הכרעת דין בתיק פ 1750/07

כללי:

1.         התביעה מייחסת לנאשם שלוש עבירות: קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין - תש"ז - 1977 (להלן: "החוק"); הנפקת שטר מזויף, עבירה לפי סעיף 462 (1) לחוק והחזקת שטר מזויף, עבירה לפי סעיף 462 (2) לחוק.

2.         התביעה טוענת כי ביום 14/12/05 בחנות "קידס" ברמת השרון קנה הנאשם בגדי תינוקות בסכום של 212 ש"ח ושילם עבורם בשטר מזויף של 100 ש"ח וכן בשטר מזויף של 50 ש"ח.

            התביעה טוענת עוד כי בביתו בבת-ים החזיק הנאשם סכום נוסף של 1,250 ש"ח בשטרות מזויפים.

            ביום 15/12/05 בהיותו במעצר החזיק הנאשם שני שטרות מזויפים בסך 200 ש"ח כשהם מוטמנים בנעלו.

3.         הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. הנאשם אישר כי קנה לבנו בגדים בתאריך המצוין בכתב האישום, אך הוסיף כי לא ידע שהשטרות מזויפים. הנאשם הוסיף כי כ- 10 ימים עובר לאותה קניה המיר כספים אצל חלפן וקיבל ממנו את השטרות.

            הנאשם חלק על הסכום שנתפס בביתו וכן כפר בכל הקשור לשטרות שנתפסו לגרסת התביעה בנעלו.

4.         בתחילת הדיון טען הסנגור המלומד כי יש מקום למחוק את כתב האישום, כיוון שלא ניתנה לנאשם זכות שימוע בהתאם לסעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי.

5.         התובעת ציינה כי אין בסיס לטענה זו וכי בתיק קיים העתק מכתב רשום שנשלח לנאשם ובו הודעה על זכותו לבקש לקיים שימוע. הנאשם לא פנה בבקשה כזו ועל כן הוגש כתב האישום.

6.         נוכח דברי התובעת והקביעה הברורה כי די בהודעה במכתב רשום על זכות השימוע, דחיתי טענה זו.

7.         בהקשר לטענתו של ב"כ הנאשם ראוי לציין כי היה מקום לטוען את הטענה בטרם מתן התייחסות לכתב האישום גופו. במקרה הנוכחי לא מצאתי לנכון להרחיב לגבי ההשלכות האפשריות בהעלאת הטענה לאחר הכפירה באשמות.

פרשת התביעה:

8.         עובדות רבות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת. הנאשם לא חולק על כך כי ביום 14/12/05 קנה בגדים ונעליים לבנו בחנות שצוינה בכתב האישום ברמת השרון.

9.         עובדת החנות הגב' שירה שגיב, שהעידה בפניי ציינה כי הנאשם היה בחנות כ- 20 דקות וכאשר שילם עבור הבגדים, הוא עורר את חשדה כיוון שידיו רעדו. לאחר שהנאשם יצא מהחנות היא בדקה את השטרות וגילתה כי מדובר בשטרות מזויפים. העדה אישרה בחקירה נגדית כי הרעד בידו של הנאשם היה בשלב שלקח את החבילה לאחר ששילם עבור הבגדים.

10.       אותה עדה מסרה כי כעבור זמן קצר רכבו של הנאשם חזר לאזור החנות, היא רשמה את מספר הרכב והודיעה על כך למשטרה.

11.       לאור תלונתה של הגב' שגב, נערך חיפוש בביתו של הנאשם ברח' ליבסקינד 4,    בת-ים. החיפוש נערך בהסכמתו של הנאשם.

12.       הסנגור המלומד השמיע טענות רבות אודות החיפוש. כבר בשלב זה אציין כי השוטרים שהעידו בפניי אודות החיפוש עשו עלי רושם אמין ועל סמך עדויות השוטרים אני קובע כי החיפוש נערך בהסכמת הנאשם, כאשר אשתו נוכחת בכל שלבי החיפוש. הכסף שנתפס נספר בנוכחות אשת הנאשם והיא חתמה על דוח החיפוש כעדה.

13.       אני דוחה את דברי אשת הנאשם לפיהם לא הבינה על מה היא חותמת ולא הייתה עדה לחיפוש.

            דברים אלה נאמרו בניסיון לסייע לבעלה ואינם אמינים בעיני. עדה זו העידה בעברית טובה למדי, הגיבה לדברי התובעת עוד בטרם הושלמו השאלות ועשתה רושם ששולטת בשפה.