הכרעת דין בתיק פ 1603/07

נאשמת 3 נמחקה מכתב האישום בטרם הוחל בשמיעת הראיות, לאחר שלא התייצבה לדיונים שנקבעו, עקב שהייתה בחו"ל.

נאשם 1 הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו, בהתאם להסדר טיעון אליו הגיע עם המאשימה.                     

2.   הרקע, לביצוע העבירות, המפורטות בשלושת האישומים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, מתואר בעובדות כתב האישום, מהן עולה כי נגרר לביצוען בעקבות התנהגותו של בנו, נאשם 1.

סיפור המעשה מתחיל באירוע שהתרחש בתאריך 4.7.04 סמוך לחצות. באותה עת נסע נאשם 1, על אופנוע השייך לאחותו, נאשמת 3, וביציאה מראשון לציון לכיוון תל אביב איבד שליטה על האופנוע ונפל על הכביש. יהונתן קלאורה (להלן - " המתלונן") עצר את רכבו בסמוך למקום התאונה על מנת לסייע לנאשם 1 ולא הבחין שארנקו נפל מכיסו. נאשם 1 מצא את הארנק במקום, נטלו, בכוונה לשלול אותו שלילת קבע מהמתלונן, ונמלט עמו לביתו.

3.  האישום הראשון מייחס לנאשם, קבלת הארנק מידי נאשם 1, ביודעו את נסיבות נטילתו ומכאן בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון, וכן עבירה של עושק בנסיבות של קבלת דבר שאינו מגיע לו כדין, על כך שבסמוך לאחר קבלת הארנק לידיו, התקשר למתלונן, הזדהה בפניו כאביו של נאשם 1 וביקש ממנו תשלום, עבור הנזק שנגרם לאופנוע, תוך ניצול מצוקת המתלונן, כשאמר לו שלא ישיב את הארנק לידיו.

4.   האישום השני מייחס לנאשם עבירות של תקיפת שוטר, הכשלת שוטר והעלבת עובד ציבור.          

על פי עובדות אישום זה, בתאריך 19.7.04, סמוך לשעה 23:35, בעת שמילא תפקידו כדין, ביקש השוטר, דני חיון, מנאשם 1, למסור לו תעודה מזהה. משנכנס בעקבות נאשם 1 לביתו, תקף אותו הנאשם, בכך שאחז בידו, דחפו בכח, קיללו והעליבו. בהמשך, הצטרף גם נאשם 1 לתקיפת השוטר ושני הנאשמים, בצוותא, דחפו והכו שוטרים שהיו במקום והכשילו אותם בביצוע תפקידם כדין, כשהנאשם הוסיף לקלל את השוטר ולהעליבו, גם לאחר שנכבלו ונעצרו.

5.  האישום השלישי ייחס לנאשם, יחד עם הנאשמים האחרים, עבירה של מסירת ידיעות כוזבות, על כך שבמהלך חקירתם במשטרה מסרו בכזב, שנאשמת 3 נהגה באופנוע, באירוע נשוא האישום הראשון, וכי המתלונן פגע בה עם רכבו, ביודעם כי המדובר בידיעה כוזבת ובכוונה, למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או, להביא לידי עיוות דין.

6.  בסיכומיה ביקשה ב"כ המאשימה לזכות את הנאשם מעבירת העושק, שיוחסה לו באישום הראשון, לאחר שזו לא הוכחה,  וזנחה לחלוטין את האישום השלישי.

לבקשת המאשימה, ומשלא הוכחו יסודות עבירת העושק אני מזכה את הנאשם מעבירה זו.

לגבי האישום השלישי, אין מחלוקת שהנאשם מסר בהודאתו במשטרה, שתי עובדות, שהוכח שאינן נכונות. האחת, שביתו, נאשמת 3, היא זו שנסעה על האופנוע, נפלה ונחבלה, כשאין עוד מחלוקת שבנו, נאשם 1, הוא שנהג באופנוע. השנייה, החשובה לעניינינו, שהמתלונן פגע עם רכבו באופנוע, גרם לנפילתו, לנפילת בתו ולכאבים שנגרמו לה כתוצאה מכך.

הידיעה הכוזבת, המיוחסת לנאשם, מתייחסת לטענה, שהעלה בחקירתו, לפיה המתלונן עבר לכאורה עבירה של גרימת תאונה בה נפגע אדם.

אלא מאי, המאשימה זנחה, במהלך הדיון, אישום זה ולא הביאה ראיות להוכחת ידיעתו של הנאשם, בעת מסירת הודעתו במשטרה, שהמתלונן לא היה מעורב בתאונה ולא גרם לנפילת האופנוע.

משלא הוכח היסוד הנפשי, בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, אני מזכה את הנאשם גם מעבירה זו.

7.  נותר אפוא לדון בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון, המיוחסת לנאשם באישום הראשון ובעבירות המיוחסות לו באישום השני.

8.  אישום ראשון - קבלת נכסים שהושגו בעוון

על פי דוח הפעולה שערך השוטר רס"ר דגי חיון, נמצא הארנק מוסתר היטב מאחורי הבגדים בארון, בביתו של הנאשם.