הכרעת דין בתיק פ 1348/05

1. מעובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש נגד הנאשמים, עולה כי בתאריך 3.11.02, בשעת ערב, נפגע הקטין, א.ט., כבן 4 שנים (להלן: "הקטין"), בעת שנפל מגרם מדרגות, בחנות "חצי חינם" (להלן: "החנות"), בחולון.

בעת קרות הארוע היה נאשם 3 מנהל החנות, שלה מספר סניפים, ואילו נאשם 1 היה מנהל סניף החנות בחולון ונכח בחנות בעת ארוע התאונה.

עוד עולה מתוך הראיות שהובאו ומעובדות כתב האישום, כי בתאריך 9.6.02, התקשר נאשם 3, בחוזה, עם נאשם 2, לפיו תדאג חברת ח.ד. הנדסת מיגון אש בע"מ (להלן: "החברה"), הנמצאת בשליטת נאשם 2 ושותפו, דן פורת, (ע"ה 3) והכל בידיעת נאשם 1, כטענת התביעה, להחלפת המעקות והזכוכיות באזורים שונים בחנות (ראה ס/3), לרבות התקנת מסדרון מילוט מוגן אש, מחופה בזכוכית מיוחדת, חסינת אש, והכל במקום המעקות והמסגרות הקיימים באזורים אלו  (ראה עדות נאשם 2, עמ' 49 ואילך).

2. בשלב ראשון של העבודות, שעלותן היתה כ 1.2 מליון ש"ח והן בוצעו בהוראת כיבוי אש, הוכנו המסגרות (הקונסטרוקציות) החדשות ואלו הותקנו בחנות, לאחר שפורקו והוסרו המסגרות והזכוכיות הישנות. בקונסטרוקציות החדשות הותקנו בחלקן זכוכיות המיגון וזאת באזורים שונים בחנות.

אין חולק שהזכוכיות לא הותקנו, עד ליום 3.11.02, במסגרת שנבנתה באזור גרם המדרגות, שהוביל לגלריה, שבקומה השניה בחנות, מקום בו ארעה נפילת הקטין מהן (ראה עמ' 52, שורות 28-27) (להלן: "המדרגות").

3. בעקבות כך, נותר בקונסטרוקציה שהותקנה בגרם המדרגות רווח פתוח, בין המעקות למדרגות, שגובהו כמטר, שעל פי הנטען בעובדות כתב האישום הושמו בו על ידי הנאשמים חבלים, שהוסרו מהרווח הפתוח טרם התאונה, שארעה בשעה 18.00 לערך, בנסיבות שאינן ידועות למאשימה. אביו של הקטין, יום טוב ארוך (ע"ת 2), טען בעדותו שזו ארעה בעת שהוא ובנו הקטין ירדו במדרגות מהקומה השניה, שאז נפל הקטין ברווח שבין המעקות, עד לקומה הראשונה. נפילה זו גרמה לפציעת הקטין, שאיבד את הכרתו ונגרם לו דימום אפידורלי במוחו. הוא הובהל לבי"ח, אושפז, ובמשך כשבוע נזקק להנשמה מלאכותית (ראה תעודה רפואית ת/4).

4. נטען בעובדות כתב האישום, כי הנפילה של הנפגע וחבלתו נגרמו כתוצאה מהתרשלות הנאשמים כמפורט להלן:

"א. הנאשמים, הגם שידעו על הסרת הזכוכיות ועל הרווח שנותר בין המעקות למדרגות, לא דאגו כי החבלים שהושמו ברווח לא יוסרו ממקומם ולא דאגו לכל דרך אחרת שתמנע מאנשים הנמצאים בחנות, המשתמשים במדרגות למעוד וליפול ברווח.

ב. הנאשמים התרשלו בכך שלא דאגו להעמיד אמצעי אזהרה, אודות הרווחים, אשר יתריעו על הסכנה הנובעת מהם למשתמשים במדרגות.

ג. הנאשמים לא נקטו באמצעים על מנת למנוע התקרבות של המשתמשים במדרגות למעקות ולרווח, לא דאגו בעצמם ולא מינו אחר מטעמם לדאוג לבטיחות הקונים בחנות, והמשתמשים בחנות".

