הכרעת דין בתיק פ 1710/05

כתב האישום נשוא הכרעת הדין מייחס לנאשם עבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 418, 420 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בהתאמה, בהתייחס למעורבותו באירועים שהתרחשו במהלך שנת 2001.

כעולה מעובדותיו, ברקע האירועים העומדים במוקד כתב אישום חשבון מספר 10384/34, בבנק לאומי (להלן:"החשבון") של חברה בשם "מועדון הפרפר" (להלן: "החברה" או "העסק"), שבעליה, שמעון שאולי (להלן: "המתלונן") ניהל בשם החברה עד שנת 1998.

לגרסת התביעה, שמונה שיקים מהחשבון, שפרטיהם מצוינים בכתב האישום (להלן:"השקים"), הגיעו בתאריך לא ידוע לידי הנאשם. על פי הנטען, הנאשם זייף את השקים בכוונה לרמות, על ידי כך, שרשם בכל אחד מהם את כול הפרטים הרלבנטיים, וחתם במקום המיועד לחתימת המושך, ללא סמכות כדין, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם על ידי מי שמוסמך כדין למשוך כסף באמצעותם (להלן:"השקים המזויפים"). בסמוך לאחר מכן, עשה הנאשם, על פי הנטען, שימוש בשקים המזויפים בכך ששילם באמצעותם במרמה חובות ארנונה לעירית ת"א, וכן שימשו לתשלומים למשרד התחבורה עבור אגרות רישוי לרכב, בסכום כולל של 13,340 ש"ח. השקים נפרעו על ידי הבנק.

תשובת הנאשם לכתב האישום

תשובת הנאשם לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה גורפת באשמה, והצגת התנהגותו כחפה מכול יסוד פלילי, באופן המרחיק אותו מכול קשר לזיוף ולמרמה. כול שעשה היה, לדבריו, תמים ונטול כול כוונת מרמה או הונאה. לגרסתו, מאחורי הפרשה עומד אדם בשח סער פלד, עד תביעה 9, (להלן:"סער"), חבר ותיק שלו שחב לו כספים רבים, אשר הציע לו תחת החזרת חובו ישירות לשלם במקומו את כול חובותיו ותשלומיו לרשויות השונות. אותו סער, לטענתו, הציע ויזם את כול המהלך והנאשם הסכים לו. הא ותו לא. כול המעשים שעשה סער למימוש הצעה זו נעשו, לטענת הנאשם, ללא ידיעתו ובלי שהיה שותף למזימת הזיוף ולמרמה. אליבא טענת הגנה זו, לא רק שהנאשם לא ביצע את הזיוף ולא היה שותף למרמה, אלא שלמעשה, הפך קורבן לאותה הונאה: חובו האישי לא הוחזר לו, חובותיו לרשויות לא נפרעו ובסופו של דבר נדרש לשלמם, ועתה הוא עומד גם ליתן את הדין על מעשיו הפליליים של אחר. לשאלה המתבקשת מאליה מדוע לא מסר גרסת חפות זו בהודעתו הראשונה במשטרה השיב הנאשם כי פעל מתוך נאמנות לחברו במטרה לא לסבכו. לדבריו, רק כשהבין שהלה מתנער מכול אחריות למעשיו נאלץ להפר שתיקתו ולחשוף את האמת לאשורה, ואגב כך גם מסר את פרטיו המלאים לחוקריו. הווה אומר. קו ההגנה מאשר את עצם קיומו של "הסדר" בין הנאשם לסער לתשלום החובות והתשלומים המפורטים בכתב האישום, אך בה בעת שולל מכול וכול מעורבות ישירה או עקיפה במעשי הזיוף והמרמה שבוצעו במסגרתו על ידי סער, או אפילו מודעות לקיומם. חלקו של הנאשם, על פי גרסה זו, היה טכני גרידא, והוא לא נטל כול חלק בעבירות המיוחסות לו.

חזית המחלוקת

בסופו של יום, לאחר שהתברר כי מוסכם על הצדדים שהשקים המזויפים שימשו לתשלום במרמה של חובות הארנונה של הנאשם לעירייה ותשלומים למשרד התחבורה, התקצרה יריעת המחלוקת והצטמצמה לשאלה אחת ויחידה, האם היה זה הנאשם שביצע את העבירות הנגזרות מהעובדות הללו, או שמא אדם אחר. רוצה לומר. סלע המחלוקת נסב סביב גרסת הנאשם לגבי מהות ואופי חלקו בפרשה זו: האומנם, כטענתו, מדובר באדם תמים דרך ונאיבי שהאמין בכנות שחברו ישלם את חובותיו כדרך קיזוז מחובו שלו אליו, ונקלע שלא בטובתו למעשי זיוף ומרמה שאין לו בהם יד ורגל, והכול, ללא מודעות והבנה מינימאלית למשמעות מעורבותו, או שמא, כטענת התביעה, היה הוא בפועל ה"מוציא והמביא" בכול הפרשה, ההוגה, היוזם והמבצע, וכשנתפס בכף ומעשיו נחשפו לאור השמש ניסה לטפול אותם בכזב על אחר.

