הכרעת דין בתיק פ 1578/04

כנגד הנאשם, אברהם ארד, נטען בכתב האישום כי בהיותו במשרד תחנת המוניות, "פלטין", ברחוב אחד העם 26, בת"א (להלן: התחנה), התנהג באופן פסול בכך שצעק וגידף את מנהל התחנה, אוריאל עמרם (להלן: המתלונן) וכן זרק לעברו ספר מפות, שפגע בו ותפס בחולצתו ובהמשך התקרית, השמיע כלפיו איומים וכאשר המתלונן נטל מכשיר טלפון סלולרי, כדי להתקשר חטפו הנאשם מידיו, הפילו ארצה ושבר אותו.

בגין כך מיוחסות לנאשם עבירות לפי סעיף 216(א)(1), 379, 192 ו-452 לחוק העונשין, שהוא מכחישן.

בעדותו, מסר המתלונן כי ביום הארוע, ביקשו הנאשם, בהיותו בתפקיד של אחד מחברי ועדת הביקורת בתחנה, להיכנס עימו למשרד כדי לבצע בדיקה לעניין נסיעות שהוקלדו במחשב. לטענת המתלונן, בשיחה שהתפתחה ביניהם אמר לו הנאשם, כי לא יגיע למפגש שנועד לבירור בינו לבין נהג אחר, שהתלונן כנגדו ובתגובה לסירובו של המתלונן לדחיית המפגש, נטל הנאשם אטלס מפות שהיה במקום וזרקו עליו, פתח בצעקות ובקללות, זרק ארצה חפצים שהיו מונחים על הדלפק ובהמשך, משהתקשר המתלונן למנהל נוסף בתחנה, בשם איציק ניסים, נטל ממנו הנאשם את מכשיר הטלפון השייך לתחנה, שנפל ארצה והפומית שבו נשברה. לאחר מכן, תפסו הנאשם בצווארון חולצתו וניסה למשוך אותו מחוץ למשרד, שאז הפריד ביניהם נהג אחר שנכח במשרד והוא עת/3, שמעון רוני עזיז. כן שמע לאחר מכן, בצוותא עם  עת/3, את הנאשם מודיע לו במערכת הקשר כי "יזהר ממנו" (ראה עמ' 6 שורות     21-20).

עת/3, שנכח לכל אורך התקרית, בהיותו סדרן ביום הארוע, מסר בעדותו בדבר ויכוח, בין הנאשם למתלונן, שגלש עד מהרה לצעקות רמות, לרבות בדבר סלסלת מסמכים, שהנאשם זרק לעומתו ולעומת המתלונן. כן מסר בעדותו כי: " אחרי זה הוא זרק עוד ספר טלפונים לכיוון, על אורי אני חושב שזה פגע באורי. זהו. אחרי זה מסמך שהיה על הדלפק עף לכיוון. אורי אז הלך להתקשר לאיציק המנהל השני. היה לו מירס ביד. בקטע הזה אבי ניגש לאורי תפס אותו בחולצה וקרא לו החוצה (מצביע על הכתף). אורי התנגד... מכשיר המירס נשבר תוך כדי זה שהוא ניסה לשחרר לו את הכתף, הפומית נשברה. אורי ניסה לדחוף לנאשם את היד הפומית נשברה" (עמ' 11 שורות 13-4) .

בנוסף, מסר עת/3, כי לא שמע דברי איום מפי הנאשם.

מסתבר, כי בהודעתו במשטרה, מסר עת/3, הן בדבר ספר טלפונים והן לעניין ספר המפות ובנוסף סלסלה, שזרק הנאשם לעבר המתלונן וכן מסר עוד כי: "אבי תפס את אורי בחולצה... הוא כנראה רצה להרביץ לו בחוץ" (ס/6 שורת 18-17) ועוד הוסיף בהודעתו זו, כי הנאשם גרר את המתלונן החוצה בחולצתו.

עולה איפוא, כי גרסתו של עת/3, בהודעתו במשטרה (ס/6), ידעה שינויים, לעומת גירסתו בביהמ"ש והדברים נוגעים, בין השאר, בכל הנוגע לתפיסת המתלונן אם בכתף ואם בחולצתו ואם לעניין נושא ה"גרירה", שכלל לא עלה בעדותו בביהמ"ש, כאשר יוסף כי הן בעדותו בביהמ"ש והן בהודעתו במשטרה, לא ידע עת/3 לומר דבר לעניין איומים נטענים מצד הנאשם.

