הכרעת דין בתיק פ 1633/05

החלטתי לזכות את הנאשם מהאשמה שיוחסה לו.

א. רקע

1.    בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, יוחסה לנאשם עבירת סחיטה באיומים  (סעיף 428 רישא לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין ארוע מיום 11.11.04, עת התקשר כך נטען, למר אבי ביטון ואמר לו, שם לא יתן לו כסף יהרוג אותו, ישבור לו את המפעל ואת הבית ויפוצץ לו את הבית ברימון.

 2.   הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וכבר מהישיבה הראשונה, עוד קודם שהיה מיוצג, הציג גירסה עקבית לפיה המדובר בסכסוך אזרחי, בו המתלונן, אצלו עבד בעבודות שיש בבית קברות, לא שילם לו עבור עבודתו וכל שביקש ממנו היה תשלום שכרו. הוא לא איים ולא אמר את שנטען, וכל מהותה של התלונה לא נועדה אלא להתחמק מתשלום חוב אותו חב לו המתלונן. בעקבות כך התנהלו בפני הוכחות בתיק, הצדדים סיכמו טענותיהם ובהתאם להם ניתנת איפוא הכרעת דין זו.

ב.     הראיות

1.      מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים: עת/1 - רס"ר אשר ממן - גובה ההודעה, באמצעותו הוגשה הודעת הנאשם (ת/1) וכן דו"ח עימות (ת/2)  בין המתלונן לנאשם, עת/2 מר אבי ביטון - המתלונן, עת/3 הגב' אירנה ארביץ - פקידה העובדת אצל המתלונן, ועת/4 - מר אברהים אבו סביתאן - עובד המתלונן.

2.      מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

א. גירסת המתלונן:

             המתלונן, בעל מפעל שיש מתאר, כי הנאשם הגיע לעבודה אצלו דרך חברו (עת/4) ועבד כשלושה שבועות (עמ' 14 ש' 10). את תלונתו הגיש לאחר "שהגיע למסקנה" כי שילם את כל הכסף עבור מה שצריך, ולאחר שקיבל טלפון, ראה שזה לא נגמר ועל כן החליט להתלונן (עמ' 14 ש' 8-9). פיטורי הנאשם היו בגלל ירידה בעבודה ולא עקב ארוע מיוחד או סכסוך (עמ' 14 ש' 12-14 ועמ' 16 ש' 15-18). כשהגיע מועד התשלום, הנאשם לא היה נוכח ולכן שילם את המגיע לחברו של הנאשם (עת/4). בדיוק "באותו רגע" התקשר הנאשם (עמ' 14 ש' 17). התשלום, גם לפי דבריו לא היה מלא, אלא מקדמה (עמ' 14 ש' 19) וההפרש ניתן לעת/4 עבור שכרו הוא.

לאחר כשעה וחצי - שעתיים הגיעו למפעל הנאשם ועת/4 ואז "העדיף לתת להם את הכסף שוב, העיקר שזה יגמר" (עמ'  15 ש' 4-6). לדבריו הפקידה היתה נוכחת שכן רצה שהיא תראה שנתן את הכסף. לאחר כחצי שעה ממתן הסכום הנוסף לדבריו (1,000 ש"ח), התקשר הנאשם שוב ואיים את המיוחס לו בכתב האישום.

במהלך עדותו של המתלונן נתגלו אי התאמות הנוגעות לתאריך האירוע  

(11.11.04), תאריך השיחה (9.11.04) בין עדותו בבית המשפט לבין הודעתו המשטרתית, והתובע נאלץ לרענן את זכרונו ולהקריא לו חלק מהודעתו המשטרתית. למרות האמור, לא מצא המתלונן לנכון לתקן את הסתירות העולות מעדותו, וגם בהמשך לא זכר את התאריך, לא של האירוע ולא של תלונתו במשטרה. כן התגלו אי התאמות בנושאים נוספים, כגון בנוגע לסיבת פיטוריו - האם עקב ירידה בעבודה או בגלל חשדות ל"דברים נוספים" כדבריו (עמ' 16 ש' 21-27 מול עדותו במשטרה), מי התקשר למי, האם הנאשם למתלונן או להיפך (עמ' 14 ש' 17 אל מול עמ' 17 ש' 14-22), מי היה נוכח בעת מתן הכסף - האם המתלונן ואיברהים (עת/4) בלבד, או שמא גם עת/3 (עמ' 17 ש' 23 מול עמ' 19 ש' 21) ועוד.