פרשת התביעה

נוכח גזרת המחלוקת הצרה עמדו במוקד הדיון הרישומים המופעים על גבי השקים, והשאלה האם המדובר בכתב ידו של הנאשם, אם לאו. על רקע זה, מסקנות חוות דעתה של המומחית להשוואת כתבי יד היוו, כדבר מובן מאליו, את אחד הנדבכים של תשתית ראיות התביעה, ולצידן נארגו עדויות משלימות של המתלונן וסער לכדי יצירת תמונה ראייתית המבססת את אשמת הנאשם.

ראיות הרקע

עדות המתלונן, מר שמעון שאולי

לעדותו של המתלונן הוא נחשף לפרשה בעת שנודע לו על קיומם מספר תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו, ובבדיקתו את פשרם התברר לו ששקים מחשבון עסקו שימשו לפירעון חשבונות ארנונה של הנאשם ולצורך תשלומים למשרד התחבורה. באמצעות עד זה הוגשו השקים שבמחלוקת וסומנו ת/2, וכן דוגמאות כתב ידו ( ת/3) שנדרשו להשוואה עם דוגמאות כתב ידם של הנאשם וסער . מעל הדוכן תאר המתלונן את התסבוכת אליה נקלע שלא בטובתו והמאמצים הרבים להיחלץ ממנה ולנער מעליו כול חשד. בחקירתו הנגדית שלל מכול וכול היכרות קודמת עם הנאשם, ששמו הובא לידיעתו לראשונה רק במהלך הבירורים שערך אודות השקים המזויפים בעירית ת"א. עם זאת ציין, כי בבוקר הדיון בו העיד פנה אליו הנאשם וטרח להזכיר לו כי קיימת ביניהם היכרות על רקע בעלות בכלי רכב זהה ונדיר בארץ. בהקשר זה ראוי לציין, שגם הנאשם לא טען שהמתלונן הוא זה שביצע את הזיוף והמרמה.

מעדותו של עד זה מבקשת התביעה להסיק את העובדות הבאות:

בין המתלונן לנאשם לא קיימת כול היכרות, וממילא מעולם לא התיר לנאשם לעשות שימוש כלשהו בשקים. חרף זאת, השקים שימשו לכיסוי תשלומים וחובות של הנאשם.

בהעדר כול היכרות, טוענת המאשימה, נשלל מאליו קיומו של אינטרס כלשהו מצידו של המתלונן לטפול על הנאשם אשמת שווא, ועל כן, יש להעניק לעדותו את מלוא האמון.

ואומר עתה ומיד, לא ראיתי לפקפק במהימנותו של המתלונן שמסר עדות סדורה, שוטפת ועניינית, העומדת בכול אמות המידה של סבירות והיגיון, והנני נותנת בה אמון מלא. ברי, כי בהעדר כול קשר אישי בינו לבין הנאשם, או כול זיקה אחרת שיכולה הייתה להסביר כיצד התגלגלו השקים לשמש לתשלום חובותיו ותשלומיו של הנאשם, נשללת מאליה לחלוטין האפשרות למעורבותו בזיוף השקים או למרמה שנעשתה באמצעותם. מסקנה זו, יש להדגיש כבר בשלב זה, עולה בקנה אחד עם מסקנות חוות דעתה של המומחית מטעם התביעה, כאמור בסעיף 1 לפרק "תוצאות הבדיקה", ולפיהן לא נמצאה התאמה בתכונות כתיבה בין הרישומים בשקים לבין דוגמאות כתב ידו של המתלונן שנבדקו על ידה, נושא שעוד ילובן בהמשך לגופו ובהתייחס להערכת משקלה של עדות המומחית.

עדות עובדות עירית ת"א-מיכל בן יחיאל שרית בלומנקרנץ וצביה דוידוב

בפרשתה העלתה התביעה לדוכן העדים שלוש עובדות ותיקות של עיריית ת"א: הגב' מיכל בן יחיאל, גב' שרית בלומנקרנץ והגב' צביה דוידוב, שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבדו במחלקות "שיקים חוזרים" ו"ארנונה" בעיריית ת"א. לעדותן השקים ששולמו לעירייה מפנקס השקים של המתלונן שימשו לכיסוי חובותיו של הנאשם. באמצעותן הוגשו המסמכים  שערכו בימ"ש א' ב' וסומנו ת/1.

מבחינת הערכת עדותן, המדובר בעובדות עירייה מקצועיות שערכו את המסמכים הללו במסגרת עבודתן השוטפת, והעידו בצורה עניינית וסדורה. בדומה למתלונן גם הן לא הכירו את הנאשם, וכמותו עדותן חפה מכול אינטרס להזיק לו. עדותן זכתה למלוא אמוני.

רפ"ק שלמה לזרסקי (להלן :"לזרסקי")

במסגרת חקירתו את הנאשם גבה העד את הודעותיו ( ת/4 ו- ת/5) ולקח דוגמאות של כתב ידו. הדוגמאות הוגשו באמצעות וסומנו ת/6. העד גם לקח את דוגמאות כתב ידו של סער ( ת/ ) שעל הקשרו לפרשה אעמוד בפרק הבא.