הנאשם מסר בעדותו בביהמ"ש כי התנהגותו בתקרית אכן היתה נסערת וכי המתלונן נוטר לו, עקב זאת שהנאשם בדק ומצא, במסגרת תפקידו בועדת הביקורת, כי המתלונן מנפיק חשבוניות הנושאות את שם אימו ויש בכך כדי להסב נזק כלכלי רב לתחנה. כן הכחיש כי אחז במתלונן אם בכתפו ואם בחולצתו, כשלטענתו אך הקיף בידו את כתפיו של המתלונן וביקשו להילוות עימו מחוץ למשרד, לבל תופרע עבודת הסדרן, קרי עת/3, ששהה במשרד ועוד טען כי בלהט הדברים פגעו ידיו באטלס מפות, שהיה מפורק מלכתחילה וכך נפל זה ארצה, מבלי שהשליכו לעבר המתלונן. הנאשם שלל גרימת נזק במכוון למכשיר הטלפון, האמור.

לעניין גרסת המתלונן בדבר גילויי האלימות שהיו מצד הנאשם כלפיו, כפי שתיארם, מצוייה בנוסף הודעה מתאריך 8.7.03, שהופצה בתחנה, מטעם חברי ההנהלה באותה עת  ובתוכם המתלונן (ס/4), שגם חתימתו מתנוססת עליה ולפיה הושעה הנאשם: "עד להודעה חדשה בגין איומים והעלבת עובד הנהלה". בהודעה נוספת מטעם ההנהלה ובתוכה המתלונן, מתאריך 13.7.03 (ס/5), נאמר, בין השאר, כי חברי ההנהלה ובתוכם המתלונן, כאמור: "שמעו את השתלשלות הארועים שקדמו לתקרית ואחריה מפיהם של חברי ההנהלה והסדרן רוני עזיז וכן מפיו של אבי ארד" וכי הוחלט פה אחד כי: "התנהגותו של אבי ארד חרגה מכללי ההתנהגות בפלטין". בהמשך המליצו חברי ההנהלה ובהם המתלונן, כאמור, כי הנאשם ישעה את עצמו מעבודתו ומחברותו בועדת הביקורת.

מלבד התמיהה המצויה בכך, כשמסתבר כאמור, כי המתלונן, הגם שהינו חבר ההנהלה, נוטל חלק ממשי בברורים, הנערכים לעניינו של הנאשם בתחנה וזאת למרות מעורבותו שלו בארועים אלו ולא כצופה מן הצד, אלא כמתלונן ואף מצטרף בהמשך למסקנות ולהמלצות, כפי שהינן מופיעות בהודעה (ס/5), לחובת הנאשם, יש לומר כי אין בהודעות הללו (ס/4 ו-ס/5), איזכור כלשהו לעניין התנהגות אלימה שמיוחסת לנאשם ע"י המתלונן. אף שלא ניתן לצפות כי ההודעות תכלולנה אחת לאחת מהנטען כלפי הנאשם, מפי המתלונן, עדיין יש באי איזכורה של מידת אלימות פיזית כלשהי ותיחום הארוע להשמעת דברי עלבון והתנהגות שאינה הולמת, שלאלו כלל לא מתכחש למעשה הנאשם, כדי לעורר מידה מסויימת של ספק, לעניין התרחשות הארוע, כמות שתואר ע"י המתלונן, הכל גם בשים לב לכך שהמתלונן, אישר טרוניה שמצויה מצידו, כנגד הנאשם על רקע התנהגותו בתחנה, כפי שטען לה המתלונן, וזאת עובר לתקרית נשוא כתב האישום (עמ' 8 שורות 10-5).

באשר ל- ס/4, טען המתלונן, כי לדידו, כל התנהגותו של הנאשם, לרבות גילויי האלימות, באה בגדרה של התנהגות שאינה הולמת (עמ' 9 שורה 12) ומשנשאל אם נזקק לטיפול רפואי בעקבות התקרית השיב עוד: "לא. מעולם לא טענתי שהוא היכה" (עמ' 10 שורה 18). אמנם ניתן אולי להבין אמירה זו, בכך שמדובר באלימות מינורית, שלא גרמה לפגיעה של ממש במתלונן, אך אמירה מעין זו, אף היא עולה, לכאורה, בקנה אחד עם גירסת הנאשם כי בפועל לא פגע כלל בגופו של המתלונן.

ויוער כבר עתה, כי ההתרחשות הנוגעת להתנהגות פסולה ופרועה של הנאשם, אינה מעלה כל עבירה בניגוד לסעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, באשר מדובר בארוע שהתרחש בתוך משרד, שנועד למפעילי התחנה במילוי תפקידיהם ואין לראותו, כלל ועיקר, כמקום ציבורי, המיועד לכלל הציבור, נוכח הגדרת "מקום ציבורי", המופיעה בסעיף 34כד. לחוק העונשין.