ב. גירסת עת/3 - הגב' אירנה ארביץ

  עת/3 הינה פקידה העובדת אצל המתלונן. לדבריה, הגיעו הנאשם ועת/4 והתלוננו שלא שילמו להם כסף. הגעתם היתה בנפרד: בתחילה הגיע עת/4 ולמחרת הגיע הנאשם עימו וטען כי לא קיבל את הכסף (עמ' 19 ש' 14-19). התפתחו ויכוחים, השיחה אף עלתה לטונים גבוהים ואולם למרות שעמדה לידם, העדה לא זוכרת מי צעק (עמ' 19 ש' 21-24).  בסיומה שילם המתלונן לנאשם (עמ' 19 ש' 23-24).

ג. גירסת עת/4  - מר איברהים אבו סביתאן

עד זה עבד עם הנאשם אצל המתלונן. העד מתאר כי אכן קיבל 1,000 ש"ח מהמתלונן ואולם הודיעו כי לא ימסרם לנאשם שכן המתלונן חב ם כלפיו. מעבר לכך לא היה כל אירוע נוסף בו היו יד (עמ' 20 ש' 20). לאחר יומיים פוטר על ידי המתלונן (עמ' 20 ש' 23).

 סרגל הזמנים המתואר על ידי עד זה שונה מזה המתואר על ידי עדי התביעה 2   ו - 3. לדבריו, את הסכום האמור קיבל לאחר שהנאשם קיבל את המקדמה על סך 1,000 ש"ח. גם לעד זה נותר המתלונן חייב כספים (עמ' 21 ש' 24).

ג.  גירסת הנאשם

הנאשם מתאר כי עבד עם המתלונן כשלושה שבועות. הואיל והמתלונן נותר חייב לו את שכרו, סוכם כי יקבל ביום ראשון את המגיע. כשהגיע למשרד, לא היה בו המתלונן. הגעתו למשרד לוותה באיברהים (עת/4), זאת על רקע טענת המתלונן כי העביר את הכסף דרכו. לכן ביקש הנאשם לקיים שיחה משולשת בו יעומתו עת/4 והמתלונן ויוחלט מי מבינהם השקרן (עמ' 23 ש' 11). נוכח הסתירה שבדברי המתלונן ועת/4, ביקש המתלונן בהמשך השיחה מהנאשם, כי יגיע ביום רביעי והבטיח לשלם לו את כספו (עמ' 23 ש' 13-14). במקום זאת, הגיש תלונתו, הנאשם נחקר והכחיש את המיוחס לו והתפתח התיק הנדון (עמ' 23 ש' 14-15). הנאשם חוזר מיוזמתו פעמיים על הצעתו להשבע ואף להחקר במכונת אמת על גרסתו (עמ' עמ' 24 ש' 3 ועמ' 25 ש' 26). לדבריו הוא לא צעק וככל שהיו צעקות - היו אלה בין המתלונן לעת/4. (עמ' 25 ש' 1). בסופו של דבר ויתר על הכסף שכן אמרו לו שהמתלונן מרמה אנשים, לא משלם להם ומאיים שיביא משטרה (עמ' 25 ש' 5). מכל מקום הוא מאשר כי המתלונן נתן לו כסף קודם הפגישה וכי נותר חייב לו 1,000 ש"ח, הסכום נשוא המחלוקת בפגישתם,  אותם לא שילם לו עד היום.