הכרעת דין בתיק פ 1492/03

אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים ותקיפת בן זוג.

על פי עובדות כתב האישום, איים הנאשם בתאריך 28.10.02 על המתלוננת שהיתה באותה עת רעייתו, וזאת כמפורט בכתב האישום.

איום נוסף הושמע על המתלוננת במועד שאינו ידוע למאשימה.

על פי עובדה 3 בכתב האישום, במהלך תקופת נישואיהם, כשלוש וחצי שנים עובר לאוקטובר 2001, נהג הנאשם להכות את המתלוננת, וזאת גם כאשר היתה בהריון.

כבר בפתח הכרעת הדין מצאתי מקום לציין כי האמור בעובדה 3 לכתב האישום מייחס לנאשם עבירות של אלימות הנמשכות על פני תקופה ארוכה, וספק רב בעיני אם ניסוח שכזה של כתב האישום ראוי הוא, שכן מגביל הוא את אפשרות הנאשם להתגונן.

מכל מקום, בחרתי לציין עוד כי התוצאה אליה הגעתי איננה פונקציה של אמון הניתן לגרסת הנאשם אלא מתבססת אך ורק על ראיות שהוצגו לביהמ"ש.

מדובר בשתי גרסאות העומדות זו מול זו, ולדברי המתלוננת חוותה במהלך נישואיה עם הנאשם מסכת של התעללות פיזית ונפשית.

עוד הוסיפה, כי עברה שתי הפלות כתוצאה מאלימות שננקטה כלפיה על ידי הנאשם.

בחינת חומר הראיות מעלה כי קיימות סתירות בדברי המתלוננת, וכן תהיות עליהן הצביע הסניגור במסגרת סיכומיו אשר לא מאפשרות קבלת עמדת התביעה בדבר הרשעת הנאשם.

בראש ובראשונה בחרתי להתחיל באישום המייחס לנאשם אלימות פיזית כלפי המתלוננת.

אין ספק, כי צודק הסניגור בטענותיו כי אין כל גיבוי בדרך של תעודות רפואיות או ראיות אחרות לפגיעות במתלוננת.

לא הוצגו ראיות כלשהן לפיהן המתלוננת עברה הפלות כתוצאה מתקיפה פיזית כזו או אחרת.

נהפוך הוא. הוצג לעיון ביהמ"ש יומן מסע המתייחס בין השאר לטענת המתלוננת כי בפרק זמן זה תקף אותה הנאשם, וכתוצאה מתקיפה זו עברה הפלה.

המדובר ביומן מסע המתייחס למסעם של הצדדים בארה"ב.

עיון ביומן המסע מעלה כי אין תיאור כלשהו על סבל כזה או אחר כתוצאה מהתנהגות של הנאשם כלפי המתלוננת.

אין זכר לתיאור חוויה רגשית בדבר פגיעתה של המתלוננת.

תיאור הדברים שם הינו תמציתי ומתייחס בין השאר דווקא להנאת המתלוננת ממסע זה.

הסניגור אף הוסיף את המועד בו לטענת המתלוננת ספגה מכות מהנאשם, תוך שהוא מציין את ציר מסעם של בני הזוג, תאריכים ומה שהתרחש בחיי היום יום באותו טיול.