יש בעדותו של עד הגנה נוסף, הוא עה/2, ניסים יצחק, שהוזעק, כאמור, ע"י המתלונן לתחנה במהלך הארוע וששימש אף הוא כחבר הנהלה באותה עת ושמו אך מתנוסס על ההודעות (ס/4 ו-ס/5), כדי להבהיר כי המתלונן מסר לו בטלפון ש"רבים" בתחנה ובהגיעו מצא על רצפת המשרד את ה"אטלס" שנזרק ומכשיר "מירס", עם מטען. עם זאת העד לא ידע לומר דבר לעניין נזק שנגרם למכשיר ועוד הוסיף העד: "כי לא דובר שם על מכות" וכי המתלונן, שהיה חבר הנהלה בצוותא עימו: "לא דיבר על מכות" (עמ' 23 שורות 5-3).

מדובר בעדותו של עד, שאמנם לא נכח בתקרית גופא, אך עדותו בכללותה, שניכרו בה איזון ואמירות מדודות וחסרות פניות, אינה מוסיפה לאישוש טענות המתלונן בדבר היבטי האלימות שהיו כרוכים בתקרית, כפי שתיארם, כל זאת גם בשים לב לגרסתו של עת/3, שעליה עמדתי לעיל, שהוסיף בעדותו, כי היה נתון, במסגרת עבודתו בתחנה, למרותו של המתלונן: " הבוס הישיר שלי הוא אורי" (עמ' 12 שורה 14).

משכך הוא ומשעולה כי דברים שהוצהרו, גם מטעמו של המתלונן וזאת לאחר התקרית, לא כללו כל התייחסות, שמצופה מטבע הדברים, באשר לדפוס התנהגות אלים מצד הנאשם, שהתבטא גם בפגיעה פיזית בו, כפי שהובהר לעיל ומשמצוייה עדותו של עת/3, עזיז - כשקיימת אותה זיקה בינו לבין המתלונן ושעליה עמדתי לעיל - שניכרו בה היסוסים, שנראו בעד, שגם לא ידע לומר דבר לעניין איום כלשהו שהושמע גם לאוזניו, כטענת המתלונן, נמצא כי הראיות בכללותן, כפי שהובאו, אין די בהן כדי לבסס את הנטען כנגד הנאשם, באשר לאלימות מצידו או בכל הנוגע לגרימת נזק בזדון לרכוש התחנה, המתבטא באותו שבר שנגרם לפומית של טלפון, שגם זה לא הוכח דיו, משלא הוכח כי הנאשם הטיח את אותו מכשיר טלפון ארצה, במכוון, כפי שנטען נגדו בעובדות כתב האישום. יש להדגיש עם זאת, כי התנהגותו של הנאשם נשאה אופי מתלהם ולו על פי גירסתו שלו ועולה, איפוא, חשד שאין לבטלו, כי התנהגות זו גלשה וחרגה לעיתים מעבר לאמירות פוגעות ואמירת קללות.

עם זאת לא ניתן, בסיכומם של דברים, להקנות עדיפות אך לגירסתו של המתלונן לגבי כל איפיוני התקרית ולהעדיפה כולה על פני גירסת הנאשם ולא ניתן לקבוע כי המכלול הנוגע להתנהגות הנאשם, כפי שהובא בראיות התביעה, יש בו די כדי לבסס קיומה של אלימות מצד הנאשם. מידה זעומה זו, של סממני אלימות, אם של אחיזה בדש הבגד או בכתף, אם אכן היתה, לרבות הטחת חפצים ארצה, ספק רב אם זו באה בגדרה של עבירה, כפי שזו יוחסה לנאשם בעובדות כתב האישום. על כן, משלא ניתן לקבוע ממצאים שכולם לחובת הנאשם בהקשר זה והכל כשמדובר במערכת יחסים טעונה, כמסתבר, בין הצדדים, טרם הארוע, כשיש בכל אלו לחייב הבאת ראיות תומכות לעדותו הכוללת של המתלונן ושלא היה די בעדותו של עת/3, להוסיף תימוכין לגרסת המתלונן, לא ניתן לבסס הרשעה כנגד הנאשם, בנסיבות כוללות אלו.

הנסיבות והראיות מעלות איפוא בכללותן ספק סביר הפועל לזכות הנאשם, שמחייב על כן, את זיכויו בדין מכלל העבירות המיוחסות לו וכך אני מורה.

ניתנה בפומבי היום, ל' בשבט, התשס"ה, 9.2.05, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.