הכרעת דין בתיק פ 1699/06

כ ל ל י

1.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום, המייחס לה עבירות של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק, הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246 (א) לחוק ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

2.         ראשיתה של פרשה זו במעורבותה של הנאשמת בפרשת רצח של המנוחה שרה דוד (להלן -"תיק הרצח"). במסגרת תיק הרצח הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ.ח 1211/04) אשר בגינו נעצרה הנאשמת ושוחררה החל מיום 26.9.05 למעצר בית מלא בדימונה, בביתם של אחייניתה, שולמית שפורקר ובעלה (להלן - "המפקחים").

3.         א.         כעולה מעובדות  כתב האישום,  בתאריך 18.1.06 הגיע עד התביעה אברהם

היימס (להלן: "היימס") לבית המשפט המחוזי על-מנת למסור עדות בתיק הרצח. בעודו ממתין מחוץ לאולם הדיונים ובטרם החלה שמיעת הראיות, צעקה לעברו הנאשמת כי תשלם לו כסף טוב ובלבד שלא יציין את שמה בעדותו. משזה דחה את הצעתה, איימה עליו הנאשמת, כי חבריו העבריינים של בנה יבואו ויהרגוהו.

ב.         כתב האישום מייחס לנאשמת הפרה של תנאי מעצר הבית במספר הזדמנויות שונות בין התאריכים 26.9.05 - 25.1.06, ביניהן בתאריכים 10.1.06, 22.1.06. כך נטען, כי הנאשמת יצאה ללא אישור מביתם של המפקחים וזאת כשהיא מלווה באחותה, שרה טלקר (להלן: "שרה").

פרשת התביעה

4.         התביעה בקשה לבסס את אשמתה של הנאשמת בעבירות איומים, הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט בהסתמכה בעיקר על עדותו של עד התביעה היימס .

היימס סיפר בעדותו, כי מכיר את הנאשמת מזה זמן רב והיה נוהג לעזור לה ולבני משפחתה ברכישת ביתם בלוד ובניסוח בקשות שונות הנוגעות לענייניהם הפרטיים.

א.         היימס תיאר את האירוע שהנו לב ליבו של תיק זה. בתאריך 18.1.06 הגיע

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-מנת להעיד בתיק הרצח. במסדרונות  בית-המשפט פגש בנאשמת ובאחותה, שרה.

שרה ניגשה אליו והטיחה בו, כי הוא מוסר את עדותו תמורת סכום כסף שמקבל מבית-המשפט. העד השיב לה, כי הנחתה שגויה וכי הוא הגיע להעיד על מה שהיה. בשלב זה צעקה לעברו הנאשמת, כי היא תתן לו כסף טוב יותר ובלבד שלא יזכיר את שמה. היימס התעקש, כי יעיד על מה שהיה ואילו הנאשמת, בתגובה, איימה עליו - "תזהר, הבן שלי משה יגיד למישהו אחר שיהרוג אותך".

ב.         היימס מוסיף ומתאר שני אירועים נוספים, העולים בקנה אחד עם המתואר באירוע האמור:

1)         במהלך נסיעה בקו 249 לשדה התעופה פגש היימס בנאשמת, בבנה ובבעלה. הנאשמת הטיחה בהיימס, כי הוא מקבל 7000 ש"ח עבור עדותו וכי אם יזכיר את שמה עליו להיזהר, שכן "החברים של משה יהרגו אותך בכל רגע". כאן המקום לציין, כי היימס לא יכול היה לומר בוודאות מתי התרחש האירוע האמור אך ידע לומר בפה מלא, כי התרחש בטרם מסר את עדותו בבית-המשפט המחוזי.

2)         בראשית חודש ינואר, בדימונה, פגש היימס בשרה אשר פנתה אליו באזהרה וצילמה אותו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותה. בהודעתו מיום 23.1.06 (נ/1) מוסיף ומתאר היימס, כי לשאלתו מדוע עשתה כן השיבה שרה, "בשביל עורך-הדין" אך הוסיף, כי להבנתו שרה ביקשה  למסור את תמונתו "לעבריינים".

ג.          גרסתו של היימס נתמכת, בין השאר, בסתירות המהותיות העולות מהגרסאות השונות, אותן מסרה עדת התביעה, שרה טלקר. בבית-המשפט העידה שרה, כי ביום 18.1.06 לא היא ולא הנאשמת החליפו דברים עם היימס. יתירה מכך, היא מדגישה, כי המשטרה הורתה להן שלא לדבר אתו כלל. לעומת זאת בהודעתה במשטרה (ת/6) מספרת, כי ברכה את היימס בברכת "בוקר טוב" ולחצה את ידו. לא זו אף זו, כאשר החוקרת מטיחה בה, כי עשתה מעשה אסור עת שוחחה עם העד היא משיבה, כי לא ידעה שהדבר אסור וכי כעת יודעת. כמו-כן, שרה מוסיפה ומתארת בהודעתה, כי שמעה את היימס מציע לנאשמת במסדרון בית-המשפט הצעה לפיה, אם יינתן לו סכום של  1000 ש"ח הוא יעבור בתמורה לצד שלה, נתון שאין לו זכר בגרסה שמוסרת בעדותה בביהמ"ש.

ד.         עיון בגרסתה של עדת התביעה רס"מ דפנה פרץ (להלן: "רס"מ פרץ"), אשר גבתה את הודעתה של שרה (ת/6), אשר הוגשה לבית-המשפט במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, מאשש את גרסתו של היימס, לפיה שרה צלמה אותו באמצעות המכשיר הסלולרי שלה. שרה מודה בהודעתה ת/6,  כי צילמה את היימס ואף מסבירה, כי עשתה כן על-מנת שתהיה לה הוכחה נגדו, שכן לה הוא אומר דברים מסוימים ולמשטרה אומר דברים אחרים. לא זו אף זו רס"מ פרץ העידה בבית-המשפט, כי לאחר שהתבוננה בתמונתו של העד כפי שצולמה במכשיר הסלולרי שהוצג לה לבקשתה, חטפה שרה את המכשיר ונמלטה לחדרה.

ה.         מעבר לאמור, גרסתו של היימס מקבלת משנה תוקף מגרסתה המופרכת וההפכפכה של הנאשמת, גרסה עליה ארחיב את היריעה בהמשך הכרעת הדין.

5.         באשר לעבירת הפרת ההוראה החוקית, המיוחסת לנאשמת, בקשה התביעה להתבסס על גרסאותיהן של שרה ושולמית שפורקר (להלן: "שולמית").

א.         שולמית הנה בתה של שרה ואחייניתה של הנאשמת. כעולה מת/4 קבע בית-המשפט המחוזי, כי הנאשמת תשהה במעצר בית מלא אצל שולמית ואומנם, מעידה שולמית בבית-המשפט, כי החל מיום 26.9.05 שוהה הנאשמת בביתה לפי החלטת בית-המשפט. שולמית העידה, כי ככלל לא יצאה הנאשמת מביתה, זאת למעט שלוש פעמים בהן יצאה לקופת חולים  כשהיא מלווה ע"י שרה, פעמיים בדימונה ופעם בבאר-שבע. שולמית הדגישה כי לקופת החולים יצאה הנאשמת רק עם אחותה, שרה.

בהתייחס ליום 18.1.06 מעידה שולמית, כי הנאשמת ושרה הן אלה שנסעו לבית-המשפט וכי היא ובעלה נשארו בביתם. יתירה מכך, שולמית הדגישה כי אין זה נכון שהנאשמת ושרה נסעו לקופת החולים הישר מבית-המשפט, שכן היא מקפידה על חזרתה קודם הביתה.