה, בכך שמשך וקרע את חולצתו ואחר כך הכהו מכת אגרוף בעינו הימנית וגרם לו לנפיחות באותה עין וכן לחתך.

אין מחלוקת, כי בזמן הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם הועסק כשליח בחברת השליחויות בה עבד המתלונן כמנהל תפעול. אין גם מחלוקת, כי ביום האירוע, הגיע הנאשם אל משרדו של המתלונן וביקש ממנו, כי יקבע לו מועד בו יוכל להגיע עם קטנועו למבחן רישוי (טסט). הנאשם והמתלונן העידו, כי התפתח ביניהם ויכוח בנוגע למועד הטסט, והנאשם אף הודה, כי במהלכו עלה טון דיבורו, הוא נקט בלשון בוטה כלפי המתלונן ואף נתן לו מכת אגרוף בעינו הימנית.

לטענת הנאשם, עם זאת, בעשותו כאמור הוא פעל בנסיבות של הגנה עצמית, כדי להתגונן מפני ניסיונו של המתלונן לנגוח בו עם ראשו.

ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדויותיהם של המתלונן ושל מר יוסף חוגי, מנהל חברת השליחויות שהיה במקום. כמו כן העידו השוטרים שהיו מעורבים בחקירת המקרה.

מטעם ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם ועדותו של חברו מאוריסיו אופניהיים שהגיע לתחנת המשטרה כדי לשחרורו בערובה.

ראיות התביעה:

1.         המתלונן העיד, כי ביום האירוע, בשעה 17:30 לערך, בעודו יושב מאחורי דלפק התפעול במקום עבודתו, הגיע הנאשם וביקש ממנו שיקבע עבורו מועד למבחן רישוי עבור קטנועו. המתלונן השיב לנאשם, לדבריו, כי מאחר וישנם שליחים רבים שמחכים בתור למבחן רישוי עליו להכניס את שמו לרשימת ההמתנה, אך הנאשם לא היה שבע רצון מתשובתו והחל מתווכח עימו. לדברי המתלונן, הוא  ניסה להסביר לנאשם כי אלה הם הנהלים המקובלים, אך הנאשם המשיך בויכוח תוך שהוא נוקט בלשון תקיפה ומתריסה  ומזמין אותו לצאת עמו החוצה כדי ששם  הוא "יזיין לו את הצורה". לדברי המתלונן, הוא הסיק מדברי הנאשם והתנהגותו, כי הוא מבקש להכותו ולכן ניסה להרגיעו, אך הלה היה חמום מוח ולא אבה להירגע. בשלב זה, כך לדברי המתלונן, הוא אמר לנאשם שאם סידורי העבודה במקום אינם נראים לו הוא יכול לעזוב וללכת, ואז, בתגובה, עקף הנאשם את הדלפק, הרים אותו ממקום מושבו והחל למשוך בחולצתו החוצה תוך שהוא קורע את חולצתו. מטעמו של המתלונן הוגשה החולצה הקרועהה (ראה ת/2). לאחר מכן, לדברי המתלונן, הסיר הנאשם את משקפיו מעל עיניו, הניח אותם על הדלפק והכה אותו מכת אגרוף בעינו הימנית.

לדברי המתלונן, כתוצאה מאותה מכת אגרוף נגרמה לו נפיחות בעין וכן חתך מתחת לעין.  מטעמו של המתלונן הוגשה תעודה רפואית(ראה ת/3).

העד המשיך וסיפר, כי בעל המקום, יוסי חוגי שבמהלך האירוע ישב במשרדו ויצא למשמע הצעקות החוצה, הפריד בינו לבין הנאשם. לאחר מכן, הוא הכניסם למשרדו ושם הנאשם בכה והתנצל על מעשיו. לדברי המתלונן, יוסי ניסה לפשר ביניהם והציע כי בתמורה לאי הגשת תלונה במשטרה הנאשם יפצה אותו  כספית- אך הנאשם סרב לכך.

בחקירתו הנגדית הכחיש המתלונן כי אמר לנאשם את המילים "צא מפה, יא מזדיין". כמו כן, כפר המתלונן באפשרות שהועלתה על ידי הנאשם כי ניסה לנגוח בו בראשו. לדבריו,  הוא בסך הכל תפס את הנאשם בזרועותיו על מנת להרגיעו.  

המתלונן אישר,  כי לאחר האירוע הזעיק את המשטרה ועד שהגיעו השוטרים הוא ויוסי סגרו את הנאשם במשך כשעה במשרדו של יוסי ולא אפשרו לו לצאת.  

2.         רס"ל יעקב הרשקוביץ' שגבה את הודעות המעורבים בפרשה,  ציין כי הבחין אצל המתלונן בנפיחות קלה בעין ימין וחתך מתחת לעין ימין של המתלונן.

בחקירתו הנגדית, שלל העד את האפשרות שהעלה הנאשם, כי הדברים שרשם בהודעתו של הנאשם  אינם משקפים כדבעי את הדברים שהלה סיפר לו. העד לא יכול היה לאשר את דברי הנאשם כאילו  הקצין ששחרר את הנאשם פטר את האירוע בלא כלום באומרו שמדובר בריב בין שני ילדים. 

3.         יוסי חוגי מנהל חברת השליחויות בה עבד הנאשם, סיפר בעדותו, כי היה עד לסיומה של התקרית האלימה בין הנאשם לבין המתלונן לאחר שיצא מחדרו למשמע צעקות. לדברי העד, הוא לא ראה את השלב שבו הכה הנאשם את המתלונן מכת אגרוף בפניו, אך ראה את פניו של המתלונן חבולים ואת עינו אדומה ונפוחה.

העד אישר, כי בהודעה שנגבתה ממנו במשטרה  נרשם שהוא ראה כביכול את השלב שבו הכה הנאשם את המתלונן, אך לדבריו מדובר באי הבנה מצד החוקר, כאשר הוא מצדו לא קרא את ההודעה טרם חתם עליה. בשל סתירה זו, העד הוכרז כעד עוין לבקשת התביעה וההודעה  שנגבתה ממנו במשטרה הוגשה כראיה (ראה ת/4).

העד הסביר, כי לאחר שיצא ממשרדו הבחין בנאשם ובמתלונן כשהם עומדים זה מול זה ליד הדלפק. לדבריו, הבחין בחולצה הקרועה של המתלונן ובסימן אדום סביב עינו והבין כי השניים התקוטטו. בכדי למנוע את הישנות המכות החליט להפריד בין הנצים והכניסם למשרדו.

העד אישר, כי בעת שהנאשם היה במשרדו, הוא בכה וביקש סליחה מהמתלונן. העד אף אישר כי הציע לנאשם לסיים את הפרשה בלי לערב את המשטרה ע"י מתן פיצוי כספי למתלונן, אך מאחר והנאשם סרב להצעה, טלפן למשטרה ועד לבואם של השוטרים החזיק את הנאשם במשרדו ולא איפשר לו לצאת.

4.         רס"ר רביבו שמעון, העיד כי הגיע למקום האירוע על סמך קריאה ושם פגש את הצדדים המעורבים. המתלונן סיפר באותו מעמד כי בינו לבין הנאשם התנהל ויכוח שהסתיים בכך שהנאשם נתן לו מכת אגרוף בפרצופו והנאשם אישר שכך קרה. השוטר רביבו ציין, כי הבחין בשטף דם וחבלה מתחת לעינו הימנית של המתלונן.