הכרעת דין בתיק פ 1738/07

1.      כתב האישום מתאר 2 אירועים, הקשורים זה לזה, אשר אירעו בתאריך 19.4.05 בשעות הצהריים, בהפרש של כ-10 דקות בין אחד למשנהו, בהם היה הנאשם מעורב ואשר בגינם הועמד לדין.

על פי המתואר בכתב האישום, האירוע הראשון החל בשעה 15:40 לערך, ליד ביתן מפעל הפיס ברחוב אלנבי 26, בתל-אביב (להלן: "הביתן").

על פי הנטען בכתב האישום, לאחר שהנאשם לא זכה בטופס צ'אנס, התפרע במקום, בכך שדפק על הביתן, צעק וקילל את בעלת הביתן, הגב' אידה דבה (להלן: "אידה") ואיים עליה, בהתנהגותו, על ידי כך שהרעיד את הביתן בכוונה להפחידה או להקניטה.

באותן נסיבות איים הנאשם על הגב' פסיה נשה (להלן: "פסיה"), העובדת בסמוך, ותקף אותה, בכך שירק עליה.

על פי עובדות כתב האישום, האירוע השני החל כ-10 דקות מאוחר יותר. לאחר ששתי המתלוננות נמלטו לקיוסק של פסיה, נכנס הנאשם לקיוסק, בעקבותיהן, איים על פסיה, סרב לצאת על אף בקשתה, והשליך מוצרים מהמדפים בקיוסק, בהם שוקולדים, מצתים ושעוני יד, שחלקם נשברו.

2.      בגין המעשים המיוחסים לו, כמפורט לעיל, מואשם הנאשם בעבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפה סתם.

3.      הנאשם כפר במרבית עובדות כתב האישום והודה רק בחלק מעובדות האירוע השני.

לטענתו, כלל לא התקיים המתואר כ"אירוע הראשון". הוא הודה שנכנס לקיוסק של פסיה, צעק, סרב לצאת כשהתבקש לכך , התפרע בקיוסק וגרם נזק לרכוש במקום, אך לטענתו עשה כן, לאחר שהותקף והוכה קשות על ידי בחור  שהיה במקום.

4.      אין מחלוקת, כפי שיפורט בהמשך, שבשלב כלשהו במהלך האירוע הותקף הנאשם על ידי אלמוני, שזהותו אינה ידועה לתביעה או להגנה.

5.      גדר המחלוקת נוגע אפוא בשתי שאלות:

האחת, האם קדמה לתקיפתו של הנאשם על ידי האלמוני, התנהגותו האלימה והמאיימת כלפי המתלוננות, כמתואר באירוע הראשון, כטענת עדות התביעה, או שמא כל האירוע הסתכם בהתפרעות הנאשם בתוך הקיוסק, והתפרעות זו נבעה מתקיפתו, על ידי מאן-דהו, שנקרה למקום, ומסיבותיו החל לקלל את הנאשם ולחבוט בו, כטענת הנאשם.

השנייה, האם מדובר בסטירה אחת או שתיים, כטענת עדות התביעה, או במכות אגרוף בראש ובפנים, כטענת הנאשם.

6.      המאשימה הזמינה לעדות את שתי המתלוננות, אידה, בעלת ביתן מפעל הפיס ופסיה, שעבדה בקיוסק שמול הביתן.

השתיים סיפרו את קורותיהן ביום האירוע, בשעות הצהרים, ועל מעשיו של הנאשם, מרגע הגעתו לביתן ועד הגעת המשטרה.

אידה העידה כי הנאשם החל לצעוק, לקלל ולהרעיד את הדוכן, כשהבין שכרטיס הצ'אנס שרכש לא זיכה אותו בפרס.

שתי העדות סיפרו כי לשמע הצעקות יצאה פסיה מהקיוסק ופנתה לנאשם לברר פשר התנהגותו. בעקבות פנייתה אליו, היפנה הנאשם את זעמו אל פסיה, קילל אותה, איים עליה, ופסיה אף הוסיפה, לאחר שזיכרונה רוענן מההודעה שמסרה במשטרה ביום האירוע, שהנאשם גם ירק עליה.

7.      שתי העדות פירטו בהרחבה, כמתואר לעיל, את הנטען בעובדות כתב האישום והוסיפו כי אכן עובר אורח, שהבחין בנאשם צועק, מקלל , מאיים ודופק על ביתן מפעל הפיס, התערב לעזרתן וביקש ממנו לחדול ממעשיו. משלא עלה בידו להרגיעו, נתן לו סטירה ועזב את המקום. לטענת שתי עדות התביעה, מדובר באדם זר שלא פגשו בו לפני או אחרי האירוע.

לדברי שתי עדות התביעה, לאחר שהנאשם קיבל את הסטירה מאותו אלמוני, הוא עזב את המקום ואידה הוסיפה וסיפרה כי בטרם עזב איים שיבוא וישרוף את המקום.

לגרסתן, בשלב זה, אידה יצאה מהביתן, נכנסה לקיוסק, להיות עם פסיה, כשלפתע הנאשם חזר, נכנס לחנות, התחיל להשתולל, הפיל את כל מה שהיה על המדף והפך את החנות.