5. הנאשמים מכחישים התנהגות רשלנית זו, המיוחסת להם על ידי המאשימה.

בתמצית, טיעוני ב"כ הנאשמים הינם כדלקמן:

מטעמם של נאשמים 1 ו-3 נטען כי הרשלנות והאשמה על השארת המדרגות ללא מיגון, מוטלת כולה על כתפי נאשם 2 והעובדים מטעמו, שהסירו חבלים אלו ושלטי אזהרה, ביום הארוע, טרם הנפילה, לצורך התקנת הזכוכיות, במעקה המדרגות, ובעיקר נושא באחריות להסרת אותם שלטים, עדי הורנונג (ע"ת 3), שהיה הזגג וקבלן משנה של נאשם 2, שלדעת ב"כ נאשמים 1 ו-3, מקומו על ספסל הנאשמים, מאחר והיה זה הוא שהביא עמו את הזכוכיות, שנועדו להרכבה במדרגות ביום הארוע, ולצורך כך הוא ועובדיו הסירו את החבלים מהמעקה והותירו את גרם המדרגות חשוף ממיגון, ולא השיבו את המיגון למקומו עד התאונה שארעה, והכל מבלי שהזגוגיות הורכבו בסופו של דבר, במדרגות, בהיותן בלתי תואמות. כן נטען כי נאשם 2 כשל באי הבאת עדים להוכחת גרסתו, כי ביום הארוע לא עבדו אנשיו בחנות. עוד נטען, כי נאשם 3 לא היה מנהל החנות, כשתפקידו הינו נציג הבעלים של רשת כלבו "חצי חינם", ולא היתה כל מעורבות מצידו בנושא המיגון, הגם שחתם על החוזה עם נאשם 2.

אשר לנאשם 1, נטען, כאמור, כי היה אכן מנהל החנות, אך לא היה לו כל קשר לארוע, ומעולם לא עמד בקשר כלשהו עם נאשם 2 וכי לא ידע כלל על הסרת המיגון מהמדרגות על ידי אנשי נאשם 2.

6. נטען אפוא, כי לנאשמים 1 ו-3 לא היתה כל ידיעה על השארת המעקה במדרגות, כשהוא חשוף מחבלים ואין להם כל קשר לארוע, באשר אדם אחר מטעמם, הוא עד ההגנה, שמואל איסק, המכונה סמי, הוא שמונה לטפל בקשר שנוצר בין נאשם 2 לבין החנות.

עוד נטען כי רשלנות אביו של הקטין (ע"ת 1), הינה בבחינת רשלנית תורמת רבתי, שגרמה לתאונה.

לעניינו של נאשם 2, נטען על ידי הסנגורית מטעמו, כי מיד עם פרוק המעקה הישן במדרגות והרכבת המסגרות החדשות, דאג נאשם 2 למיגון הרווחים, שבין המעקה החדש למדרגות, הן לצורך מניעת נפילה והן לצורך התרעה ואזהרה, כי במקום מתבצעת עבודה. רווחים אלו נחסמו על ידי עובדי נאשם 2, באמצעות חבלים וסימון וכן באמצעות שלטי אזהרה שונים.

נטען, על כן, כי במיגון המדרגות כמפורט לעיל, מילא נאשם 2 אחר חובת הזהירות, המוטלת עליו למניעת נפילתו של אדם, ובדבר אזהרת המשתמשים במדרגות, בדבר הסיכון ברווחים, וכי מדובר במיגון יעיל וסביר בנסיבות העניין.

7. עוד נטען, כי המיגון במדרגות לא הוסר, אם על ידי הנאשם ועובדיו, ואם על ידי מאן דהוא מטעמו, כשמתברר כי ביום הארוע כלל לא עבדו בגרם המדרגות עובדיו של הנאשם או ע"ת 3, הוא הזגג, וכי המיגון הותקן במדרגות ביום חמישי שקדם לארוע, וזאת על ידי עובדי נאשם 2, שנהגו כך בכל עת שסיימו את עבודתם בחנות, בגרם המדרגות הספציפי, לאמור, קשירת הדלתות המובילות לגרם המדרגות והתקנת חבלים ושלטי אזהרה, לאורך המעקה ומשני צידי המדרגות.